קובץ יסודות וחקירות/אונס (בעבירות)

הגדרה

עבירה שאדם הוכרח לעבור, פטור עליה (הוזכר בבבא קמא כח:).
בערך זה נדון לגבי אדם שאנוס לקיים עבירה. לגבי האונס את הנערה ע"ע אונס מפתה ומוציא שם רע.
לדוגמא, נערה המאורסה שנאנסה פטורה מעונש (דברים כב-כה).

מקור וטעם

מקורו מהפסוק "ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורשה והחזיק בה האיש ושכב עימה וגו' ולנערה לא תעשה דבר" (דברים כב-כה). ולנערה לא תעשה דבר – מכאן שהאנוס פטור (בבא קמא כח:).
בטעמו חידשו האחרונים שמעשה הנעשה באונס – לא נחשב שהאדם עשאו, אלא כאילו נעשה מאליו (חמדת שלמה לח, הובא בקובץ שיעורים כתובות ה, צפנת פענח חמץ ומצה ג-ח בסופו). והקובץ שיעורים (שם) הקשה מנלן שזהו באמת הטעם, אולי טעם הפטור הוא רק משום שא"א להעניש את האנוס כיוון שלא פשע.
בדינו נחלקו האחרונים האם עבר על האיסור אלא שפטור מעונש, או שלא עבר על האיסור כלל (קובץ שיעורים כתובות צו: פטור מעונש, רעק"א המובא בו: לא עבר כלל. בית האוצר ח"א כד וקהילות יעקב בבא בתרא י חקרו בזה. וכן חקר בזה באתוון דאורייתא יג לגבי מי שנאנס ולא קיים מצווה – האם פטור עליה או שלא עבר עליה כלל. והחלקת יואב ח"א קונטרס דיני אונס ד דן לגבי אונס מחמת חיסרון בגופו, כגון אילם שלא יכול לקרוא שמע, וכתב שהוא פטור מעונש).
ויש שחילקו בין מצוות שונות:
א) האתוון דאורייתא (שם) חילק שבמצוות שבין אדם למקום מי שנאנס לא עבר על האיסור כלל, ובבין אדם לחבירו עבר, שהרי חבירו הצטער, ורק פטור מעונש.
ב) הקהילות יעקב (שבת יא ד"ה ונראה) חילק שבמצוות שאין להן שיעור, כגון תלמוד תורה, צדקה וגמילות חסד, מי שנאנס לא עבר כלל, שכוונת התורה שיקיים את המצווה רק כשיכול לקיימה (שהרי א"א לומר שהתורה התכוונה שיקיים את המצווה בכל רגע ורגע), ובמצוות שיש להם שיעור, כגון קריאת שמע ושמירת שבת ורוב המצוות, מי שנאנס עבר, שכוונת התורה היתה שיקיים את המצווה בשיעור זה, ורק פטור מעונש .
מניין המצוות – האיסור להעניש את האנוס נמנה במניין המצוות (ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה רצד, חינוך תקנו, סמ"ג לאווין רא).

בדינים שונים

הנשבע באונס פטור. וחקר הרוגאצ'ובר האם פטור מדין אונס, או שאינה שבועה כלל (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה שבועה אונס בשבועה).
אומר מותר בשבועת שקר – נחלקו בו הראשונים: לרש"י (שבת סט: ד"ה איזהו וד"ה אבל – לגבי שבועת ביטוי) ולרמב"ם (שבועות א-יג – לגבי שבועת העדות) פטור מקרבן, שנחשב כאנוס, ואנוס פטור מקרבן על שבועתו, שנאמר "לכל אשר יבטא האדם בשבועה" (ויקרא ה-ד), האדם בשבועה – פרט לאנוס (שבועות כו.). אך הרשב"א כתב שחייב קרבן, ואינו כאנוס (רשב"א שבת סט. ד"ה הכל, והביא גם את רש"י והרמב"ם).
מכשיל באיסור באונס – כגון שמכריח את חבירו לעבור על איסור, כך שהנכשל לא יעבור במזיד אלא באונס – דן בזה הקובץ שיעורים (כתובות יב) האם המכשיל עובר ב"לפני עיוור", והביא צדדים לכאן ולכאן.
מצווה הבאה בעבירה כשהעבירה באונס נחלקו האחרונים האם יש בה דין מצווה הבאה בעבירה, למשל מי שבא על הערווה באונס – האם קיים פרו ורבו (שדי חמד ח"ד עמוד 166 אות ט. מהרי"ט אלגזי בכורות פ"ח אות סה הראשונה ד"ה ואולם לפי חומר העניין, באמצע הדיבור (תחילת נז. בדפיו): אין דין מצווה הבאה בעבירה (ובשוגג יש)).
קים ליה בדרבה מיניה – הסתפק הרעק"א (כתובות ל:) האם חייבי מיתות אנוסים פטורים מתשלומין (שהרי חייבי מיתות שוגגים בוודאי פטורים מתשלומין), והשיטה ישנה (בשיטה מקובצת) כתב שלא פטורים. והקובץ שיעורים (כתובות צו, והביא את הרעק"א והשיטה ישנה) הביא שני טעמים לכך שלא יפטרו:
א) לשיטת התוס' שהמזיק באונס גמור פטור – ממילא "מה מכה בהמה כן חילקת בו בין אינו אנוס (שחייב) לאנוס (שפטור), אף מכה אדם תחלק בו בין אינו אנוס (שפטור מתשלומין) לאנוס (שאינו פטור)" (אמנם לשיטת הרמב"ן שסובר שגם המזיק באונס גמור חייב – טעם זה לא שייך) .
ב) לשיטה שבאונס אין מעשה איסור כלל (וכן דעת הרעק"א שם) – ממילא לא שייך שעבירת המיתה תפטור מהתשלומין, שהרי נחשב כאילו אין עבירת מיתה כלל (אמנם לשיטה שגם אונס נחשב מעשה איסור (וכן דעת הקובץ שיעורים עצמו שם) – טעם זה לא שייך).
חייבי גילוי עריות ושפיכות דמים אנוסים, שדינם שפטורים ממיתה (אע"פ שלכתחילה יהרג ואל יעבור) – הסתפק מהרי"ל דיסקין האם פטור מתשלומין (קונטרס אחרון רנד ד"ה וכן).

בממונות

אדם המזיק באונס גמור, כגון שישן והביאו אצלו כלים ושברן בשינתו (ולא שהלך לישון כשהכלים אצלו ושברן בשינתו, שזהו אונס שאינו גמור), נחלקו בו הראשונים: הרמב"ן (בבא מציעא פב: ד"ה ואתא) מחייב אפילו בזה, אולם התוס' (בבא קמא כז: ד"ה ושמואל, וכן הרא"ש שם) פוטרים. אמנם גם הם כתבו שפטור רק על ההיזק, אך על ההנאה חייב.
גרמי באונס פטור (רמב"ן, והקונטרסי שיעורים בבא קמא יד-יד הוכיח שגם הרמב"ם סובר כך). והטעם לזה הוא שאונס מגרע מהמעשה, וגם גרמי מגרע מהמעשה, ולכן כששניהם יחד – גם אונס וגם גרמי – פטור (קונטרסי שיעורים שם).
הגוזל בשוגג או באונס – יש בזה שלוש דעות (ברכת אברהם סנהדרין לג. ד"ה גם וד"ה ובשם):
א) רק במזיד עובר משום גזל (שיטה מקובצת בבא קמא סט. בשם תלמידי ר"פ, וכן כתב הקצוה"ח כה-א שאדם מועד לעולם נאמר רק על מזיק).
ב) גם בשוגג עובר משום גזל (מאירי בבא קמא צה., ברכת אברהם שם בדעת רש"י ותוס').
ג) אפילו באונס גמור עובר משום גזל (הגרי"ז כתבים בכורות כח., ברכת אברהם שם בדעת הרא"ש).
קניין באונס אינו קונה, שהרי קניין צריך כוונה, וכל סוגיית תליוהו וזבין (בבא בתרא מז:) דנה רק בגמר ומקנה, אך אם לא גמר ומקנה פשוט שלא מועיל (מהר"ם שיק ח"ג או"ח רסו).

פרטי הדין

בדין קרבן – הרמב"ם (שגגות ה-ו) פסק שאנוס פטור מקרבן, אך הפני יהושע (שבת סח: על תד"ה אבל) תלה זאת במחלוקת תנאים, שרק למונבז פטור מקרבן, שממועט מ"חטא", אך לרבנן חייב בקרבן, דכפרה מיהא בעי , וכל פטור אונס הוא רק מעונשים (מיתה, מלקות וממון).
להכניס עצמו לאונס מלכתחילה, נחלקו האם מותר (בעל המאור שבת ז. בדפי הרי"ף: אסור, הרי"ף המובא בו: מותר, דן בזה גם בקובץ שיעורים כתובות יב, והשדי חמד ח"א א-קלה אות ב ד"ה אונס עמוד 318, וכן א-שלז ד"ה אונס עמוד 85 הביא מחלוקת בזה. לגבי אונס לבטל עשה – שו"ע יו"ד כח-כא אוסר (מי שאין לו עפר לא ישחוט)) .
הכניס עצמו לאונס ואח"כ התחרט, פטור, ורק עובר באיסור לפני עיוור על כך שהכניס עצמו לאונס (חלקת יואב ח"א קונטרס דיני אונס ג).
אונס רחמנא חייביה לא אומרים. לכן, מוכר בית בבתי ערי חומה, שרצה לפדות את הבית תוך השנה ונאנס ולא היה יכול לפדותו, אעפ"כ לא יוכל לפדותו לאחר השנה, שאומרים "אונס רחמנא פטריה" (לפטור את האנוס מעונש) אך אין אומרים "אונס רחמנא חייביה" (לחייב את הקונה להחזיר את הבית למוכר) (קצוה"ח נה-א, מנחת חינוך שמא-א [ז]).
אונס ביום אחרון, כלומר שהיה יכול לעשות את המעשה במשך כל הזמן ולא עשאו אלא המתין ליום האחרון, וביום האחרון נאנס ולא היה יכול לעשותו – לקצוה"ח (נה-א) ולנתיה"מ (נה-א) הוא אונס, ולאגודה (גיטין קלב, הובא בהם ובשו"ע יו"ד רלב-יב) אינו אונס.
אנוס שרוצה לעבור על העבירה, החתם סופר (שו"ת חתם סופר או"ח רב ד"ה ומ"מ וד"ה ולענין עונש) כתב שגם הוא נחשב אונס ופטור, והחלקת יואב (ח"א קונטרס דיני אונס ב) כתב שאם היה רוצה לעבור גם בלא האונס – נחשב לרצון, וחייב.
איסור שהורו לו שהוא מותר דן בזה השדי חמד האם נחשב אנוס או שוגג (ח"ג ט-כז ד"ה ומי עמוד 120).
אנוס מדברי חכמים, כגון שהניח פת בתנור בערב שבת, ואסרו עליו חכמים לרדותה, וכעת נאפית – פטור (תוס' שבת ד. ד"ה קודם), וביאר האחיעזר (ח"ג פג-א בסופו) שהוא מדין אונס.

ערכים קרובים

ערכים קרובים: אומר מותר, יהרג ואל יעבור, פיקוח נפש, קטן, שוגג, תליוהו וזבין (ודנו שם גם בתליוהו וקדיש).