פתיחת התפריט הראשי

ע"י השינה הראויה בלא חלומות והרהורים רעים וזרים הוא יכול בקל בהשכמה למצוא יחול ‏לבבו ליראת ה'. ולכך מסיימת 'ברכת המפיל' - שהוא בקשה להנצל מחלומות רעים והרהורים רעים, ‏מטעם כי אתה המפיל וגו'. וממך הוא השינה ואין לך לגרום לי רע. ומסיים המאיר לעולם וגו'. דאור ‏השחר שמאיר לעולם יהי' בכבודו - בהכרת כבוד שמים, כטעם כל פעל ה' למענהו. לקילוסו (שוח"ט ‏תהלים מז' קמח). וזה טעם והאר וגו' פן אישן המות. פי' כי שינה א' מס' במיתה. והיינו רוח הטומאה ‏שהוא ע"י הרהורים רעים כנ"ל. ועי"ז הוא בשינתו טועם טעם טומאת המת, ובבוקר אין העינים ‏מאירים כ"כ מעצמם רק ע"י השתדלות בד"ת, כי שוריינא דעינא בלבא (כמ"ש ע"ז כח:). ולזה ‏מבקשים לינצל מחלומות רעים והרהורים רעים, ולהארת עינים שיהי' השינה טוב מאוד, כמשז"ל ‏‏(ב"ר פ' ט). והיינו ע"י חלום א' מס' בנבואה, כאשר הרהוריו בלילה ג"כ בד"ת שהרהר ביום, ועי"ז ‏נדבק בטוב יותר כנ"ל אות רל"ח. וזה הי' טעם דוד המע"ה שלא ישן ס' נשמי (כמ"ש סוכה כו:), ולא ‏ידע טעם דמותא, כי כל יגיעת דוד המע"ה כל ימיו לינצל ממ"ז שהי' מוקף מהם ממש מתולדתו, ‏כמ"ש הן בעון חוללתי וגו'. וכנודע דהוא נגד יסוד העפר, וזכה רק לחלק הנפש כידוע, וכמ"ש בזוהר ‏וארא כ"ז א'. ושם הוא שורש החטא, כמ"ש נפש כי תחטא. ונא' הדם הוא הנפש. ובריש כל מרעין אנא ‏דם (כמ"ש ב"ב נח:). שבו שורש חלי הנפש לכל מיני תשוקות דתאוה ורציחה, וע"ז הי' כל סיגופיו ‏להרוג היצ"ר בתענית מפני כובד אבן שבלבו. ולכן אמרו (ברכות נה:) שכל ימיו של דוד לא ראה ‏חלום טוב. כי הגם שהרגו ליצ"ר באמת מ"מ לא נתנקה לגמרי בימיו, והוא משז"ל (שבת ל.) בחייך ‏איני מודיע בחיי שלמה בנך אני מודיע. וההודעה הוא כאשר הוא הבירור גמור שזה נקי לגמרי. וזה ‏לא הי' בימיו עדיין כי הבירור גמור הוא ע"י בנין הבית שהוא שלימות הנפש, שהוא כח הפעולה ‏שבאדם לגמרי למצוא מקום לה' שממנה אורה יוצא לעולם (ירושלמי פ"ד דברכות ה' ה), ובו קבוע ‏קדושת הש"י לא יזוז אפי' רגע א'. ובודאי מי שבנה ומצא מקום קבוע זה לקדושת הש"י, בודאי נמצא ‏זה קודם בקרב לבו קביעות גמור לקדושת הש"י שלא יזוז. וכשזכה ללבו חלל בקרבו אז החל רוח ‏ה' לפעמו, לבקש בבנין הבית עד שא"ל מפי ה' (דה"א כב) לא תבנה וגו' כי דמים רבים וגו'. פי' כל ‏מלחמותיו הי' בניצוח היצר, כפי מה שנצח ליצר כך נצח לאומות שהכל א'. וזהו במדת אתכפיא ובזה ‏א"א להיות קביעות גמור עדיין. הגם שזכה לאכפיי' לגמרי בהריגה, מ"מ הרי אז"ל ביומא (סט:) ‏דהריגת דיצר דתאוה א"א להרוג, דצריך לקיום עולם. ובמדרש הנעלם (תולדות קלח א) א' דצריך לתמידו ‏דאורייתא. אבל בימי שלמה המע"ה שלום יהיה לי, כטעם אז אהפוך אל עמים וגו'. לאהפכא רע לטוב, ‏שזה כל עסק שלמה המע"ה כל ימיו בענין נשים נכריות וכמ"ש במק"א. ולפי שהבנים תעלומות לב ‏דאב, כמו ששמעתי זה לכן הי' אז כשבנה בהמ"ק הודעה על נקיון לב דוד המע"ה ג"כ, כמשאז"ל ‏‏(שבת שם). ונקרא חנוכת הבית לדוד. כי באמת הוא מצא אותו המקום בסוף ימיו כשנצטנן דמו אז ‏מפני מה"מ, כמשאז"ל (סא"ר פ' ז הובא רש"י ריש מ"א) שהוא סילוק היצר מכל וכל והוא הכין הכל. ‏ושלמה המע"ה אדרבא ישן הרבה, ועליו נאמר כן יתן לידידו שנה. וכמשאז"ל (ויק"ר פ' יב) שישן עד ‏ד' שעות ומפתחות בהמ"ק כו'. כי הוא כמו אסטמא לפרזלא, דמדת דוד המע"ה ברזל כנודע, וכמ"ש ‏בזוהר וארא כ"ד ב' שהוא מעפר ובו תוקף הבירורים מפסולת העפר ע"י ההכנסה באש [דאהבה ‏ויראה], עד שנעשה אסטמא והוא מדת שלמה המע"ה. וא' ברכות (סב:) שינה בעמוד השחר ‏כאסטמא לפרזלא. ושמעתי דעיקר כאותו הפי' דרש"י שהוא טוב, כי בעלות השחר הוא יחוד חמה ולבנה, ‏דהיינו יחוד קוב"ה ושכינתי' כנודע, ואז גמר שינת הלילה שהוא מדת דוד המע"ה, ואותה רגע הוא ‏מדת שלמה המע"ה, ואז השינה טובה כאסטמא כנ"ל, וכ"א (שם נה סע"ב) כי החלומות שסמוך ‏לעלות השחר מתקיימים, כי הם מכלל א' מס' בנבואה, שכבר כלו דמיונות והרהורי דיממא, וזה מצד השינה ‏הטובה כנ"ל: ‏