פתיחת התפריט הראשי

[רנט] כמו ששורש כל דבר טוב הוא האמונה, שבו פתחה התורה אנכי וגו'. שלא בלשון צווי. וידוע ג"כ ‏בזוהר (ח"א ז' ב. י"א ב) ע"פ זה השער לה' צדיקים יבאו בו. דתרעא הוא מדת האמונה. כך שורש כל ‏דבר רע הוא ליצנות שהוא היפך האמונה, שהוא מתלוצץ מכל דבר. וזה טעם ראשית גוים עמלק. ‏כמ"ש במד' (שמו"ר פ' כז) ע"פ לץ תכה זה עמלק, ופתי יערים זה יתרו. ושמעתי דפתי הוא המאמין ‏בכל, כמש"נ פתי יאמין לכל דבר. ויתרו לא הניח ע"ז כו' (כמ"ש במכילתא). שהאמין בכל, ולו יש תקנה ‏שיערים להאמין בה' אמת ע"י הכאת הלץ שהוא שאין מאמין כלל. וזה ראשית והתחלת לכל כחות ‏הרע דגוים, וכטעם שחוק וקלות ראש מרגילין לערוה. כי ליצנות חלוק לב'. בשב ואל תעשה, היינו ‏פריקת עול לילך בשרירות לבו, זה נקרא קלות ראש. וע"ז א' (ברכות ל:) אין עומדין להתפלל אלא ‏בכובד ראש. דהיינו קבלת עול מ"ש בק"ש הקודמת, דע"י פריקת עול הוא ההיפך מתפלה הנמשכת ‏מאמונה. דלכן נקבע בש"ס בתחלת סדר אמונות. וכידוע דדוד המע"ה שהוא דרגא דתפלה, כמ"ש ‏במגילה (יח.) כיון שבא דוד באת תפלה. פי' דע"י ברכת את צמח דוד, נפעל תיכף צמיחת ישועה. ‏והרגשת דרגא דדוד המע"ה בלב, ובאת ג"כ מדרגת התפלה שזו היא מדרגתו. וזהו הצמיחת דוד, ‏להצמיח כחו ומדתו בלב והוא התפלה, ומדתו ג"כ מדת האמונה כנודע. ועמלק הוא נגד דוד המע"ה ‏ומדת אמונה, כמו עשו נגד יעקב אע"ה מדת אמת. וכמו שיש בבית דוד - דוד ושלמה, דוד המע"ה הוא ‏דרגא דכובד ראש ותפלה ביחוד. ושלמה המע"ה הוא שורש אמונה דאנכי עד דלא שייך בו מצוה ‏כלל, כמו שהוא שורש אנכי דאינו בלשון ציווי רק שהוא כך, ולכן אמר אני ארבה ולא אסור כו' (כמ"ש ‏סנהדרין כא:). כך נגד זה ברע - קלות ראש ושחוק, שהוא בקום ועשה, הוללות במעשה, כמו כמתלהלה ‏וגו' הלא משחק אני. יושב בשמים ישחק ה' ילעג וגו'. ונא' בדוד המע"ה משחקים וגו'. היינו כמו ‏הלצים שעושים דברים משונים, ובלשון חכמים משחק בקוביא (סנהדרין כד:) ומשחק בתינוקת (נדה ‏יג:). פי' פעולה שאינה אמת ולתכלית רק לשחוק בעלמא. והיפך זה חכמת שלמה המע"ה שאמר ‏לשחוק אמרתי וגו'. כי כל חכמתו הוא לחבר אמת ואמונה ביחד, כמ"ש בזוהר תרומה קמ"ה א'. וכל ‏פעולותיו דבר אמת לאמיתו, ולא לעשות לפנים ולבו בל עמו. ועמלק כולל שניהם, כי ראשית הרע ‏הוא בסוף הטוב, כטעם רגליה יורדות וגו'. היינו דממקום הכניסה לטובה שהוא ממטה למעלה, משם ‏יש ג"כ התחלת כניסה לרע שהתחלתו ממעלה למטה. והוא הראשית המרגיל לכל מיני רע דכל מיני ‏אומות אח"כ. וזה כח קטרוג המן על מעשה שלא עשו אלא לפנים, כי כל כחו הוא בפעולות דלפנים ‏שאינו אמת. ובחר בחודש אדר שנגד הק' שבו נברא השחוק, כמ"ש בס' יצירה. ובאמת הי' הוא ‏לשחוק ורק לפנים כל גזירה שלו, דבאמת נהפוך כו' וככח חודש זה. וז"ש (מגילה יג:) ולא ידע כי בז' ‏באדר מת כו'. פי' דדרגא דדוד ושלמה ידע דכבר נחרב בהמ"ק ונפסקה מלכותן, הרי נפסק מדת ‏המלכות ואין לנו שיור רק התורה הזאת, דרגא דמשרע"ה ובימיו צמח עמלק. ולעולם צמיחות הרע ‏כנגד צמיחות הטוב כנודע, ועשו שהוא שורש השקר ואחיזה בעלמא דשיקרא, בימי יעקב אע"ה שהוא ‏שורש אמת והיפוך עוה"ז ממש. רק ידו אוחזת בעקב ובסוף העוה"ז, ולכן נשתעבד תיכף במצרים, ‏שהעבד אין לו הרמת ראש כלל והיפך חמדת עוה"ז לגמרי. ומשרע"ה הוא גואל הראשון שהתחיל ‏להוציא בנ"י לחירות, שיהי' להם תוקף גם בעוה"ז, רק הגמר הוא ע"י משיח בן דוד. ודוד ושלמה ‏בעוה"ז שהיו מעין משיח בן דוד. והתחלת זה במשרע"ה התחיל ג"כ ביחוד אמת ואמונה. והוא ע"י ‏מדריגתו בדעת, היינו ידיעת פנימיות שהכל אמת, כנודע דמשה מלגאו יעקב מלבר (תקו"ז תי' יג). ‏ומצד חיצונית האמת ודאי אין שייך לעוה"ז שהוא היפוכו ואיך ידבק בשקר. אך מצד הדעת ‏הפנימיות של כל דבר, וידע שהעוה"ז הוא שקר. ע"י ידיעה זו שבאמת אין עוד מלבדו והעוה"ז ‏המעלים אמיתותו- שקר. ממילא גם בעוה"ז אינו דבוק בשקר, וזהו פנימיות האמת שהוא גם בעוה"ז. ‏ומיתת משה רבינו ע"ה מורה כי בחודש זה כח המעלים פנימיות האמת, והיינו אות הק' שהוא שורש ‏היצר שהוא כח השחוק וליצנות, דבר שהוא לפנים ואינו אמת. ובאמת אותו כח עצמו הוא המוליד ‏משה רבינו ע"ה ע"י ידיעה זה שכל עוה"ז וחמדותיו שחוק וליצנות. וממילא עי"ז נעשה המן ‏וגזירותיו לשחוק וליצנות ואינו אמת. והוא קבע גזירתו בי"ג, ז' ימים אחר ז' אדר, שחשב כי התחלת ‏כחו והשלמת כל דבר בז' ימים, שהם ז' ימי הבנין כנודע. וממילא יש חיוב כלי' ח"ו על ישראל מצד ‏עוה"ז שהוא עולם העשי', מצד המעשה דלפנים. ובאמת בו הגילוי דכל מעשה עוה"ז לפנים [והוא בז' ‏אדר ג"כ נגד ז' ימי הבנין מהתחלת חודש זה שהוא בכח עד גמר יציאת כח זה לפועל דהיינו שורש ‏הכח. ואח"כ היציאה מן השורש לגמר ג"כ ז' ימים, כי כל דבר יציאה לגמר מכח לפועל צריך ז' ימים ‏כנודע] ולכך פורים בי"ד אחר גמר הז' ימים, בהכרה ברורה דכל עוה"ז שחוק, זהו דרגא דמשה רבינו ‏ע"ה שהי' באמת נבדל מכל עניני עוה"ז. וזה טעם תענית אסתר בי"ג, אח"כ הוא פורים דחייב ‏לבסומי, דרגא דשלמה המלך ע"ה, תרתי בלבי וגו' ביין וגו'. שע"ז רידתו אמו כמשז"ל (סנהדרין ע:). ‏ועד דלא ידע, היינו העדר הדעת דמשה רבינו ע"ה, כי מדרגת שלמה המלך ע"ה הוא להיות דבוק ‏בהש"י גם בלא דעת וחכמה והשתדלות במצות ומעשים טובים, וכל חכמתו השיג בחלום שהוא בעת ‏הסתלקות הדעת לגמרי: ‏