פתיחת התפריט הראשי

[קסט] כאשר נופל על אדם פחד מאיזה דבר, אז תיכף יבקש רחמים להנצל מזה, כי לכך עוררוהו מן ‏השמים בפחד זה, כמשאז"ל (סנהדרין מד:) לעולם יקדים אדם תפלה לצרה. ומנין יודע קודם מן ‏הצרה, ר"ל רק הש"י מעורר ע"י הפחד. כי יש דינא קשיא ר"ל שא"א להמתיק אחר צאתו לאויר ‏העולם, רק צריך להמתיקו בשורשו בעודו בבטן אמו. דמזל הוא השורש כידוע, וכמ"ש במק"א ומזליה ‏חזי מה שהוא בשורש עדיין ומיבעית. ובתפלה ממתיק בשורש עד שיצא אח"כ טוב [וזה ענין ימי ‏אלול, שהוא ל' יום לפני ר"ה שואלין ודורשין בענינו. דל' יום מקודם הוא זמן ההכנה. וידוע דר"ה ‏נקרא היום הרת כו'. שהוא המחשבה שעלה לברוא במדה"ד, דהיינו סוף מעשה שהוא עת קץ ועוה"ב, ‏שאז יהי' יצחק ראש ההנהגה, כנודע שיהי' כל מיני טובה בדין, זה הי' במחשבה תחלה. ולהמתיק גם ‏הדינים דמחשבה בשרשם, שהוא עומק ראשית דמחשבה [שזהו הנקרא מזלא כמ"ש במק"א] ‏מקדימים באלול להתפלל. ולהמתיק שם בעומק ראשית אין שייכות אף לרושם רע כלל כידוע. ולכן ‏אמרו בס' יצירה דחודש אלול ביו"ד, כידוע דברי רז"ל במנחות (כט:) ע"פ כי בי"ה וגו'. עוה"ז בה'. ‏ולכך חודש ניסן שהוא כפי סוף הבריאה ומעשה עוה"ז בה' ועוה"ב בי', והיה ראוי להיות כן תשרי. ‏אבל ידוע דהזמנים ישראל הוא דמקדשי להו, והם קידשו לאלול בקדושה זו כי רצו להמתיק בשרשן, ‏ולכך אלול בי' והוא ע"ש המחשבה כנודע. ול' יום קודם היינו המחשבה, לחשוב זו המחשבה ‏שהמחשבה דבוקה בשרשה]. ‏