[קכ] מי שמזכה לחייביא אי־אפשר שלא ידבק בו מאומה. וכידוע המשל על זה ממי שגורף ביבין [ובזה יובן ‏צחות לשון רז"ל (מ"ר ר"פ וארא): נוח היה לשלמה להיות גורף ביבין כו'; עיין שם במדרש. [אבל בגמ' ‏דשבת נ"ו ב' אי' שמש לד"א והכל אחד, ואכ"מ], רוצה לומר: שהוא לא רצה להוכיחן ולהיות גורף ביבין, שלא ‏ידבק בו מאומה, ובאמת כל מי שיש בידו למחות כו'. ונדבק בו הכל] ועל־ידי־זה בא לראיית קרי, כמ"ש ‏בשבת (קכז:) באותו חסיד מפני טורח הדרך לפדות אותה ריבה. דאיתא באדר"נ (פ"ח) שהטביל ‏לריבה מפני שאכלה איסורים והיה מזכה לחייביא, מה שאין כן אלישע שא' עליו סנהדרין (קז:) שהיה ‏מדחה בב' ידים, נאמר עליו בברכות (י:) שלא ראה קרי מימיו. ואמרינן שם בסנהדרין דאין להיות כאלישע ‏רק הקירוב יותר בחוזק מן הדחוי, שהוא בימין. ואמרינן תיכף אחר־כך שם דגם היצר כן יהיה "שמאל דוחה ‏וימין מקרבת", מה שאין כן באלישע – היה גם ימין דוחה. ואף שאמרינן בב"ר (פר' ט): "טוב מאוד" – זה יצר־הרע, ידוע ‏דהכל לפי מה שהוא אדם, ויש מדתו לאכפייא ולהיות דוחה לגמרי, ויש מדתו לאהפכא: ‏