פתיחת התפריט הראשי

[רה] הדמיונות כולם נולדים מן הלב, שבו הם ההרהורים ונמשכים ממנו למוח ומן העין, שע"י הראיה ‏נכנסים ההרהורים ללב, כמ"ש בע"ז (כ:). ולכן אמרו שם באדר"נ. ראי' דד"ת מבטלין הרהורין מקרא ‏דמאירת עינים ומשמחי לב. ואסרו (מגילה כח.) להסתכל בפני אדם רשע. כי בפנים בולטין כל מיני ‏הרהורים שבלב למבינים, כדאיתא בזוהר (ח"א קצ א) דהכירו באחד שהיה לו מחשבת עבירה שפניו ‏מוריקות. [וכ"א בסוטה (כ.) פניה מוריקות. כי עבירה הוא מיתה לנפש, ואמרו במת (ע"ז שם) ממנה ‏פניו מוריקות]. וכד"ש הכרת פניהם ענתה בם. וע"י הראי' נכנסין ההרהורים בו ח"ו, וההיפך בראיית ‏ת"ח, כדאי' (עירובין יג:) דחזיתא לר"מ מאחורי'. וכן כמה תיקונים עשו שלא ידור עם עכו"ם, בע"ז ‏‏(לו:). ובעירובין (סב.). כי בדירתו ומשכנו המיוחד לו יש התפשטות מכחותיו, כנודע מהבעש"ט ז"ל ‏דבקניני האדם מתפשטין כחות נפשו. ולכך על ידם ג"כ נכנסים הרהורים זרים ללב. וכמו ששמעתי ‏דאוירא דארץ העמים הוא מכניס ללב כחות הזדון של האומות, וההיפוך בא"י דאוירא מחכים (ב"ב ‏קנח:). כי ברית חלוק לאוירות, כמ"ש בב"ר (ס"פ לד) והש"י יסד גבולות עמים לכל אומה, שהיא כח ‏מיוחד מקום מיוחד ואויר המקום שאותה אומה דרה שם וקנוי' להם, יכול להכניס מאותו כח גם בלב ‏בני ישראל ח"ו. ולכן מייתי באדר"נ שם אהכנסת הרהורים בבטול תורה, קרא דתחת וגו' ועבדת את ‏אויביך וגו'. פי' כי הם המכניסים ההרהורים בלב הישראלי, וזה נקרא ועבדת. אבל ע"י ד"ת הם ‏מוציאים הד"ת המלובשת באותם הרהורי שוא. ובכל כח רע באמת יש טוב ג"כ, וע' נפש לבית ‏ישראל - נגד ע' אומות, שהם כוללים הטוב שבע' כחות שבנפש - והעכו"ם הרע. וע"י שמוציאים הד"ת ‏הגנוז בו ומוציא בלעו מפיו, ממילא מתבטל הדמיון והוא ניצוח לאותה אומה. ושמעתי דמצרים ר"ל ‏דמיון, ויציבא מילתא מטעם האריז"ל בלק"ת פ' וישב, שהוא הגרון ומוחין דקטנות ע"ש. והוא מצר - ים, ‏שהדמיונות הם מצירים להתפשטות של ים החכמה האמיתית בלב, כי הם ב' הפכים ממש. וזה הי' ‏הכנה למתן תורה, כי כל דבר ההכנה הוא ע"י ההיפך והוא מתגבר נגדו. וגאולתם ע"י משרע"ה, ‏שהוא הי' ממש ההיפך, שאצלו לא הי' דמיון כלל כנ"ל אות ר"ד. והוצרך לי' מכות, כי כל דבר חלוק לי' ‏מדריגות, וצריך הכנעה לכל מדרגה. ולכך בכל מכה נכנס לביתו שעי"ז קולט מאוירו כנ"ל, ועי"ז הוא ‏מוציא הטוב מאותה מדרגה שעי"ז הכנעת הרע. ובמכה י' אמר לו לא תוסיף ראות פני וגו'. וא"ל כן ‏דברת. בזמנו כי מעתה אין לו מה לקלוט ממנו. וכן אמר אח"כ לישראל, הגם שלא היו עדיין במדרגת ‏משרע"ה רק בקריעת י"ס שראתה שפחה כו', אז אמר להם לא תוסיפו לראותם וגו'. ונכתב בתורה מה ‏שאמר לו ביום ראותך פני תמות, ודבר של בטלה לא הי"ל לכתוב. רק זה אמת - כי ודאי אלו הי' בכח ‏משרע"ה לגאול במכה א' לא הי' צריך י'. וע"כ שע"י כל מכה לפרעה נתברר משרע"ה שהוא נקי ‏מדמיון, עד מדרגה י' שהוא בשורש הנעלם, שנגד זה מכת בכורות שהוא העומק ראשית, וכמ"ש ‏במק"א. נתברר שגם שם נקי עי"ז נצחו. אבל ביום ראותך, שיתגבר בו ח"ו כח הדמיון אחר שכבר ‏נתברר ע"כ תמות. כי הבירור בי' מדרגות הוא בירור גמור, וכן אברהם אע"ה אחר נסיון י' נתברר ‏לגמרי. רק שמ"מ אין מיתה בלא חטא, וביום המיתה מתגבר קטרוג אותו חטא, לומר שצריך בירורין ‏אחרים, וזה א"א עוד בעוה"ז שכבר נתברר, ומה יוסיף וצריך להכניסו לעולמות עליונים. וכ"א (מד"ת ‏סו"פ ואתחנן) במשרע"ה, שנסתמו ממנו מעינות החכמה באותו יום. וסתימות החכמה הוא ‏התגברות הדמיון כנ"ל דהם ב' הפכים. ולכן נקרא אז בלשון הכתוב נביא, ולא קם נביא וגו'. ולא נמצא כן ‏תואר זה עליו, כי הוא הי' חכם ולא נביא שהוא מדמיון כנ"ל. רק ביום מותו נקרא כן, שנעלם החכמה ‏והם ב' הפכים כנ"ל. וע"י פתיחת מעינות החכמה נעלם ומסתלק הדמיון: ‏