פתיחת התפריט הראשי

[קפה] ג' מדרגות לת"ח: רב וחבר ותלמיד. כמ"ש בתענית (ז.) הרבה למדתי מרבותי ומחבירי כו' ‏ומתלמידי כו'. [והם עצמן ג' מדרגות הנז' לעיל אות קפ"ג. כל א' בשעתו כמובן למשכיל] וב' ראשונות ‏הם בידו, כמ"ש בפ"א דאבות עשה כו' וקנה כו'. משא"כ תלמיד ע"ש בתוי"ט. רק הסיום והוי דן כו'. ‏נראה דזהו כלפי התלמידים, לא כר"ג שא' בברכות (כת.) כל תלמיד שאין תוכו כברו כו'. דעל תלמיד ‏שאינו בידו לא שייך הזהרה, רק שהוא ממילא מי שעשה ב' דברים הקודמים זוכה אח"כ ג"כ ‏לתלמידים. וכלפי מ"ש אנכה"ג העמידו תלמידים הרבה. אמר הוא בלשון אחר הוי כו'. דג"כ ע"ז יהיו ‏הרבה. ולפי שר"י בן פרחיה הי' יוצאת ברחובותיו מאותו תלמיד (ברכות יז רע"ב), והי' ס"ד שלא ‏להרבות תלמידים לפיכך אמר בלשון זה, לומר שאין לחוש לכך, ואת הוי דן כו' כל שמעשיו סתומים. ‏ובהדי כבשא דרחמנא למ"ל. והלימוד מרב הוא ההתחלה, וזה נקרא בברכות (ו.) א' שיושב ועוסק ‏בתורה ששכינה עמו מקרא דאזכיר את שמי. דהתורה נקרא שם ה', כמ"ש (שם כא.) ואזכיר היינו ‏דהוא תורת ה' כנ"ל אות קפ"ד. ונקרא ע"ש הש"י שמזכיר ומלמד. וזהו ביחיד שיושב ועוסק, וכמ"ש ‏בנדרים (פא.) מפני מה אין ת"ח מצויים להיות בניהם כו' שלא ברכו כו'. כי ברכת התורה שמברך ‏המלמד תורה לעמו ישראל, ומכיר שהקב"ה מלמד והיא תורת ה', אז נעשית תורתו לאחר ברכה ‏כמש"ל באות קפ"ד. ואז זוכים לבנים ת"ח, דהיינו להיות ב' שיושבים ועוסקים בתורה [וזהו מדרגת ‏אז נדברו יראי וגו', מדריגת הדבור שנתבאר לעיל אות קפ"ג שהוא מקביל לזה כמשנ"ת]. ונקרא יראי ‏ה' איש אל רעהו מדרגת חבר, כי יראת שמים הוא הבחירה שבידי אדם, והבחירה בעצמה באמת ג"כ ‏מהש"י שיצר האדם בעל בחירה. רק יראת שמים דהיינו ההכרה שהבחירה ג"כ מהש"י זה נקרא ‏יר"ש, שירא לבחור ברע זהו בידי אדם. והתחלת החשק ללמוד מרב הוא הבחירה עצמה, והוא בסוד ‏נעוץ סופן בתחלתן, שזה ג"כ מהש"י באמת ולכן נקרא תורת ה'. ואחר פטירת הרב ואבדו עשתנותיו, ‏כד"ש אל תבטחו בנדיבים וגו' ביום ההוא וגו' [וקאי אעשתונות הבוטח] ומתחיל להכיר כי באמת ‏הש"י מלמד תורה לעמו ישראל, ואשרי וגו' שברו על וגו'. הכרה זו נקרא יר"ש ואז נדברו וגו' ומבקש ‏לקנות חבירים, כענין שחביריך יקיימוה בידך (פ"ד דאבות) שהוא מצד יראה שמא ישכח ח"ו, כדרך ‏ראב"ע (שבת קמז:) וזהו יראת שמים. והוא ברכת התורה תחלה שזוכה לבנים ת"ח, וכמ"ש כי כן ‏יבורך גבר ירא ה' וגו'. ודבר זה נקרא לאוקמי גירסא, שא' במגילה (ו:) דהוא סייעתא דשמיא. [וזהו ‏גירסא דהיינו דבור כנ"ל אות קפ"ג] ולכן אמר אשרי וגו' שברו וגו' ולא אמר בלשון ציווי כמו שפתח ‏אל תבטחו וגו' רק בטחו בה'. רק דזהו סייעתא דשמיא ואינו בידי אדם, ולכן אמר אז נדברו ולא ‏דיברו רק נדברו שאירע כך. וזהו מכתבן מילייהו. פי' ס' הזכרונות הם נפשותן כמו שפי' הקודמין על ‏ספרן של צדיקים ושל רשעים דר"ה. ומכתבן היינו שנחקק לזכרון ולאוקמי גירסא שלא יעתק מהם ‏עוד. משא"כ ביחיד שאמרו בתענית (ז.) דמטפשן. והגם דדבר זה סייעתא דשמיא, התנא דאבות ‏אמר בציווי וקנה, שהוא בידו ודאי לקנות חבר, רק שיהי' מאותם שחבירך יקיימוהו בידך זהו סייעתא ‏דשמיא, כד"ש בגמ"ח בסוכה (מט:) מה יקר וגו'. והיינו משום שאמר בב"ק (טז:) הכשילם בשאין ‏מהוגנים. ונראה דלכך סיים ריב"פ והוי דן כו'. דאין לו לחוש לכך דהגם דברב נא' עשה אע"פ שאינו ‏הגון, כמ"ש הרמב"מ שם. וכמ"ש בזוהר ס"פ קדושים (פה ב) דאית למילף מכל ב"נ כו'. משא"כ בחבר ‏צריך שיהי' הגון, מ"מ הוי דן כו'. ואל תדקדק בו יותר, ובטח בה' שבודאי יהי' בעזרך. ופ' של אל ‏תבטחו בנדיבים וגו'. מסיימת השומר אמת לעולם. הקב"ה שומר הד"ת שיתקיימו בידו לעולם, עושה ‏משפט וגו'. ומזכיר כל החסירים שהש"י עוזרם, וכן מאחר שמכיר בחסרונו איך אבדו עשתונותיו, ‏מעתה בודאי הש"י יעזרנו ושומר תורתו לעולם. והתנא אמר חבר לשון יחיד, וכן בכתוב איש אל ‏רעהו חד. רק הגמ' מזכיר שם ג"כ ג' והם דוגמת ב' לענין השכינה שביניהם ע"ש. דרק לצורך דינא ‏ושלמא בעלמא פי' שלום בעולם. כענין ת"ח מרבים שלום בעולם. והיינו תורה צריך ג', כלשון ‏שחביריך יקיימוה לשון רבים. אבל עשרה זהו אח"כ כשמרביץ תורה בתלמידים, שהשר היותר ‏פחות בכתוב הוא שרי עשרות, ואין נקרא רב לתלמידים בפחות מי' (כמ"ש ב"ב יב:) ואז קדמה ‏שכינה ואתיא. שכבר נעשה גופו מרכבה לשכינתו ית' אף קודם שעוסק בתורה, כטעם מדרגת שיחו ‏שכל שיחתו תורה המ' לעיל אות קפ"ג: ‏