קהלת משה א יב
מגילת אסתר: "וכל זה איננו שוה לי, בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי"[1] וגו'.
שמעתי בשם הר"ש הנ"ל: כי מלת "וכל זה הוא" מיותר, והיה לו לכתוב "ואיננו שוה לי", רצה לומר כל הכבוד שיש לי מפני מרדכי היהודי וגו'?
ותירץ הגאון הנ"ל: דהנה איתא במקובלים כי מרדכי ואסתר הוא שם הויה כי מרדכי במספר קטן י"ג, אסתר במספר קטן י"ג, דו"ק ותשכח. ושני פעמים י"ג הוא כ"ו והוא שם הוי"ה.
המן וזרש יחד במספר קטן כ"ו גם כן, שם הוי"ה. אבל לא לאחדים (= כל אחד בפני עצמו) י"ג כמו מרדכי ואסתר, כי המן בפני עצמו י"ד וזרש בפני עמה י"ב.
ואמרו המקובלים אלמלא היה המן וזרש לאחדים (= כל אחד בפני עצמו) במספר קטן י"ג כמו מרדכי ואסתר, לא היתה שום בריה יכולה להפיל את המן וזרש.
והנה מילת "זה" בגימטריא י"ב, ולזה אמר המן תיבת "זה איננו שוה לי", רצה לומר: כי זרש במספר קטן י"ב, ואסתר י"ג[2], ודו"ק.
הערות שוליים עריכה
- ^ אסתר ה יג..
- ^ בפסוק הקודם כתוב: "ויאמר המן אף לא הביאה אסתר המלכה עם המלך אל המשתה אשר עשתה כי אם אותי, וגם למחר אני קרוא לה עם המלך". דהיינו: אסתר שהיא במ"ק י"ג, "לא הביאה כי אם אותי", אבל יש לי בעיה, שכדי לצרף את שמי למ"ק כ"ו, אני לא יכול עם אסתר, (לפי מחשבתו שאסתר אוהבת אותו) כי אני מ"ק י"ד, והיא י"ג, אלא אני צריך את זרש, שאתה אני מצרף לכ"ו, והוא ממשיך ואומר: "וכל זה", הכ"ו (המרומז במלה "וכל") שיש לי בצירוף "זה", בצירוף המ"ק של "זרש", "איננו שוה לי", כיון שאין לכל אחד מאתנו מ"ק י"ג.