פתיחת התפריט הראשי

[קכח] כשאדם עושה עבירה, כענין עת לעשות וגו'. ובכל דרכיך וגו'. מ"מ צריך כפרה על העבירה ‏שעשה, וכאותה שאמרו (ברכות לא:) דמתענין תענית חלום בשבת, וצריך למיתב תעניתא לתעניתי'. וכן ‏בסנהדרין (כו:) סברי מצוה קעבדי ומ"מ צריכה כפרה. וכן משרע"ה בשבירת הלוחות, וגרם עי"ז ‏שכחת התורה, כמשאז"ל (עירובין נד.) אלמלא כו'. אע"פ שהסכים הקב"ה על ידו מ"מ מקרי עבירה ‏לשמה, ולכך סבל גם הוא, כמשאז"ל (מד"ת סו"פ ואתחנן) שניטלו ממנו מסורת החכמה והי' יהושע ‏יושב ודורש כו'. וכן אסתר דניטלה ממנו רוה"ק כשהגיע לבית הצלמים (מגילה טו:). הוא לעונש ‏אעבירה אע"ג דמצוה רבה קעבדא [וז"ס שאמרה שמא בשביל שקראתיו כלב ואכ"מ]. ולכך בע"ת ‏אף דזדונות נעשו זכיות, מ"מ צריך סיגופים ותעניות לכפרה, משום דעכ"פ לא עדיפי מעבירה לשמה. ‏וע"ז א' בב"ק (נ.) כל האומר הקב"ה וותרן כו'. דעל כל דבר שעשה מימיו נפרעים בעונש הקצוב וראוי ‏לכך, אלא שיש לזה עצות רבות ברחמי שמים, ע"ד שאז"ל (ר"ה יז:) בגז"ד דר"ה בירידת גשמים, הרי ‏שהיו כו'. וכן כאן לפעמים נותן לו היסורין באותו עת שהוא טובה לו, וגם יש חליפין בדברים הדומים ‏זה לזה, ועד שמגיע לתכלית יסורין שאז"ל בערכין (טז:). וגם פעמים הוא שלא מדעתו, כמ"ש באבות ‏דנפרעין שלא מדעתו. [וכל שלא בהרגשתו משום עונש מקרי שלא מדעתו, שפעמים אדם שמח ‏בחלקו ומדמה שטוב לו מאד ואחרים מבינים שאין טוב]. וגם ע"י המרירות בתשובתו זה ממש עונשי ‏גיהנם, כמ"ש במק"א: ‏