קבא דקשייתא כ
<< · קבא דקשייתא · כ · >>
קושיא כ עריכה
עוד תמוה לי על דברי הר"ן שם, דמסיים: תדע שאילו נגמר כו' אין הורגין משום דעובר לאו ירך אמו, אשר מבואר מדבריו דלמאן דאמר עובר ירך אמו הורגין הוולד אף לאחר שנולד. וזה תמוה מאוד, דוודאי כל שנולד פנים חדשות בא לכאן. דהרי יותר מזה מצינו, דאף מעוברת שנטמאת באהל המת – העובר נטמא גם כן כמו שכתב האבני מלואים סימן פ"ב, אבל מכל מקום כשנולד העובר פקע הטומאה כמבואר פרק ג דפרה משנה ב עיי"ש, דמביאין נשים מעוברות, הרי דפנים חדשות בא לכאן, ובוודאי דאין הוולד נהרג לכולי עלמא. ודברי הר"ן צע"ג**):
**) השמטה: וכהאי גוונא מצינו בכהן הבא על גרושה מעוברת, דאף על פי שנתחללה היא וולדה מכל מקום כשנולד[1] הבת כשרה לכהונה כמבואר להדיא ביבמות (דף לז) דהראשון ראוי להיות כהן גדול. ואף דמדברי רש"י ז"ל במשנה דריש מכות מבואר קצת להיפוך. אבל עיין תוי"ט שם.
והא דוולד הנרבעת פסול למאן דאמר עובר ירך אמו (סנהדרין פ), זה דווקא בבהמה שאין בה חילוק בין פחותה מבת ג' או יותר, אבל באדם חשבינן להזנות שמקודם כאילו נבעלה פחותה מבת ג'.
ואף על גב דכל זמן שהוולד בתוך האם אמרינן עובר ירך אמו, מכל מקום כשנולד אמרינן פנים חדשות באו לכאן. ובזה נראה לי להבין סברתו של רבי מאיר במשנה דחולין (דף עד) דסובר דבן ט' חי שנמצא במעי אמו טעון שחיטה, ורק היכא שהוציאוהו חי, אבל אם מת בבטן, אפילו מת אחר שחיטה ניתר בשחיטת אמו, כמבואר ברא"ש שם. ולכאורה תמוה, הלא כיון שהיה חי בשעת שחיטת אמו ולא ניתר אז בשחיטתה, איך יהיה ניתר אחר כך במה שמת בתוך הבטן? אבל למה שכתבתי הדבר מובן, והיינו דרבי מאיר סבירא ליה דבאמת שחיטת אמו מתירו אף כשהוא בתוכו בן ט' חי, אלא דסבירא ליה לרבי מאיר דכיון שיצא לאוויר העולם בן ט' חי נעשה בהמה באפי נפשיה ונפקע תורת שחיטת אמו מיניה, לכן צריך שחיטה בפני עצמו, מה שאין כן כשלא יצא חי לאוויר עולם. וחכמים לא פליגי עליו בסברא זו, אלא דסבירא להו דהתורה התירה אפילו בן ט' חי בשחיטת אמו מקרא דבהמה בבהמה וסבירא להו דהכוונה לבהמה שהיתה מקודם במעי בהמה, כי במעי אמו לא מקרי בהמה. עיין ריש פרק בהמה המקשה פלוגתא דתנאי בזה והבן:
- ^ אולי צ"ל "כשנולדה".