פתיחת התפריט הראשי

[ריג] מי שהוא חסר ומבקש השלמה א"א שהקב"ה לא יענהו, וכמ"ש "קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי ‏וגו'". וכמ"ש בזוהר (ח"ג קצה א) "דתפלה דעני כלל כל צלותין ובקעי רקיעין". "ואין עני אלא בדעת" ‏‏(נדרים מא.). אפי' אין יודע איך להתפלל ולרצות לקונו, ולכ"א בו "ולפני ה' ישפוך שיחו". ושיחה פי' מילי ‏דעלמא ולא ד"ת [וביצחק נא' ג"כ "לשוח בשדה". כידוע דהוא עמוד התורה, "ושיחו אלו בעלי תורה שכל ‏שיחתן תורה" (עירובין נד:). שייך שפיר שיחו], היינו שמדבר בלא דעת, וישפוך ולא במתון ובסדר, רק ‏שמתוך שבירות לבו שופך נפשו לה' ודברים בלתי מסודרים ושלא בדעת וזו מקובלת יותר. "ותפלה ‏במקום קרבנות". ודעני נקרא מנחה, שחשוב לפני הש"י מתנה ומנחה, וגם הוא לשון נייחא, כי הוא ‏מקבל תיכף הנייחא. וכמו ששמעתי דכל אחד מישראל שחסר לאיזה דבר ומבקש גם בהפלגה ‏‏[כד"ש (ברכות נ.) דבשאלה הרחב פיך ואמלאהו], הי' פועל בודאי, רק שהוא מרוצה אח"כ בכל שהוא. ‏וצריך לזה דעת שלא להתרצות ולחשוב עצמו שאינו חסר רק בישועה שלימה. וזה עצת יעבץ שאמר ‏"אם ברך וגו'". וא' בתמורה (טז.) "שאמר אם כו' ואם לאו הריני הולך כו'". פי' שאמר שאינו מקבל שום ‏נייחא כלל כ"ז שלא יענהו הש"י ככל אשר שאל, ובאם לאו הרי הולך ח"ו לשאול וחסר לגמרי. והש"י ‏מוכן לעזור לנשברי לב, ומיד ויבא אשר שאל. ומלשון הגמ' מיד מבואר דפועל תיכף. ואנו מבקשים ‏"רחמנא דעני לתבירא לבא ולמכיכי רוחא ענינא". דבאמת לזה גופה צריך סייעתא דשמיא, להיות לב ‏נשבר ושלא להתרצות בשום דבר רק בישועה גמורה. וע"ז מבקשים רחמנא כו'. כד"ש לעיל אות ‏רי"ב מקציבת העץ. שהרי ענית לפלוני בדבר זה והושיע גם לנו אע"פ שאין אנו כמוהו, מאי נ"מ לך ‏כענין "אם צדקת מה תתן לו וגו'". כי לאמיתות רצון הש"י מנ"מ בין צדיק לרשע וכ"ש בזה. רק זהו מצד ‏הנהגת התורה, מצידה ראוי לענות לצדיק יותר וכן לנשבר לב יותר. אבל בקשת רחמים הוא גם ‏שאינו משורת משפט התורה. וזהו רחמנא מצד מדת רחמנותך, כמו שאנו רואים שאתה עונה לזה ‏כך ענה גם לנו: