פתיחת התפריט הראשי

[קלג] התורה היא פועלת בלב האדם, כמ"ש המאור שבה מחזיר למוטב. וע"ש כך נקרא תורה. אבל ‏יש ד"ת שהם מן השפה ולחוץ, כמ"ש בחלק (קו:) על דואג. וע"ז נא' למה זה וגו' ולב אין. וזה נקרא ‏פטטיא דאורייתא דג"כ טבין, להביא האדם לידי תורת אמת, כמ"ש שמתוך כו' [כמ"ש לעיל אות נט] ‏אם אין החטא גורם כבדואג. אבל העיקר הוא ד"ת שנכנס ללב, ואיזה נכנס ללב כאשר הוא צמא ‏ומשתוקק מאוד, כד"ש ואוכלה ויהי בפי כדבש למתוק. שהוא כענין ותורתך בתוך מעי. פי' נבלעה בכל ‏האיברים. וכ"א בתדבא"ז (פי"ד) אין ד"ת נבלעים בלב האדם אלא מי שהוא עיף להם. והעייפות ‏והצמאון הוא מצד החסרון, שמרגיש שחסר בדבר ושצריך ד"ת להשלימו. וע"ז א' (שבת לא.) אי ‏יראת ה' היא אוצרו אין ואי לא לא. פי' היראה הוא הרגשת החסרון שמזה יגיע היראה, וכמ"ש עקב ‏ענוה יראת ה'. והיא האוצר לקבל בה ד"ת. והצמאון הוא בלב מצד היצר, וכמ"ש במדה"נ (תולדות ‏קלח א) דאלמלא יצה"ר חדוותא דשמעתא לא ליהוי. וכשמתמלא ע"י ד"ת שבמוח שנבלעין בלב אז ‏הוא תיקון חטאי יצרא דעבירה, שהוא ע"י התורה כמש"ל כ"פ: ‏