כל הכוחות הנטועות בכל נפש מישראל – אין לחשוב שהוא רע גמור ושצריך להיות הפכו, כי אין לך שום מדה וכח שאין בה צד טוב גם כן, רק צריך שישתמש בה כפי רצון ה' יתברך; ואם אינו כפי רצון ה' יתברך גם המדות טובות – רעות, כמו שאול שנענש בעבור הרחמנות, ובגיטין (נו.): ענותנותו של ר' זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו;

ולהיפך: אמרו ז"ל (שבת סג.): "אם ראית תלמיד חכם נוקם ונוטר כנחש – חגרהו" כו', ו"נחש" הוא שורש הרע בכעס, וב"תלמיד חכם" רצו לומר: אשר כל מגמותיו רצון ה' יתברך, אדרבה, הוא טוב מאוד, על־דרך שאמרו ז"ל (ברא"ר ט): טוב מאוד – זה יצר־הרע. וכן בגאוה (סוטה ה.): "בשמתא מאן דלית ביה", ולכן הנביאים היו מייללים על אבדן האומות "לבי למואב" וגו' (ירמיהו מ"ח, ל"ו), וכיוצא, ורז"ל שבחום על זה במדרש רבה (ר"פ בלק). ובודאי לא חשו על אבוד גופם, כי "באבוד רשעים – רנה" (משלי י"א, י'). [ואולי יהיה לבי על דרך שאמרו ז"ל (שהש"ר ה ב) הקב"ה לבן של ישראל, שנאמר (תהלים ע"ג, כ"ו): "צור לבבי" ואמרו ז"ל (מגילה י:): הוא אינו שש.]

רק ידוע כל אומה הוא כח מיוחד, שבעים אומות ושבעים כוחות בנפש, ו"ביום ההוא יגדל המספד" (זכריה י"ב, י"א) – באבדן היצר הרע גם כן, כמו שאמרו (סוכה נב.). כי "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא" (אבות ד יז). ואז יהיה בכלל, ואבדן אומה פרטית הוא אבוד ממשלת אותו כח פרטי. [ועל דרך שנתאונן קהלת וכן רז"ל שלהי שבת על הילדות, ואף־על־פי ששנינו: זקני תלמידי חכמים וכו' דעתן מתיישבת וכו', ובשמות רבה (סו"פ ה) מחשיבות הזקנים וכן בכמה מקומות, אלא שפסק החמדה והיצר־הרע].

וכח בלעם בחציפות, שלמדו ממנו רז"ל (סנהדרין קה.), והוא היה "ראשית גויים" (במדבר כ"ד, כ'), דוגמת משה רבינו ע"ה בישראל, כמו שאמרו ז"ל (זהר ח"ג קצג:). לכך הכח שהשיג יתוקן בישראל באחרית הימים, ובעקבי־משיח אז "חוצפא יסגא" – יתגדל ויהיה במעלה.