פתיחת התפריט הראשי

[קכה] צדקה לעניים ג"כ מועיל לתקן עון הוז"ל, ובכלל לכל מה שאז"ל חייב מיתה מועיל צדקה, כמ"ש ‏דתציל ממות. וכמשאז"ל פ"ק דב"ב (יא.) ולעון זה ביחוד, דע"י שמחי' נפשות. ואז"ל שם כל המקיים ‏נפש א' מישראל כאלו קיים עולם מלא. ובכלל העולם ג"כ אותם נפשות עשוקות. מחיים ממש. ובלבד ‏שיהי' לעני הגון, דבלא"ה אין מועיל דהוא קצת מעין דוגמא דחטאו - שמשפיע חיים למי שאין ראוי, ‏וכמ"ש בירמי' שקילל לאנשי ענתות, ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם. הכשילם בבנ"א ‏שאינם מהוגנים, כדאי' ספ"ק דב"ק. והיינו כי הם החטיאו לירמי' בהוז"ל כנודע, כמ"ש (באהע"ז סי' א' ‏בח"מ סק"ו) [ואולי זה ג"כ בכלל כי כרו שוחה וגו' ע"ש בב"ק. אלא שהש"י חשב מחשבות לבלתי יהי' ‏לבטלה ונולד מזה בן סירא, כדאי' שם. ולכך בן סירא הי' כלול טוב ורע, כדאי' פ' חלק (סנהדרין ק:). דהוא מס' ‏חיצונים, ומילתא מעליותא דאית בי' דרשינן ע"ש. וכן בב"ק (צב:) קראוהו כתובים, כי באמת היתה ‏נפש יקרה רק דיצאה לחיצונים ומשם נלקחה ואכ"מ] וקיללה שיכשלו במדה כנגד מדה, דלא רצה ‏לקללם שיכשלו בחטאו, דזה גורם רעה לכל כנודע בזוהר משא"כ בזה. והנה דבר זה אין ביד האדם ‏לידע כלל, עי' בכתובות (סח.) וכ"א בסוכה (מט:) שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ, ת"ל מה יקר ‏חסדך. ובבר"ר (פ' סא) דרשו פסוק ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע וגו'. על נתינת צדקה שאין יודע ‏איזה יכשר, רק מי ששב כראוי ומבקש רחמי שמים שיתוקן חטאו מכל וכל אז הש"י מזמין לו כראוי: ‏