קהלת משה ג ז
איתא בגמ': "חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום,
שנאמר: "למען יזמרך כבוד", ביום,
"ולא ידום", בלילה,
"ה' אלהי לעולם אודך"[1], זהו בימות המשיח, יאמרו בכל יום הלל[2].
וקשה למה להגמרא להביא שאר הפסוק "ה' אלהי לעולם אודך"?
ותירץ הגאון [מפרג, (מאייבשיץ)[3]]: דאיתא בגמרא[4]: מאי דריש ומשני ומה מעבדות לחרות, היינו פסח, אומרים שירה[5], ממיתה לחיים לא כל שכן.
והנה איתא:[6] "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, זו היא שאמר רבי אלעזר בן עזריה הריני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות. וחכמים אומרים ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא את ימות המשיח".
ונמצא יש גבי (פסח) [יציאת מצרים], לימוד על (סיפור) [חיוב הזכרת[7]] יציאת מצרים בלילות כמו בימים.
והשתא למה לי קרא גבי מגילה דחייב לקרות בלילה ולשנותה ביום, הא קל וחומר מה מעבדות לחרות אומרים בלילה וביום, ממיתה לחיים לא כל שכן[8]?
לזה מסיים הקרא "ה' אלהי לעולם אודך", קאי על ביאת המשיח, ותניא: "כל המועדים יהיו בטילים וימי פורים לא נבטלים"[9], ואז לא יהיה פסח, ובטל הקל וחומר, ונמצא צריכים הקרא על ימות המשיח, ודוּק.
הערות שוליים עריכה
- ^ תהלים ל יג.
- ^ מגילה ד א. "אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום. שנאמר (תהלים ל יג) למען יזמרך כבוד ולא ידום ה' אלהי לעולם אודך". רש"י – "יזמרך כבוד ביום, ולא ידום בלילה". (הלשון שמביא ר' יונתן לא מצאנו)
- ^ כוונתו לר' יונתן, שמוזכר בחידוש הקודם, ובחידוש הבא.
- ^ מגילה יד א. "ת"ר ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה, [שואלת הגמ':] מאי דרוש? [מתרצת הגמ':] אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחירות אמרי' שירה ממיתה לחיים לא כל שכן".
- ^ ברש"י (שם) – "ביציאת מצרים אמרו שירה על הים". מר' יונתן בהמשך מוכח שלמד שהשירה היא מה שהתורה חייבה להזכיר יציאת מצרים.
- ^ ספרי דברים פיסקא קל.
- ^ כוונת בן זומא " ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות", היא, שיש חיוב לזכיר יציאת מצרים, ולא לספר יציאת מצרים, הזמן היחיד שיש חיוב לספר יציאת מצרים הוא בליל הסדר.
- ^ דהיינו: ומה מעבדות לחירות ביציאת מצרים, התורה חייבה לומר שירה (= להודות לה') פעמים כל יום ע"י הזכרת יציאת מצרים, ביום ובלילה, ק"ו בפורים שממות לחיים, חייבים לומר שירה.
לכאורה לפי"ז החיוב לקרוא מגילה, או לפחות להזכיר בפורים את הנס שנעשה לנו, הוא חיוב דאורייתא, כיון שק"ו הוא בנין אב, ובנין אב הוא דאורייתא. בשלמא לרש"י שכוונת הגמ' לשירה מעבדות לחירות הוא שירת הים, מובן, שהוא לא דאורייתא, שהרי שירת הים בני ישראל לא אמרו אותה בתור חיוב, אלא מעצמם הודו לה', ומזה אנו לומדים שק"ו שראוי להודות לה' גם בפורים, ולכן חז"ל חייבו לקרוא את המגילה, אבל לר' יונתן קשה?
ועוד קשה על ר' יונתן: מדוע אנו לא עושים ק"ו כזה, ומה מעבדות לחירות התורה חייבה להזכיר יציאת מצרים כל יום פעמיים, ק"ו שממות לחיים נזכיר את הנס כל יום פעמיים, מדוע דוקא בפורים?
ולרש"י קשה: שהרי בנ"י אמרו שירה על הים רק באותה שנה, ואיך אנו לומדים ק"ו להזכיר כל שנה קריאת המגילה, היו צריכים לחייב רק באותה שנה שהתרחש הנס.
ונראה לפי מה שכתב בספר חקרי לב לגאון ר' לייב היימאן (שמות בשלח), שחז"ל חייבו לקרוא בשביעי של פסח בתורה "אז ישיר", כדי לומר שירה על קריעת ים סוף, ולפי"ז מבואר שהק"ו הוא שכמו מעבדות לחירות ראוי לומר שירה כמו שבנ"י אמרו שירה, ולכן חז"ל תקנו לומר כל שביעי של פסח שירה בקראית התורה, ק"ו ממות לחיים, שראוי לומר שירה, ולכן צריך לתקן לקרוא את המגילה. - ^ ילקוט שמעוני משלי רמז תתקמד: "טבחה טבחה – זו אסתר המלכה, שבשעה שהגיע צער לישראל התקינה סעודה לאחשורוש ולהמן הרשע, ושכרתו יין ביותר, וכסבור היה המן בעצמו שחלקה לו כבוד, והוא לא ידע שפרשה היא לו מצודה, שמתוך ששכרה אותו יין קנתה לה אומתה לעולם. "אף ערכה שלחנה" – בעולם הזה ובעולם הבא, אי זה זה שם טוב שקנתה, שכל המועדים עתידין ליבטל, וימי הפורים אינן בטלים לעולם".