קהלת משה ג יט
"ויאמרו אליו איה שרה אשתך, ויאמר הנה באהל"[1].
ופירש"י:[2] "נקוד על "איו" שבאליו (= על אותיות "איו" שבמלת "אליו"), לומר לך כ"מ שהנקודה רבה על הכתב (= שהאותיות שיש עליהם נקודות, יותר מהאותיות שאין עליהם נקודות) אתה דורש הנקודה (= דורשים את האותיות שיש עליהם נקודות), וכ"מ שאתה מוצא הכתב רבה (= האותיות שאין עליהם נקודות, יותר מהאותיות שיש עליהם נקודות), אתה דורש הכתב (= דורשים את האותיות שאין עליהם נקודות), וכאן הנקודה רבה אתה דורש הנקודה, לומר שאף לשרה שאלו "איו" אברהם".
והקשה חד מן קמאי: היה לנקוד רק ה-ל', ויהא הכתב רבה ואתה דורש הכתוב "איו"?
ותירץ הגאון ר' יונתן:
דהנה אם יתרמי איזה תיבה שיהיה הנקודה והכתב שווים, נשאל שאלה האיך דרשינן אי הנקודה או הכתב? ואמר הגאון: ע"כ צ"ל דאין דורשין לא הכתב ולא הנקודה, והאי דנקוד טעמא אחרינא יש בה, "סוד ה' ליראיו", דאי לא תימא הכי היה לו לנקוד תיבת "ויאמרו" ג' אותיות, (והיה) [ואנן] גם כן דרשינן תיבת "איו", אלא על כרחך היכא דשווין לא דרשינן כלל.
זהו מוכח אם נקוד "איו שבאליו", אבל אם היה ה-ל' נקוד כדי לדרוש הכתב, הוי אמרינן באמת כל היכא דשווין הנקודה והכתב נמי דרשינן, והאי דלא נקוד תיבת "ויאמרו", כי טובה לנו לנקוד אות אחת מלנקוד ג' אותיות, ודוּק היטב.
באופן ב':
דרש"י פי' בשם הגמ'[3] יודעים היו מלאכי השרת שרה אמנו היכן היתה, ולמה שאלו כדי לחבבה על בעלה.
והקשו המפרשים: מנ"ל להגמ' שיודעים היו מלאכי השרת, ואי משום שמלאכים המה, זה מבואר בזוהר שהמלאכים אינם יודעים רק מה שנמסר להם מן השמים?
אלא דזה לא קשיא דהנה נקוד על "איו" שבתיבת אליו, לומר שאף לשרה שאלו איה אברהם, ותיבת אליו הוא קודם לאיה שרה אשתך, נמצא היו אצל שרה קודם שהיו אצל אברהם, ויודעים היה שרה אמנו היכן היתה, ולמה שאלו, אלא כדי לחבבה על בעלה.
אבל קשה מנ"ל דמלאכים היו יודעים דלמא לא, והא דנקוד על תיבת "אליו" קודם "איה שרה אשתך", משום דלא היה תיבה אחרת אחר "איה שרה אשתך" לנקוד עליו תיבת "איו"?
אלא דזה לא קשה, דהיה לו לנקוד על תיבת "ויאמר הנה באוהל", היה לו לנקוד אות מ' וְ-ר' מן תיבת "ויאמר", ונשאר תיבת "איו" בלא נקודה, ודרשינן הכתב, אלא מסתמא דיודעים היו מלאכי השרת, כי היו בתחילה אצל שרה.
[וכל] זה מוכח אם נקוד על "איו" שבאליו, אבל אם היה נקוד ה-ל' הוו אמרינן דלעולם לא היו יודעים המלאכים שרה היכן היא, והא דנקוד "אליו", לנקוד על ויאמר היה לנקוד מ' ו-ר', זה אינו, הלא טוב לנקוד אות א' מג' אותיות, ודוּק היטב.