פתיחת התפריט הראשי

[קכג] וע"י לימוד תורה ביגיעה נתקן עון דהוז"ל, כי אז"ל בנדה (יג.) דחייב מיתה. ובודאי כל דברי ‏חכמים לרחם על הבריות ולהמשיך טובה וחיים לעולם. וכונתם במקום שאמרו חיוב עונש על האדם, ‏היינו שבעונש זה מתכפר, כמ"ש בסנהדרין (מז:) בחייבי מיתת ב"ד דמיתתם כפרתם. כי ראו שקשה ‏למצוא כפרה, [וכמו בעון זה ר"ל] ומצאו לו מקרא מה"ת שמחייב עונש כך. וממילא ע"כ שבעונש זה ‏מתכפר, כי אם לא כן למה יענש? כנודע שהעונש הוא כדי להתכפר. ולכך פעמים נגזר על האדם ‏בשביל הוז"ל שלא יהי' לו בנים וכיוצא, שהוא מד' דברים שנקרא מיתה בפ"ק דע"ז (ה.). וע"י ד"ת, ‏שממית עצמו על ד"ת, שזה נקרא ג"כ מיתה כדרשת רז"ל (ברכות סג:) ע"פ אדם כי ימות באוהל. ואז ‏נתכפר לו בזה ג"כ דוגמת מיתה, [ולכן א' (תמיד לב.) מה יעשה אדם ויחי' ימית עצמו]. וד"ת נקרא ‏עץ החיים, כמשז"ל (ריש סא"ר) ומיתה נקרא דרך ארץ. כמ"ש אנכי הולך בדרך כל הארץ. ולכך מיתה ‏הוא דרך להגיע לחיי עולם, שדרך ארץ הוא דרך עץ החיים, כמש"ל אות קכ"א. וכן מי שממית עצמו על ‏ד"ת, זהו הדרך לעץ החיים, דהיינו ד"ת ומתקן בזה מה שפגם בדרך ארץ. [ואז"ל טוב תורה עם ד"א. ‏ובברכות (לה:) הנהג בהן מנהג ד"א כו', ואם לאו אין מתקיים. אך העצה ע"ז להמית עצמו על ד"ת. ‏ומשרע"ה לא נהג בד"א בפרישות מן האשה, שג"כ נקרא ד"א, ולכך דברו עליו לשון הרע ע"ז, ‏שחשבוהו למבטל מצוה כיון דאשתו לא מחלה. ובודאי כיון שנכתב בתורה יש ממש בדבורם ג"כ. ‏אלא שמ"מ נענשו, ונא' אשר נואלנו ואשר חטאנו. דהקב"ה הסכים על ידו (כמ"ש שבת פז.) והוא כעין ‏עבירה לשמה דהיא גדולה ג"כ. וחשיב שם ג' דברים, ודימה זה לשבירת לוחות דהוא ג"כ עבירה ‏לשמה. ולפעמים עי"ז יוכל ג"כ לתקן, וכמ"ש ראה חיים עם אשה ואכ"מ]: ‏