צדקת הצדיק/קפה
[קפה] ג' מדרגות לת"ח: רב, וחבר ותלמיד. כמ"ש בתענית (ז.): הרבה למדתי מרבותי, ומחבירי כו', ומתלמידי כו'. [והם עצמן ג' מדרגות הנז' לעיל אות קפ"ג. כל א' בשעתו כמובן למשכיל] וב' ראשונות הם בידו, כמ"ש בפ"א דאבות עשה כו' וקנה כו'. משא"כ תלמיד עיין שם בתוי"ט. רק הסיום והוי דן כו'. נראה דזהו כלפי התלמידים, לא כר"ג שא' בברכות (כת.) כל תלמיד שאין תוכו כברו כו'. דעל תלמיד שאינו בידו לא שייך הזהרה, רק שהוא ממילא מי שעשה ב' דברים הקודמים זוכה אחר־כך גם כן לתלמידים. וכלפי מ"ש אנכה"ג העמידו תלמידים הרבה. אמר הוא בלשון אחר הוי כו'. דג"כ ע"ז יהיו הרבה. ולפי שר"י בן פרחיה הי' יוצאת ברחובותיו מאותו תלמיד (ברכות יז רע"ב), והי' ס"ד שלא להרבות תלמידים לפיכך אמר בלשון זה, לומר שאין לחוש לכך, ואת הוי דן כו' כל שמעשיו סתומים. ובהדי כבשא דרחמנא למ"ל. והלימוד מרב הוא ההתחלה, וזה נקרא בברכות (ו.) א' שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו מקרא דאזכיר את שמי. דהתורה נקרא שם ה', כמ"ש (שם כא.) ואזכיר היינו דהוא תורת ה' כנ"ל אות קפ"ד. ונקרא עיין שם השם יתברך שמזכיר ומלמד. וזהו ביחיד שיושב ועוסק, וכמ"ש בנדרים (פא.) מפני מה אין ת"ח מצויים להיות בניהם כו' שלא ברכו כו'. כי ברכת התורה שמברך המלמד תורה לעמו ישראל, ומכיר שהקב"ה מלמד והיא תורת ה', אז נעשית תורתו לאחר ברכה כמש"ל באות קפ"ד. ואז זוכים לבנים ת"ח, דהיינו להיות ב' שיושבים ועוסקים בתורה [וזהו מדרגת אז נדברו יראי וגו', מדריגת הדבור שנתבאר לעיל אות קפ"ג שהוא מקביל לזה כמשנ"ת]. ונקרא יראי ה' איש אל רעהו מדרגת חבר, כי יראת שמים הוא הבחירה שבידי אדם, והבחירה בעצמה באמת גם כן מהש"י שיצר האדם בעל בחירה. רק יראת שמים דהיינו ההכרה שהבחירה גם כן מהש"י זה נקרא יר"ש, שירא לבחור ברע זהו בידי אדם. והתחלת החשק ללמוד מרב הוא הבחירה עצמה, והוא בסוד נעוץ סופן בתחלתן, שזה גם כן מהש"י באמת ולכן נקרא תורת ה'. ואחר פטירת הרב ואבדו עשתנותיו, כד"ש אל תבטחו בנדיבים וגו' ביום ההוא וגו' [וקאי אעשתונות הבוטח] ומתחיל להכיר כי באמת השם יתברך מלמד תורה לעמו ישראל, ואשרי וגו' שברו על וגו'. הכרה זו נקרא יר"ש ואז נדברו וגו' ומבקש לקנות חבירים, כענין שחביריך יקיימוה בידך (פ"ד דאבות) שהוא מצד יראה שמא ישכח ח"ו, כדרך ראב"ע (שבת קמז:) וזהו יראת שמים. והוא ברכת התורה תחלה שזוכה לבנים ת"ח, וכמ"ש כי כן יבורך גבר ירא ה' וגו'. ודבר זה נקרא לאוקמי גירסא, שא' במגילה (ו:) דהוא סייעתא דשמיא. [וזהו גירסא דהיינו דבור כנ"ל אות קפ"ג] ולכן אמר אשרי וגו' שברו וגו' ולא אמר בלשון ציווי כמו שפתח אל תבטחו וגו' רק בטחו בה'. רק דזהו סייעתא דשמיא ואינו בידי אדם, ולכן אמר אז נדברו ולא דיברו רק נדברו שאירע כך. וזהו מכתבן מילייהו. פי' ס' הזכרונות הם נפשותן כמו שפי' הקודמין על ספרן של צדיקים ושל רשעים דר"ה. ומכתבן היינו שנחקק לזכרון ולאוקמי גירסא שלא יעתק מהם עוד. משא"כ ביחיד שאמרו בתענית (ז.) דמטפשן. והגם דדבר זה סייעתא דשמיא, התנא דאבות אמר בציווי וקנה, שהוא בידו ודאי לקנות חבר, רק שיהי' מאותם שחבירך יקיימוהו בידך זהו סייעתא דשמיא, כד"ש בגמ"ח בסוכה (מט:) מה יקר וגו'. והיינו משום שאמר בב"ק (טז:) הכשילם בשאין מהוגנים. ונראה דלכך סיים ריב"פ והוי דן כו'. דאין לו לחוש לכך דהגם דברב נא' עשה אע"פ שאינו הגון, כמ"ש הרמב"מ שם. וכמ"ש בזוהר ס"פ קדושים (פה ב) דאית למילף מכל ב"נ כו'. משא"כ בחבר צריך שיהי' הגון, מכל מקום הוי דן כו'. ואל תדקדק בו יותר, ובטח בה' שבודאי יהי' בעזרך. ופ' של אל תבטחו בנדיבים וגו'. מסיימת השומר אמת לעולם. הקב"ה שומר הד"ת שיתקיימו בידו לעולם, עושה משפט וגו'. ומזכיר כל החסירים שהש"י עוזרם, וכן מאחר שמכיר בחסרונו איך אבדו עשתונותיו, מעתה בודאי השם יתברך יעזרנו ושומר תורתו לעולם. והתנא אמר חבר לשון יחיד, וכן בכתוב איש אל רעהו חד. רק הגמ' מזכיר שם גם כן ג' והם דוגמת ב' לענין השכינה שביניהם עיין שם. דרק לצורך דינא ושלמא בעלמא פי' שלום בעולם. כענין ת"ח מרבים שלום בעולם. והיינו תורה צריך ג', כלשון שחביריך יקיימוה לשון רבים. אבל עשרה זהו אחר־כך כשמרביץ תורה בתלמידים, שהשר היותר פחות בכתוב הוא שרי עשרות, ואין נקרא רב לתלמידים בפחות מי' (כמ"ש ב"ב יב:) ואז קדמה שכינה ואתיא. שכבר נעשה גופו מרכבה לשכינתו ית' אף קודם שעוסק בתורה, כטעם מדרגת שיחו שכל שיחתו תורה המ' לעיל אות קפ"ג: