צידה לדרך מפרשות השבוע/פרשת בהר


פרשת בהר: "נשאת ונתת באמונה?" -לחומרת איסור הונאה עריכה

"אל תונו איש את אחיו"

פתיחה- איסור הונאה
יד וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו:

דוגמה לאיסור הונאה
טו בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ: טז לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ:
סיום- איסור הונאה
יז וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם:

השכר עבור קיום מצוות
יח וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח: יט וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ (כ"ה, יד-יט)

א. איסור הונאה כחלק ממצוות היובל או כאיסור עצמאי עריכה

פרשת בהר פותחת בדיני שמיטה ויובל. לאחר פירוט מצוות השמיטה והיובל התורה עוברת למצוות איסור הונאה במכירה וקניה:

"וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו" .

פסוק זה, ניתן לקרוא אותו בפני עצמו, כלומר התורה מצווה על איסור הונאה באופן כללי. מאידך אפשר לראותו כהקדמה לדוגמה שתופיע אחריו, איסור הונאה בקרקעות. מאחר שביובל הקרקעות חוזרות לבעלים המקוריים, התורה מוצאת לנכון להזהיר את המוכר לבל ירמה את הקונה. מחיר השדה הולך ופוחת ככל שמתקרבת שנת היובל. משום כך התורה מזהירה את המוכר, שימכור את הקרקע בהתאם למס' השנים שנותרו עד היובל. וכך נאמר: "במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך: לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך" . לאחר הדוגמה הקשורה למשא ומתן בהקשר של היובל שוב חוזרת התורה ומצווה על איסור הונאה באופן כללי ושוב בפסוק בפני עצמו: "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך כי אני ה' אלקיכם" כמובן, גם פסוק זה אפשר לקרוא אותו כמצוות איסור הונאה באופן כללי. אולם ניתן לקרוא אותו כמצוה פרטית בהקשר של היובל בפרט.

ב. מבנה פרשת איסור הונאה עריכה

הנה כי כן התורה מצווה על איסור הונאה במכירת שדות. אולם לפני ואחרי היא הדגישה את איסור ההונאה באופן כללי בשני פסוקים שלמים, כדלקמן:

  • איסור הונאה באופן כללי:
		"וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו".
  • דוגמה פרטית: איסור הונאה במכירת שדות:

"במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך: לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך"

  • איסור הונאה באופן כללי:

"ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך כי אני ה' אלקיכם" בחינה מדוקדקת של הפסוקים העוסקים בהונאה (יד, ו-יז) תגלה לנו כי התורה מורה לנו לקרוא את איסור הונאה בפני עצמו וכאיסור כללי לכל תחומי החיים. התורה עושה זאת ע"י הדגשת איסור ההונאה בארבע דרכים שונות, כפי שנראה להלן.



ג. ארבע דרכים להדגשת איסור הונאה עריכה

1. כפילות
הדרך הראשונה להדגשת איסור הונאה היא הכפילות. התורה כתבה את איסור הונאה פעמיים, בשני פסוקים נפרדים (יד, יז). מתוך ארבעת הפסוקים בפרשיה זו של איסור הונאה שני פסוקים הם פירוט ודוגמה (טו- טז), ושני הפסוקים האחרים כותבים את איסור ההונאה בפני עצמו (יד, יז).

2. סיום מעין פתיחה
אחת הדרכים הנפוצות של התורה להדגיש רעיון היא ע"י שימוש בסיום מעין פתיחה . בדרך זו התורה מדגישה את הרעיון פעמיים. ראשית, הרעיון מודגש ע"י כתיבתו פעמיים. שנית, הוא מודגש ע"י כתיבתו בפתיחה ובסיום. הפתיחה והסיום הם מקומות משמעותיים ובולטים בפרשה. ממילא רעיון, שנכתב גם בפתיחה וגם בסיום, מקבל את ההדגשה שלו. הנה כי כן התורה הקדישה פרשיה קצרה בת ארבעה פסוקים לאיסור הונאה , והיא השתמשה באמצעי זה של סיום מעין פתיחה. גם בפתיחה (פסוק יד) וגם בסיום (פסוק יז) התורה הקדישה פסוק שלם, אשר דן באיסור הונאה.

3. "ויראת מאלקיך כי אני ה' אלקיכם"
התורה מסיימת את הפרשיה הקצרה הזו שדנה באיסור הונאה, במשפט: "ויראת מאלקיך כי אני ה' אלקיכם" . לא כל מצווה מסיימת במשפט כזה. ודאי, סיום שכזה בא רק למצוות שהתורה רצתה להדגיש את חשיבותן, או את חומרתן, או את הרגישות המיוחדת שיש לתורה כלפיהן [1]. והנה מצוות איסור הונאה מסיימת במשפט הנ"ל, ללא ספק זוהי דרך נוספת להדגשת הרעיון.

4. השכר- "וישבתם על הארץ לבטח"
לאחר ארבעת הפסוקים העוסקים באיסור הונאה, התורה כותבת את השכר עבור קיום המצוות: "ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח: ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה". מדברי רש"י על אתר נ"ל כי הוא משייך את השכר שבפסוקים אלה לקיום המצוות שלפני כן: שמיטה ויובל. וכך כותב רש"י: "וישבתם על הארץ לבטח. שבעוון שמיטה ישראל גולים שנאמר 'אז תרצה הארץ את שבתותיה והרצת את שבתותיה' . ושבעים שנה של גלות בבל כנגד שבעים שמיטות שבטלו היו" . לפי דברי רש"י, אנו אמורים להבין שאם נזכה ונשב בארץ לבטח, הרי זה בשכר שמירת השמיטה והיובל. מאידך השכר העצום הכתוב כאן בא בסמוך למצוות איסור הונאה. ומשום כך ניתן בהחלט לקרוא את הפסוקים האלה העוסקים בשכר, כגמול עבור קיום מצוות איסור ההונאה. העולה מכך, שהתורה מבטיחה שכר גדול מאוד עבור קיום איסור הונאה. זהו שכר יוצא דופן עבור קיום מצווה אחת. זהו שכר כללי מאוד, וביחס לעם כולו. זהו סוג של שכר המתאים לקיום כל התורה והמצוות. אכן כך מצאנו במפורש בהמשך ספר ויקרא לפני התוכחה, התורה מבטיחה שכר זה בדיוק עבור קיום כל המצוות בכללן: "אם בחקתי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם... וישבתם לבטח בארצכם" . לסיכום, אפשר לומר כי גם בדרך זו של סמיכות פסוקי השכר והגמול דווקא למצוות איסור הונאה באה התורה להדגיש ולהבליט את חשיבותה של מצווה זו.

ד. איסור הונאה שקול כנגד כל המצוות עריכה

כאמור, השכר "וישבתם על הארץ לבטח" הינו שכר עבור קיום איסורי הונאה. מאידך מצאנו כי שכר זה הובטח בתורה עבור קיום כל המצוות. לאור כל זאת נמצאנו למדים כי התורה השוותה בין קיום איסור הונאה לבין כל המצוות. אשר על כן נראה לומר, כי התורה מכוונת אותנו למסקנה כי מי שמקפיד לא להונות, מעלה עליו הכתוב כאילו קיים את כל התורה כולה.

ה. "נשאת ונתת באמונה?" עריכה

אכן איסור הונאה מקבל משמעות עצומה בהקשרים נוספים. למשל, הגמרא אומרת כי כאשר אדם נשפט בבית דין של מעלה, דנים אותו, ומתחילים את דינו דווקא בשאלה בעניין הונאה: "נשאת ונתת באמונה?, קבעת עיתים לתורה?..." השאלה "קבעת עיתים לתורה?" מייצגת את כל עולם התורה והמצוות. לעומ"ז השאלה "נשאת ונתת באמונה?" מייצגת את כל עולם המעשה. לאורך כל חיי המעשה האדם נתקל כל הזמן ביושר או ח"ו בשקר. מצוות איסור הונאה מלווה את האדם יום יום במשך כל שנות חייו. מצווה זו הינה בעלת משקל רב ומשמעות עצומה באורח החיים. משום כך היא מקבלת חשיבות רבה והיא היא השאלה הראשונה שהאדם נשאל בדין: "נשאת ונתת באמונה?", ואפילו לפני השאלה ביחס ללימוד תורה.

ו. בטחון עם ישראל תלוי במעשיו עריכה

¬¬בזכות מה זוכה עם ישראל ל"וישבתם על הארץ לבטח"? כאמור, לפי רש"י בזכות שמירת שביעית ויובל שזה הנושא של כל הפרשה עד כאן . לפי דברינו, אפשר להתייחס לשכר הזה בזכות המצווה הסמוכה לפסוק י"ח והיא מצוות איסור הונאה. אם כך ואם כך הרי שנמצאנו למדים כי הביטחון של עם ישראל תלוי בקיום החוקים והמשפטים- התורה והמצוות. בטעות, נוטים לחשוב כי מצב הביטחון קשור במצב המדיני באזור. או ברצונם הטוב או הרע של השכנים מסביב, או בכוחנו הצבאי וכו' וכו'. התורה רוצה להסיר מלבנו מחשבות כאלה. אכן כל העניינים שהוזכרו גורמים לביטחון או חוסר ביטחון, אך הם לא הסיבה לכך. לא הם הסיבה לחוסר הביטחון של עם ישראל. הם הכלי בידי ה' להעניש את עם ישראל בגלל אי קיום התורה ומצוותיה. כל עוד ועם ישראל יקיים תורה ומצוות, הרי שמצבו הביטחוני תמיד יהיה נפלא. עם ישראל נתון לכללים אחרים של ההשגחה. כל שכר ועונש של ישיבה לבטח או גלות, הם פועל יוצא של קיום התורה והמצוות. אם ח"ו עם ישראל לא שומר את המצוות, לא מתקיים הפסוק "וישבתם על הארץ לבטח", אויבים באים ומציקים לעם ישראל וח"ו נגרמת גלות. אולם כאשר עם ישראל שומר את המצוות הוא יושב לבטח בארצו, והנה המצב המדיני רגוע. שכנינו משום מה רגועים, ואינם פוגעים בעם ישראל.

  1. ^ רש"י כותב כי הסיום הזה בא לציין כי מצוה זו מסורה ללב. כלומר, יש לתורה רגישות מיוחדת כלפי המצוה הזו, ולכן היא זכתה לסיום מיוחד: "ויראת מאלקיך אני ה' ".