פתיחת התפריט הראשי

יש ת"ח שזוכה דשמעתתי' מבדרין בעלמא ויש שאין זוכה לכך, ואיו זה ראי' שזה גדול מזה, ‏שלפעמים יש ד"ת יקרים בפי מי שהוא. וכמו שאנו רואים בבלעם שאמר פרשה שלימה בתושב"כ ‏‏[וליודעים חן כי גם כל הדבורים מפרעה ואבימלך ועשו שנזכר בתורה הרי הם ד"ת ממש, והי' זה ‏אצלם וע"י דבורם נתגלה לנו], וכ"א בפ' חלק (קו ז) על דואג, דמתחלה בקש דוד עליו שלא יבוא ‏לעלמא דאתי ואח"כ דלא לימרו שמעתתא בי מדרשא משמי'. הרי דאפשר שיאמרו שמעתא משמי' ‏אע"פ דאין לו חלק לעוה"ב. וכן באחר מתחלה בחיי ר"מ אמרו שהי' משפטו דלא ליתי לעלמא דאתי, ‏ואפ"ה אמר ר"מ שמועות ממנו וכמ"ש הקדמונים דבכ"מ אחרים היינו מה שלמד מאחר. וכן אח"כ ‏עדיין הי' בגיהנם עד זמן ר' יוחנן, כדאי' בחגיגה (טו:). ואפ"ה רבי שסידר המשניות קבע שמועה ‏בשמו באבות, לפי ששמועותיו הם תורת אמת וד"ת ממש. אבל צריך רחמים גדולים שיהיו ד"ת ‏נבלעים בלבו, ושיהי' הוא כך כמו הד"ת שמשיג ומוצא מפיו. וכמ"ש בפ' חלק (שם) בתורתו של דואג ‏מן השפה ולחוץ. פי' ואין נבלע בלב להיות כך, וכדאי' התם רבותא למיבעי בעיי כו' אלא הקב"ה לבא ‏בעי. פי' הבעיות הם ספיקות בעבדות ה' ומצותיו, ואם הם כך בלב אז הוא רבותא ולא בפה: ‏