צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת משפטים


פרשת משפטים: התורה הנצחית-פרשת "זכויות העבד" כסמל לנצחיות התורה עריכה

דיני שחרור עבדים

דיני שחרור העבד

א וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם: ב כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד, וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם: ג אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא, אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ: ד אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ:


דיני עבד עבד נרצע
ה וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי, לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי: ו וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה, וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:

דיני שחרור האמה
ז וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים: ח אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ אֲשֶׁר לֹא (לוֹ) יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ לְעַם נָכְרִי לֹא יִמְשֹׁל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ: ט וְאִם לִבְנוֹ יִיעָדֶנָּה כְּמִשְׁפַּט הַבָּנוֹת יַעֲשֶׂה לָּהּ: י אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע: יא וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ: וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף: ...

דין רוצח עבד
כ וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ נָקֹם יִנָּקֵם: כא אַךְ אִם יוֹם אוֹ יוֹמַיִם יַעֲמֹד לֹא יֻקַּם כִּי כַסְפּוֹ הוּא: (כ"א, א-יא, כ-כא)

א. פרשת משפטים- תחילת המצוות בתורה עריכה

עד פרשת משפטים כל המצוות שנכתבו בתורה באו אגב אירוע מסוים. מצוות "פרו ורבו" באה בעקבות בריאת האדם. מצווה ברית מילה באה בעקבות הולדת יצחק. מצוות גיד הנשה באה בעקבות כך שהמלאך פגע בירכו של יעקב. המצווה הראשונה בספר שמות הינה "החדש הזה לכם ראש חדשים"... ובעקבותיה מצוות קרבן פסח . כמובן, מצוות קרבן פסח באו בהקשר של מכת בכורות, מפני שקרבן פסח הוא חלק ממכת בכורות. היא היא ההכנה של בני ישראל למכת בכורות. בני ישראל שמים מדם הקרבן על הבתים ובכך הם ניצולים ממכת בכורות. לאחר היציאה ממצרים ולפני קריעת ים סוף שוב יש מצוות, בעיקר מצוות קדושת הבכור, בכור אדם ובכור בהמה. כמובן, מצוות אלה באו בעקבות מכת בכורות. המצוות הבאות הן במסגרת מעמד הר סיני. עשרת הדברות הן מצוות יסודיות ובסיסיות, אשר באו כחלק מהתגלות ה' בעולם. מכאן ואילך המצוות בתורה מופיעות ללא הקשר לאירוע זה או אחר[1] , אלא מפני שהתורה היא ספר מצוות. אשר על כן אנו יכולים לומר כי פרשת "משפטים" היא תחילת התורה במצוות [2].

ב. זכויות העבד בראש המצוות בתורה עריכה

פרשת משפטים, הפרשה שפותחת את המצוות בתורה [3], מתחילה בדיני עבד עברי: "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם". לכאורה, קצת קשה, מדוע התורה פותחת את חלק המצוות דווקא בענייני עבד?! כביכול, התורה מנציחה את העבדות?! עיון מדוקדק בפרשה יגלה לנו כי התורה לא מנציחה את העבדות, ואף אינה מעודדת אותה. התורה דנה בזכויות העבד, וליתר דיוק בדיני שחרור העבד. כדי להדגיש זאת התורה משתמשת בפועל "לצאת" שמונה פעמים! להלן הפרשיה הראשונה בפרשת משפטים, פרשית זכויות העבד, תוך הדגשת הפועל "לצאת": דיני שחרור העבד

  • "כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבד ובשבעת יצא לחפשי חנם
  • אם בגפו יבא בגפו יצא
  • אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו
  • אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדניה והוא יצא בגפו
  • ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי והגישו אדניו אל האלהים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם"

דיני שחרור אמה

  • "וכי ימכר איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים
  • אם רעה בעיני אדניה אשר לא יעדה והפדה לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה
  • ואם לבנו ייעדנה כמשפט הבנות יעשה לה
  • אם אחרת יקח לו שארה כסותה וענתה לא יגרע
  • ואם שלש אלה לא יעשה לה ויצאה חנם אין כסף"

ג. מילה מנחה "לצאת" עריכה

הנה כי כן פרשת הפתיחה של פרשת משפטים עוסקת בדיני שחרור העבד, והמילה "לצאת" מופיעה שמונה פעמים! אין ספק, המילה המנחה "לצאת" באה למקד אותנו ולהדגיש כי התורה באה ללמד אותנו את דיני שחרור העבד, כלומר את זכויות העבד, ולא באה להנציח את מעמד העבדות. נ"ל כי התורה פותחת בדווקא בזכויות העבד. התורה מתייחסת למעמד החברתי הנמוך ביותר. לעבדים אין תמיכה חברתית, אין להם "מהלכים" בחצר השלטון. הם נתונים למרמס ולעושק ע"י האדון המעסיק בפרט וע"י החברה בכלל. אשר על כן התורה רואה צורך להגן עליהם. משום כך היא מציגה את זכויותיהם מיד בתחילת פרשות המצוות.

ד. התורה בעלת משמעות למקבליה עריכה

ועדין ישאל השואל, מדוע התורה בכלל מתייחסת לעניין העבדות? כפי שמתברר, העולם מתעלה ומשתכלל והעבדות נמוגה כמעט בכל העולם. התשובה לכך מתבקשת מאליה. לאורך כל המצוות התורה משתמשת במונחים הקיימים באותו דור בה היא ניתנת. כל אימת שהתורה מְצַוה מצוות הקשורות למציאות, היא תשתמש בדוגמאות מהמציאות הקיימת בעת נתינתה. זאת כדי שהעם המקבל את התורה יבין אותה, יזדהה אתה, ויוכל להעביר אותה לדורות הבאים. לכן כשהתורה מְצַוה על השבת אבידה היא תדבר על שור, שה וחמור: "לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם לאחיך... וכן תעשה לחמרו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה לא תוכל להתעלם" . כמו כן כאשר התורה מצוה על עזרה לזולת הנתון במצוקה, היא תיתן דוגמה של חמור ושור: "לא תראה את חמור אחיך או שורו נפלים בדרך והתעלמת מהם הקם תקים עמו" . ועוד דוגמאות רבות לכך בתורה. הערך של השבת אבידה ושל עזרה לזולת הוא נצחי, ואינו פג לעולם. אולם התורה משתמשת בדוגמאות שיהיו ברורות למקבלי התורה. במשך הזמן אנו נבין שהתורה השתמשה בדוגמאות של שור וחמור, אולם חובה עלינו ליישם את המצוה בהתאם למציאות המשתנה.

תקופה של עבדים התורה ניתנה לעם ישראל לפני כ- 3300 שנה. בתקופה זו העבדות היא דבר שכיח מאוד. מעמד העבדים מהווה את עיקר כח העבודה, ואי אפשר להתעלם ממנו. יש צורך וחובה להתייחס לעבדים ולדאוג לזכויותיהם. התורה אם כן פותחת את כל מצוות התורה, דווקא בתחום בעל משמעות רבה, ובעל עניין רב כמעט לכל אחד.

ה. התורה החזירה לעבד צלם אנוש עריכה

בכל העולם מאז ומתמיד ועד לפני כ 200 שנה נחשב העבד לרכוש ולא לאדם. הדבר בא לידי ביטוי בכך שעבד לא השתחרר לנצח, בדיוק כפי שרכוש אינו משתחרר. רק מותו של העבד שחרר אותו מעבדותו. כמו כן מי שהרג את עבדו, לא נענש על כך. ההתייחסות לכך היתה כאל אחד שהשחית את רכושו. מאידך מי שהרג את עבד זולתו, זה התחייב בדיני ממונות בלבד, ופיצה את בעל העבד במחיר עבד. מאידך, התורה החזירה לעבד את הנשמה. התורה החזירה לו את צלם האנוש שבו, כאשר קבעה כי ההורג עבד חייב מיתה: "וכי יכה איש את עבדו או את אמתו בשבט ומת תחת ידו נקם ינקם: אך אם יום או יומים יעמד לא יקם כי כספו הוא".


ו. מהפיכה בתפיסת העבדות עריכה

אין ספק, זוהי מהפיכה עצומה ביחס לעבדות. עד לפני כ- 200 שנה בכל העולם הושוו העבדים לבהמות בית. התייחסו אליהם כאל רכוש ממש. לא היו מסוגלים לוותר על הממון הנקרא עבד. והנה תורתנו הקדושה לפני 3300 שנה כבר מתייחסת לעבד כאל בן אדם. נותנת לו את האפשרות להשתחרר. מחזירה אותו למעמד של בן אנוש. הוא עובר מהתחום של דיני ממונות לתחום של דיני נפשות. נ"ל כי התורה פותחת בדיני זכויות העבד, כי היא פותחת במהפכה חברתית. מהפכה בתפיסת מעמד הפועלים, הם העבדים. אלה אינם רכוש ולא בהמת בית, הם בני אנוש, וקובעת שהם גם יכולים וצריכים להשתחרר בשלב כל שהוא.

ז. הצעד הראשון לקראת ביטול העבדות עריכה

לשכיר בימינו תנאי עבודה המיטיבים עמו רבות. איך הגיע השכיר לתנאי רווחה כל כך גבוהים, כאשר עד לפני 200 שנה השכיר היה דומה יותר לעבד מאשר לבן חורין. נ"ל כי הקמתו של "ועד עובדים" בעל תוקף וסמכות המגובה ע"י חוק המדינה, הוא שנתן לשכיר את תנאי עבודתו הכל כך משופרים. "ועד העובדים" תובע מהמעסיק לשפר את תנאי השכר והעבודה של השכירים, ואלה משתפרים בהתאם ליכולת של המעסיק. אין ספק אם כן, שתנאי עבודתו של השכיר שונו לאין ערוך, וזאת הודות לועד העובדים. כלומר, כל המהפך במעמדו של השכיר נעשה בזכות הצעד הראשון, והוא הקמת ועד עובדים עם גיבוי של חוקי המדינה. בדיוק כך, כפי ש"ועד העובדים" המעוגן בחוק, הוא הוא הצעד הראשון למהפיכת תנאי השכיר בעולם. כך בדיוק אנו צריכים לחפש מה היה הצעד הראשון שגרם לביטול העבדות בימינו. אכן נ"ל כי הזכויות הראשונות והבסיסיות, שהתורה נתנה לעבד, הם הם שהיוו את הצעד הראשון לשחרורו. התורה היא הראשונה שהוציאה את העבד ממושג "רכוש" למושג של "בן אדם". התורה היתה הראשונה עוד לפני למעלה מ-3300 שנה שקבעה כי עבד מסוגל ויכול להשתחרר. היא קבעה שמי שהורג עבד דינו מוות כמו כל רוצח אדם. היא קבעה שאין הבדל בין דם לדם. היא קבעה זאת בהדגשה רבה ע"י פתיחת כל המצוות דווקא בדיני זכויות העבד. היא עשתה זאת ע"י כך שכל הדינים שהיא כתבה ביחס לעבד נוגעים אך ורק לשחרורו.
לסיכום, התורה עשתה זאת ע"י כך שהיא קבעה שגם לעבד יש זכויות. ממילא שהעבד בר זכויות, הרי ככל שהחברה האנושית תתפתח היא תבחן זכויות אלה. הקביעה שלעבד יש זכויות ושהוא בן אנוש, קביעה זו היא שהביאה לאחר זמן את ביטול העבדות מכל וכל.

  1. ^ אכן גם בהמשך התורה יש מצוות בהקשר של אירועים, כגון: דין מקושש עצים, דין, "מברך" ה' ועוד. אך מצוות אלה מועטות.
  2. ^ כמובן אפשר לומר כי כל פרשת משפטים היא חלק ממעמד הר סיני וחלק מספר הברית שעם ישראל קיבל. ולפי זה תחילת המצווה בתורה שלא בהקשר של אירועים היא מצוות מאכלות מותרים ואסורים בספר ויקרא (ראה להלן בעיון לפר' שמיני) בכל אופן פרשת משפטים מתחילה חבילת מצוות גדולה ויש עניין גדול למצוה הראשונה בפרשה זו.
  3. ^ מצוות שלא בהקשר לאירועים מסויימים, כפי שהוזכר לעיל.