פתיחת התפריט הראשי

‏[קעד] ע"י קלקול ופגם הברית נעלם אור תורה ח"ו, כמ"ש אור זרוע לצדיק דייקא. וכתיב תורה אור. ‏וכן מכת חושך למצרים היא מכה הט', כנודע דבכל מקום מספר י' רומז לקומה שלימה - והט' נגד אות ‏ברית קודש. שבמצרים זה לעומת זה הם שטופי זמה, הי' להם חשך ולכל בנ"י אור במושבותם, ‏דעמך כולם צדיקים. וגלות מצרים הי' לתקן קלקול הברית, כמ"ש במק"א על מה שנתגלגל הגלות ‏ע"י מכירת יוסף, ולכך אחר יציאת מצרים שתיקנו הברית בקושי השעבוד זכו לאור תורה. ולכך פ' ‏שובבי"ם מתחלת גלות מצרים עד אחר מ"ת - מיוחד לתיקון הברית. והוא בחודש שבט שנברא באות ‏הצדי"ק, כמ"ש בס' יצירה [וט' מתחלף בצ' בארמי לרוב, כמ"ש בהגהות הערוך. והוא כטעם אמרו ‏צדיק כי טוב. דהפוגם נקרא רע כדאי' בזוהר] ואמרי' בשבת (עז:) דכך הוא סדר ברייתו של עולם ‏ברישא חשוכא והדר נהורא. בודאי מאחר שבדברים הטבעיים יסד הש"י כך, ודאי כך הוא עיקר ‏הרצון, וכמ"ש מקום שבע"ת עומדין כו'. הגם דחלילה לומר אחטא ואשוב ולעשות כן בבחירתו משום ‏דאין מספיקין. מ"מ מעצמו נעשה כן, דאין אדם צדיק בארץ וגו'. אפי' יוסף הצדיק אז"ל (סוטה לו:) ‏דיצאו י' טפין ע"פ ויפוזו וגו'. ואפי' ישי אבי דוד שמת בעטיו של נחש אז"ל (מ"ר ר"פ תזריע) בעוון ‏מלא כו'. וכן יסוד בנין בית דוד ומשיח בפרץ, הי' מקודם ער ואונן - חשוכא. וכך הוא הסדר והעם ‏ההולכים בחשך ראו אור גדול מופלג ממי שאינו הולך בחושך. ובכל מקום חושך דכתוב היינו ‏חשכות מאור תורה, ולא בצרות עוה"ז לבד. וכן אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל, הוא ע"י חושך זה ‏שהוא עטיו של נחש, דעשו הרשע שפגע בכף ירך יעקב כנודע. ותיכף כשהגיע ח"ו לכך ושב ורפא יקו ‏לאור, כההוא דמטא זרזפא דמיא ארישי' אמר כו' מאשפות ירים אביון (יומא פז.): ‏