קובץ יסודות וחקירות/גלות
הגדרה
עריכהרוצח בשגגה חייב לשבת בעיר מקלט (הסוגיות במכות פרק ב).
לדוגמא, היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו (מכות ז. במשנה).
מקור וטעם
עריכהמקורה מפורש בתורה – "והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו וגו' וישב בה עד מות הכהן הגדול" (במדבר לה-כה).
בטעמה חקרו האם היא כדי שלא יהרגנו גואל הדם, או דין בפני עצמו (אור שמח רוצח ו-יב. מהרש"א מכות י: חידושי אגדות סוף ד"ה אחד הרג שוגג: כדי שלא יהרגנו גואל הדם. שרידי אש ח"א עמוד שמ "גלות ע"פ הודאת עצמו" א ד"ה ומשמע). ונפק"מ למקרה שאין חשש שגואל הדם יהרגו, כגון כשאין עדים, או כשהנרצח הוא גר שאין לו קרובים.
במהותה חקר ר' שמואל האם היא עונש ככל עונשי בית דין או כפרה (שיעורי ר' שמואל מכות עמוד עז).
ובטעם הכפרה חקרו האם היא כפרה בפני עצמה, או רק ע"י הצער שאינו יכול לצאת מחוץ לעיר שמא יהרגנו גואל הדם (שרידי אש מכות השלמות לה ד"ה ולחומר: דעת עצמו – בפני עצמה, בדעת המהרש"א – מחשש גואל הדם, והוסיף שאפשר שיש כפרה גם ע"י הצער שנקבר בעיר ולא נקבר בקברי אבותיו).
בציווי נחלקו הראשונים: החינוך כתב שהציווי הוא גם על בית דין להגלותו, וגם על הרוצח עצמו לגלות (חינוך תי בתחילתה). והרמב"ם כתב שהמצווה רק להגלותו (רוצח ה-א).
פרטי הדין
עריכההודאת בעל דין שמודה שרצח בשוגג, הריטב"א (מכות ב. ד"ה מעידין) ובעל האור שמח סוברים שאינו גולה, אמנם המהרש"א (מכות י: חידושי אגדות סוף ד"ה אחד הרג שוגג) סובר שההודאה מועילה וגולה (הביאם והאריך בזה שרידי אש ח"א עמוד שמ "גלות ע"פ הודאת עצמו" א).
רוצח שיצא מהעיר מקלט מותר להורגו. וחקר הרוגאצ'ובר האם הוא משום שאינו בעיר מקלט, או משום שיצא ממנה (מפענח צפונות ו-יח).
גם רוצח במזיד מקדים לעיר מקלט עד שייפסק דינו (לרבי יוסי ברבי יהודה). וחקר ר' שמואל האם העיר קולטת אותו (ואם הרגו גואל הדם נהרג עליו), או רק חיוב להקדים לעיר, אך לא קולטתו (שיעורי ר' שמואל מכות עמוד שעה).
אפילו שר צבא שצריכים לו כל ישראל אינו יוצא מעיר מקלטו. וחקרו האם אסור לו לצאת, או שמותר (מדין הצלת נפשות), ורק אינו חייב לצאת משום שמכניס עצמו לסכנה שגואל הדם יהרגנו (שיעורי ר' שמואל מכות עמוד שפו).
נכנס הנהרג לחצר ההורג והרגו פטור מגלות. וחקרו האם הוא מפני שלא נחשב לרוצח (כמו בנזיקין שאינו נחשב למזיק), או מגזירת הכתוב שאינו דומה ליער (שיעורי ר' שמואל מכות עמוד שמא).
כח כחו פטור מגלות (מכות ח., אלא שנחלקו שם רבי ורבנן לגבי מן העץ המתבקע אם הוא כחו או כח כחו (שם ורש"י ד"ה מהו)). והרמב"ם הוסיף שהוא דומה לאונס (רוצח ו-טו, וכן המאירי מכות ח. ד"ה הזורק). ובביאור דבריו מצאנו שלושה פירושים:
א) הרמב"ם סובר שבגלות כח כחו ככחו, והפטור הוא רק מדין אונס (תבואת שור יו"ד ג, הובא בקונטרסי שיעורים בבא קמא יא-ד ד"ה האחר).
ב) הוא כאונס לעניין זה שאין מייחסים כל כך את הפעולה לאדם הפועל (קונטרסי שיעורים בבא מציעא יא-ג ד"ה על).
ג) דברי הרמב"ם אינם לגבי כל כח כחו אלא רק לגבי עץ המתבקע (קונטרסי שיעורים שם בלשון "אולי").