פתיחת התפריט הראשי

[רמט] החשק יש לו כח לפעול אותו דבר שהוא משתוקק לו הרבה אפי' הוא רע, כענין (מכות י:) ‏בדרך שאדם רוצה לילך כו'. מצד הרצון שלו פועל אפי' כל חמדת עוה"ז, אם לא יהי' דבר מעכב - ‏שבמשפט אין מגיע לו זה ומונעין ממנו מה'. לולא זה ע"י החשק הי' משיג כל מה שחושק. ולכך ‏שלמה המע"ה דבימיו סיהרא באשלמותא, ולא הי' שום מונע, נא' ככלות וגו' כל חשק שלמה וגו'. שכל ‏חשקו הי' נשלם ומובא לו. והוא הי' בתוקף החשק מכל הנבראים, שע"ז חיבר שה"ש, וכפי תוקף ‏התגברות כח החשק כך הוא משיג. כי החשק נקרא סוף מעשה, שהוא מסיט' דנוק' ומצד החסרון ‏הוא חושק למילוי, והוא דבוק במחשבה תחלה, וראשית מחשבת הש"י שממנו שורש כל ההשפעות. ‏וכן מסט' דרע כאשר אין דבר מונעו. וכמו ששמעתי על שישק מלך מצרים, נקרא כן לשון תשוקה, ‏מצד עוצם תשוקתו להשיג רכוש דשלמה המע"ה, מצד זה עלתה בידו בימי רחבעם כשהי' קצת חטא ‏בישראל, שלא הי' מדת המשפט מעכבתו. ורז"ל אמרו ע"ז (פסחים פז סע"ב) כסף מצרים חזר ‏למקומו. פי' כי כל תוקף ממשלת אומה הוא כפי תוקף החשק שלהם לאיזה דבר שבו יחוד כחם. ‏וחשק מצרים הי' לחכמות, כמ"ש בזוהר (ח"א קכה סע"א במדה"נ) דלא הי' חכמה כחכמתם. ולכן ‏אמרו הדעת הי' בגלות, דכפי תוקף החשק לרע - באותו דבר מאפיל חשק הטוב. ולכן היו בני ישראל ‏עבדים, שהעבד אין לו הרמת ראש, שרשות אחר עליו והראש הוא משועבד, דלכן עבדים כנשים ‏ואסורין בת"ת (כמ"ש כתובות כח.). ובודאי כל רכושם היו מוציאים להשיג חכמות כפי תוקף חשקם, ‏ונקבע אותו חשק ברכוש, כידוע דקניני האדם יש להם שייכות עם האדם, דלכן אמרו (פסחים קיב.) ‏הנוטל פרוטה מאיוב מתברך. וכ"א (שם) במי ששעה משחקת ומצליח, כי הוא קבוע גם בקניניו. כי ‏הממון נקרא מאוד. שבזה תוקף חשק האדם, וכאשר הוא משעבדו לדבר אחר שחושק עוד יותר, אז ‏נקבע גם ברכוש מאחר שזה כל חשק האדם ועיקר קנינו, גם בו נקבע אותו חשק. שזה ענין ההקדש ‏לשמים ומוקצה לע"ז, שחל על החפץ הענין הנקבע עליו, שהוא מוכן בדעת האדם, זה מצד קדושתו ‏וזה מצד ההיפך. רק לפי שכל כח האדם הרי מוסר עצמו לאלוה שלו, הרי כל כחות האדם שקועים ‏בזה, כאשר קנינו מתייחד לאותו דבר הוא חל אותן כחות גם על הקנינים, וכן בכל דבר שתוקף ‏תשוקת האדם לו ומוציא ממונו ע"ז. וזה טעם שקיבל אברהם אע"ה מתנות ממצרים, שעי"ז זכה לב' ‏כליותיו כב' רבנים, והיו מלמדין אותו חכמה (כמ"ש ב"ר פ' סא) שקלט החשק לחכמה שלהם, רק ‏שהוא חשק לחכמת אמת [וכך שמעתי כי אברהם אע"ה קיבל רוח חכמה ובינה ממצרים, ורוח עצה ‏וגבורה מאבימלך. ושזה טעם שאמרו מאבימלך נתעברה שרה (כמ"ש מד"ת ר"פ תולדות) כי בעת ‏שניטל כח ההולדה מאבימלך אז ניתן כחו לאברהם אע"ה] וזה ענין הבטחת יצאו ברכוש גדול וביזת ‏הים, והוא הכנה לחכמת התורה. רק מ"מ שרשו מצד חכמת חיצונות, ובשלמה המע"ה נא' ותרב ‏חכמת וגו'. ומכל חכמת מצרים דהיינו בחכמת חיצונות שלהם. וכל חשק שלמה הי' לחכמה, שע"ז ‏ביקש בחלום רק זה. וכך כחו קבוע ברכוש, ולזה חשק שישק וחזר למקומו, כי באמת חכמת חיצונות ‏הוא חלקם, רק שהי' בשאלה לשעה לבנ"י, לצורך לקבוע בלבם עי"ז חכמת הש"י, ועד שלמה המע"ה ‏שחבר משלי בבירור חכמת התורה, ואז לא הוצרכו עוד לחכמת חיצונות וחזר כל א' למקומו: ‏