פתיחת התפריט הראשי

[קיד] מי שהוא ת"ח הוא לוקח נפשות ומלקט ניצוצות מנפשות קדושות שנתפזרו בעמקי תהום ‏רבה. ע"י לימוד תורתו כל דבור של תורה מוציא אותם השייכים לו, וכמ"ש ולוקח נפשות חכם. וגם ‏נפשו עצמו, כמ"ש (מ"ר ריש פתי' איכה) המאור שבה מחזיר למוטב. אבל בזה יש מדרגות, ‏שלפעמים כשהיא בעומק רע ר"ל כ"כ עד שנחבשה ונשקעה שם, שע"ז א' אין חבוש מתיר עצמו. וע"ז ‏א' ולרשע וגו'. וכן א' (יומא עב:) לא זכה נעשית לו כו'. שע"י הד"ת לוקח נפשות ומכניסם ג"כ בעומק ‏רע ר"ל. אף דמ"מ לסוף כשיתקן הוא מרויח דעולה ועולים עמו. אך לפי שעה נא' ע"ז ופושעים ‏יכשלו בם דייקא, שעי"ז הרע מתגבר. רק לפעמים גם לזה יועיל תורתו, כשמציל עי"כ איזה נפש ‏שהוא בחיים, ואותו נפש מתגבר על יצרו ויוכל להצילו, וכמעשה דתלמיד א' בתדבא"ז (סו"פ כב) שלא ‏הי' יכול להציל עצמו בתורתו רק הציל נפש האשה [שהיתה ג"כ נפש גדולה, שהיתה יכולה להבין ‏כשראתה אותו לומד שהוא כמלאך, ומסתמא האמת כן מדנזכר בתדב"א, א"כ ידעה בטובן של ‏מלאכים] ואח"כ היא הצילתו. ועמקי רע נקרא רע בתאות רעות. וכל ס' משלי מלא מזה, ונא' שוחה ‏עמוקה זונה. ולכן א' בעירובין (יח:) אפי' דומה למשרע"ה שקיבל תורה מהר סיני לא ינקה מדינה ‏של גיהנם. ר"ל שאין יכול להתיר עצמו מבית האסורים ע"י תורתו. אבל יכול ע"י אחרים הבאים ‏מגירא דילי'. וכן אחר שנא' לו ולרשע וגו', ניצול ע"י ר"מ שלמד תורה ממנו, והוא תיקן והציל נפשו ‏מדינה של גיהנם. ‏