קהלת משה ז ו
[גמ'] (ע"ז) [סנהדרין[1]]: דרש רבא: מאי דכתיב "שמש וירח עמד זבולה לאור חציך יתהלכו"[2], בשעה שקרח חלק על משה, לא רצה השמש לצאת להאיר על העולם, ואמרה: אם אתה עושה דין לבן עמרם אצא, ואם לאו לא אצא, אסקו לשמש ונתנו לה שיתין פוסלין דנורא, בכבודי לא מחיתם, היינו מלכי מזרח ומערב משתחווים לשמש, ולא מסרבין לצאת, בכבוד בשר ודם מחיתם.
והקשו הגאונים:[3] למה המתינו לשמש ללקות עד ק"ו מבשר ודם, על בכבודי לא מחיתם, הלא ראוי ללקות קודם כשהשמש רואה שמלכי מזרח ומערב משתחוים לה, והיא מאירה לעולם?
ותירץ הגאון ר' משה חריף אב"ד דקהילת לבוב[4], והסגנון כך: דבתחילה היה לשמש תירוץ הגון, ועכשיו במחלוקת קרח נסתר התירוץ, ולקו החמה בעבור העבירה הקודמת שאינה מסרבת שמלכי מזרח ומערב משתחוים לה.
דאיתא בגמרא: שאל טורנוסרופוס הרשע את רב גמליאל אם אלהיכם שונא ע"ז מפני מה אינה מבטלה? א"ל כלום מתקנא אלא חכם בחכם עשיר בעשיר[5], (ולא עוד וכו'). נמצא יש תירוץ שהקב"ה אינו מתקנא בע"ז, כמו שלא אכפת לאדון שהכלב צועק עליו.
ואיתא בגמרא:[6] המחזיק במחלוקת עובר בעשה ואהבת לרעך כמוך[7], ר' יהודה אומר: אפילו בלאו שנאמר ולא תהיה כקרח וכעדתו[8].
נמצא על מה עבר קרח שהחזיק במחלוקת, רק על עשה "ואהבת לרעך כמוך", כי הלאו יצא אח"כ מקרח, ואימתי ענשינן אעשה, בעידנא ריתחא[9].
ואיתא בע"ז[10]: אימת הקב"ה כועס בשעה שמלכי מזרח משתחוים לחמה מיד כועס[11].
והשתא מתורץ שפיר: בלא זה לא לקו החמה, כי החמה יש לה תירוץ, לא ידעתי שהקב"ה כועס בשעה שמלכי מזרח ומערב משתחוים לו, כי כלום מתקנא אלא חכם בחכם. אבל השתא דקאמרה החמה אם אתה עושה דין לבן עמרם, הא קרח לא עבר רק על עשה, [וכדי לפרוע ממנו, הקב"ה] ימתין על עידני ריתחא, בשעה שמלכי מזרח ומערב משתחוים לחמה, נמצא אם אתה יודע שאני כועס, לכך לקו אותה על עבר, ודוּק היטב.
הערות שוליים עריכה
- ^ סנהדרין קי א. ונדרים לט ב. וז"ל הגמ' סנהדרין: " אמר רבא מאי דכתיב: שמש ירח עמד זבולה לאור חציך יהלכו, מלמד שעלו שמש וירח לזבול, אמרו לפניו: רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא, ואם לאו לא נצא, עד שזרק בהם חצים, אמר להן: בכבודי לא מחיתם, בכבוד בשר ודם מחיתם. והאידנא לא נפקי עד דמחו להו".
- ^ חבקוק ג יא
- ^ דהיינו: רבנים חשובים.
- ^ ר' משה בן ישראל, המכונה ר' משה חריף. הוא היה יליד לבוב ובימיו התאחדו שתי הקהילות (בתוך העיר ומחוץ לעיר) לשם מינוי רב הכולל, והוא היה רב הכולל הראשון לשתי הקהילות (נפטר בשנת תס"ב - 1702).
- ^ ילקוט שמעוני יתרו [רמז רסח]: שאל פילוסוף אחד את רבן גמליאל: כתיב "כי אנכי ה' אלהיך אל קנא", מפני מה מתקנא בעובדיה ואין מתקנא בה, אמר ליה: משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שהיה לו בן אחד, ואותו הבן היה מגדל כלב, והעלה לו שם על שם אביו, וכשהוא נשבע אומר בחיי כלב אביו, וכששמע המלך על הבן הוא כועס או על הכלב הוא כועס, הוי אומר על הבן הוא כועס. (הלשון שמביא כאן לא מצאנו)
- ^ סנהדרין קי א. "דאמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו שנאמר: ולא יהיה כקרח וכעדתו". (הלשון שמביא כאן לא מצאנו).
- ^ ויקרא יט יח.
- ^ במדבר יז ה.
- ^ מנחות מא א
- ^ עבודה זרה ד ב. (בשנוי לשון מהמובא כאן).
- ^ וצ"ע: שהרי מה שהגמ' אומרת ש"ענשינן אעשה, בעידנא ריתחא", הכוונה היא כשיש דין על אותו אדם שעובר על העשה. למשל: אדם נמצא במקום סכנה (שהוא עידן ריתחא), ודנים אותו האם יש לו זכויות לינצל, או אם יש גזירה על עיר בגלל מעשיה הרעים, (והוא עידן ריתחא על העיר) ואדם זה גר באותה עיר, ודנים אותו האם הוא ראוי לינצל. אבל כשיש להקב"ה כעס על מלכי מזרח שמשתחוים לשמש, מה זה שייך לאותו אדם שעובר על עשה.