קבא דקשייתא עג

קושיא עג

תמוה לי הא דמבואר ביורה דעה סימן ס״ה דגיד של שליל בן ח׳ לכולי עלמא מותר. ולפי דעתי על פי המבואר במסקנת הרשב״א ריש גיד הגשה בד״ה ולענין פסק הלכה, מבואר דלא דחינן הסוגיא דריש גיד הנשה, דמוקי בוולדות קדשים ובמעי אמן הם קדושים, ואז בהדי הדדי קאתו, הרי דתיכף נאסר הגיד בשעת יצירה במעי אמו. ואף אם נשחט אמו אסור, דאי היה לו היתר בשחיטה לא היה חל איסור גיד וכמו שכתב הרשב״א להוכיח מסוף גיד הנשה. וכן כתבו התוס׳ בד״ה במבכרת. ועל כרחך סובר הרשב״א במסקנא דרק בחלב פליגי רק בבן ט׳, אבל בגיד אינו מועיל שחיטת אמו. וכתב שכן הוא שיטת הרי״ף ז״ל. וכיון דהב״י חשש לדברי הרשב״א, עיין שם במה שהביא מעשה דעיר סמירא. אם כן ודאי דהבן פקועה צריך ניקור מגיד. וגם דהפני יהושע סובר ריש פרק כל שעה דלא שייך כל בבהמה תאכלו בגיד, כיון שאינו בר אכילה, לדידן דאין בגידין בנותן טעם. ולכן ר״מ ור׳ יהודה לא פליגי רק בבן ט׳, מטעם דתרווייהו סברי יש בגידין בנותן טעם, כמבואר סוף גיד הנשה. אבל לדידן ודאי דצדק הפני יהושע בטעמו. והוא כל שכן מדם דאסור, שכתב הר״ן יען דתאכלו כתיב ולא משקה. ומכל שכן גיד שאינו בר אכילה כלל. ועל כן ברור דבן פקועה צריך ניקור אחורים מגיד, ואפילו שמנו אסור אף דשייך בו אכילה, כיון דמכל מקום שייך גזירה אטו גיד. שוב ראיתי קצת מזה בנחל אשכול ריש הלכות גיד הנשה. ודברי השו״ע צע״ג: