פתיחת התפריט הראשי

‏[קיז] כל מי שנקי מחטאי התאוה צריך שמירה יתירה בעניני כעס ורציחה שהוא עלול להם, וכידוע ‏דלא תרצח ולא תנאף הם ב' הפכים, והם ימין ושמאל ברע. [וכמו ששמעתי על ירבעם בן נבט ‏שנקרא אפרתי, דר"ל שלא ראה קרי מימיו, ושם אמו צרועה היסוד שלו כעס]. וכל זרעא דיוסף הם ‏שומרי הברית כנודע ורציחה שכיחה שם, כמ"ש במכות (י.) בגלעד שכיחי רוצחים. בשכם שכיחא ‏רוצחים. ובב"מ (פד.) שספרו משופרי' דר"י. וידוע שופרי' ויופי התואר בכל מקום הוא על שמירת ‏הברית, וכמש"ל אות צ"ו. ואח"כ נאמר עליו דאתי מזרעא דיוסף, ואח"כ הענין שאירע לו מריש לקיש ‏‏[כמנהג רז"ל בגמ' בכ"מ מתוך שבחו ובמקום גדולתו שם אתה מוצא ג"כ מה שנראה קצת היפך, כי ‏תורה היא וללמוד צריך וכמו כן גם בתנ"ך] שהוא מצד הרתחא דרבנן שהיתה גוברת בו שלא רצה ‏למחול. וגם גוף ההענשה שהי' רגיל בה ר' יוחנן, כמ"ש בב"ק (קיז.) עם ר"כ דבר זה הוא ג"כ למי ‏שהוא בטבע כן, כמ"ש בשלהי שבת (קנו.) מר נמי עניש וקטיל. ואע"ג דרתחא דרבנן הוא טב בכל ‏סטרין, כמ"ש בזוהר (ח"ב קפב ב) וכ"א בתענית (ד.) דאורייתא מרתחא לי'. מ"מ כפי הנראה דשם לא ‏הצליח רתחי' ומאי סליק בי'. ולפי שקרא לר"ל ליסטאה, דהיינו רוצח, ולפי שאסור להזכיר לבע"ת ‏מעשיו הראשונים, לכך הוא ג"כ נזדמן לו ענין כזה עצמו ע"י מה שחבירו נענש על ידו, ועי"ז בא מזה ‏הגרם נדחה לעצמו כמו שגרם לר"ל. [ונראה מה שלא רצה למחול, כי הרגיש שקרב קיצו וחשב ‏דנדחה מפני גברא, ובוודאי ר"ל ימלוך תחתיו, וסבר חייו קודמין, ובזה א"צ למחול, כדאשכחן בר"ח ‏ביומא (פז:). והוא חישב זה להצלת חייו, אבל נורא עלילה על בנ"א חשב לו זה לקצת חטא, ואדרבא ‏זה גרם לו ההיפוך ור"א בן פדת מלך תחתיו]: ‏