צדקת הצדיק/עז
[עז] אפילו אדם גדול ביותר, אם יש בו פגם במשפחתו – אין להתדבק בו, כי אם הוא מפני גדלו אין זה מזיק לו, יזיק לזרעו, וכמ"ש ביבמות (מה.): "אפילו ניהוי כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה ברתא". ומכל מקום דקדק ואמר "כיהושע בן נון" ולא "כמשה רבינו ע"ה" [והפוסקים הוכיחו מזה דאסור לומר כמשרע"ה. ומכל מקום טעם יש בדבר]. כי משה רבינו ע"ה הוא שורש התורה, ומצד כתר התורה אין לחוש למשפחות, וכתר תורה מונח לכל. ואמרינן (הוריות יג.): "ממזר ת"ח קודם" כו'. ולכך משה רבינו ע"ה קבל הערב רב. ולכך אלו הוה כמשה רבינו ע"ה – רוצה לומר: תלמיד־חכם גדול בדור, שזהו "כמשה רבינו ע"ה", כמשז"ל (שבת קא:): "משה שפיר קאמרת" הוה יהיב. רק "כיהושע בן נון" – רוצה לומר: צדיק [מזרעא דיוסף] מושל ביראת אלהים.
ואמרו ז"ל (יומא כב:): "אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן קופה" כו'[1]. ונאמר: "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ" (משלי ח, טו), ואדרבא, הללו ראוים יותר לכך, וכמ"ש (נדרים פא, א): "הזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה", כי מקום התורה דוקא בכלים שבורים. [ויסוד תורה שבעל־פה – רבי עקיבא, והוא ממשפחת גרים; וכן רבי מאיר – אמרו ז"ל (עירובין יג, ב) "שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו"; וכן: "וּבְנֵי קֵינִי חֹתֵן מֹשֶׁה עָלוּ מֵעִיר הַתְּמָרִים" (שופטים א, טז), כדרז"ל (סנהדרין קד.)[2]:
- ^ של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו – אומרין לו: "חזור לאחוריך".
- ^ (סנהדרין קד, א) ומקרבת את הרחוקים מיתרו, דאמר ר' יוחנן: בשכר קראן לו ויאכל לחם (שמות ב, כ). זכו בני־בניו וישבו בלשכת הגזית, שנאמר: "וממשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב"(דברי הימים א ב, נה). וכתיב התם: "ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם" (שופטים א, טז).