פתיחת התפריט הראשי

פרשת דרכים דרוש כד

דף זה הוסב אוטומטית מטקסט מוקלד. יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.


דרך צדיקים דרוש ארבעה ועשרים

כתובות פרק שני דייני, אמר י׳ אלעזר עמי הארץ אינן חיים לעתיד לבא, אמר לו ר״י לא ניחא למרייהו דאמרת לרזו הכי, אמר ליה מקרא אני דורש כי טל אורות טלך* כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאינו משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו. כיון דחזייה דקא מצטער אמר ליה רבי מצאתי להם רפואה מן •התורה ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם, וכי אפשר לדבק בשכינה והלא כתיב כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא, אלא כל העושה פרקמטיא לת״ח והמהנה ת״ח מנכסיו כאילו מדבק בשכינה, וכתיב חיים כולכם אלמא ע״י דבוקן של ת״ח יזכו לחיות, ע״כ.

ל א במקום אחד ולא בשני מקומות מצינו שהפליגו רז״ל בעונש המתעצל בהספדן של צדיקים, לפי שקשה סילוקן כיום שנשתברו בו הלוחות. והנה המקונן בהיותו מיצר בצרתן של ישראל עיקר הבכי והאנחה עשה בה מאמר על סילוקן של צדיקים. וכמאמר הכתוב טבעו ב א ח שעריה אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מה׳ ישבו ל א ח ד מ ו זקני בת ציון העלו עפר על ראשם וגו׳. ורז״ל במדרש הם אמרו דמלכה ושריה היינו על הת״ח וכדכתיב בי מלכים ימלוכו ובי שרים ישורו, וכן קרא דישבו ל א ח ידמו זקני בת ציון, דרשו אותו על הסנהדרין שהגלה נבוכדנאצר על אשר התירו שבועתו של צדקיהו כדאיתא בפ״ט תדר ים, הרי שעיקר מה שהיה מצטער מחרבן הבית והגלות היה על הת״ח שהלכו בגולה.

ויש לדקדק במה שהקדים המקונן לומר טבעו בארץ שעריה, דמה ענין לזה עם מלכה ושריה בגוים דהיינו הת״ח שגלו. ותו קשה למה זה בכה על השערים ולא על כל בית המקדש, שהרי ערו ערו עד היסוד. 10 עוד יש לדקדק באומרו אין תורה, דאם הכוונה לומר דמאחר שהת״ח הלכו בגולה לא נשארה תורה, מילתא דפשיטא היא ודברים הללו לא ניתנו ליכתב. ורש״י ז״ל פירש אין תורה, אין בהם מורה הוראה. עוד קשה בסיפיה דקרא, גם נביאיה לא מצאו חזון מה׳, מה קשר לו עם הקודם. עוד יש לדקדק במה שחזר ואמר ישבו ל א ח ידמו זקני בת ציון דהיינו הסנהדרין, דמאחר שאמר מלכה ושריה בגוים שהם הת״ח, למאי אצטריך לבכות על הסנהדרין בפני עצמם, והרי הכל היו בכלל מלכה ושריה.

ונראה דיבא הכל לכלל יישוב עם מאי דאמרינן באיכה רבתי טבעו בארץ שעריה אמר רב הונא בשם ר׳ יוסי שערים חלקו כבוד לארון שנאמר שאו שערים ראשיכם לפיכך לא שלט בהם אויב אלא טבעו ב א ח שעריה אבד ושבר בריחיה, ע״כ.

עו ד נקדים מאי דאמרינן בפ״ג דמכות דף כב: כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ס״ת ולא קיימי מקמי גברא רבה, דאילו בס״ת כתיב ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי חדא. נלמד מזה דיותר ראוי לחלוק כבוד לת״ח יותר מס״ת. והקשו המפרשים דמסוגיא דקדושין דף לג: משמע דס״ת עדיף מת״ח, וזה מדאיבעיא לן התם מהו לעמוד מפני ס״ת, ואמרו ק״ו מפני לומדיה עומדין מפניה לא , כ״ש.

ומוהו־ימ״ט ז״ל בחדושין לקדושין כתב בשם ר׳ ישעיה ז״ל דלעולם ס״ת עדיף מת״ח, וההיא דמכות דאמרינן כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ס״ת ולא קיימי מקמי גברא רבה, ה״פ, כלום למדנו קימה לס״ת אלא מק״ו דגברא רבה, ואיך יתכן דקיימי מקמי ס״ת ולא קיימי מקמי גברא רבה, דאם במלמד לא קיימי היכי נלמד ס״ת. והרב ז״ל דחה פירוש זה, דהתם במכות יהיב טעמא דאלו בס״ת כתיב ארבעים יכנו ואתו רבנן ובצרי חרא, אלמא משום עדיפות שיש לת״ח על ס״ת הוא דקרי להו טפשאי.

והוא ז״ל יישב השמועות הללו באופן זה, דההיא דקתשין דאמרינן מפני לומדיה עומדין מפניה לא כ״ש, מיירי בלומדיה״דלאו גברא רבה, אלא שהוא בעל שמועות ותלמודו בידו וזהו זקן שקנה חכמה ועליו הכתוב אומר" והדרת פני זקן, ומש״ה אמרינן תורה עצמה לא כ״ש שהרי אין אנו חולקין לו כבוד אלא מפני תורתו. וההיא דמכות דעביד ק״ו מס״ת מיירי בגברא רבה דהיינו מורה הוראות דעדיף מס״ת, שהוא יודע לפרש התורה וכדקאמר ואתו רבנן ובצרי חדא. 16 וכיוצא בזה כתב הרב עצמו בדרשותיו פרשת במדבר דרוש א יע״ש. נמצינו למדין מדברי הרב ז״ל דסתם ת״ת שאינו מורה הוראה ם״ת עדיף מיניה, אבל גברא רבה שהוא מורה הוראה עדיף מס״ת.

ועל זה תמה המקונן ואמר טבעו ב א ח שעריה, שחלק להם ה׳ כבוד שלא ישלטו בהם העכו״ם בשביל מה שחלקו כבוד לארון, ומלכה ושריה שהם הת״ח בגוים, אתמהא, והלא הת״ח ראוים לכבוד יותר מס״ת, וזהו שסיים אין תורה כלומר אין שום מורה הוראה שישיבנו על זה, גם נביאיה לא מצאו חזון מה׳ ליישב קושיא זו. על דרך אומרם דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, ה״נ לא מצא המקונן מענה לתמיהתו לא מהחכמים ולא מהנביאים וכל אשר בתוכו יתמ״ה, דאיך יתכן שחלק ה׳ כבוד לשערים שלא ישלטו בהם האויבים בשביל שחלקו כבוד לארון, ומלכה ושריה שהם הת״ח בגוים, והלא כבוד הת״ח יותר גדול מס״ת.

ו כ י תאמר מה חרדת עלינו את כל החרדה הזאת, והלא מסוגיא דקדושין מוכח דס״ת עדיף מת״ח, שהרי אמרו מפני לומדיה עומרין מפניה לא כל שכן, וכיון שכן אין זה מן התימה אם חלק ה׳ כבוד לשערים ולא חלק כבוד לת״ח. לזה אמר ישבו ל א ח ידמו זקני בת ציון, כלומר על כרחך אית לן למימר כדי ליישב שמועה זו נאה עם אותה סוגיא דמכות, דיש חילוק בין ת״ח שאינו מורה הוראה לת״ח שמורה הוראה ובא, דאותו שמורה הוראה עדיף מס״ת וכמ״ש מוהרימ״ט. וא״כ איפא אתמהא למה זה ישבי ל א ח ידמו זקני בת ציון שהם הסנהדרין אשר על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, ואיך ולמה חלק כבוד ה׳ לשערים בשביל שחלקו כבוד לארון, ולסנהדרין דעדיפי מס״ת לא חלק להם כבוד, זו רעה חולה קשה כקריעת ים סוף.

ע ו ד ראינו להמקונן שנצטער על סילוקן של צדיקים, אמר מר סלה כל אבירי ה׳ בקרבי קרא עלי מועד לשבור בחורי. והגה אבירי הכתוב כאן הלא המה החסידים ואנשי מעשה, וכדאמרינן בפ״ב דברכות שמעו אלי אבירי לב, מאן אבירי לב כו׳ שכל העולם נזונין בצדקה והב נזונין בזרוע. וכל המפרשים ז״ל נתעוררו בפסוק זה דהול״ל סלה כל אבירי ה׳ מקרבי, דבקרבי אין לו מובן וכבר הארכתי בזה בדרך הערבה' ובדרך עצב יע״ש.

ע ו ד לאלוה מילין עם אותה שאמרו רבותינו ז״ל במדרש וז״ל אלה פקודי המשכן משכן העדות, אמר לו הקב״ה למשה משכן זה אני עתיד למשכנו שני פעמים בשביל עונותיהם של ישראל, היינו דכתיב המשכן משכן, אמר לו משה תינח בזמן שבית המקדש קיים בזמן שאין בהמ״ק קייס מה אתה עושה, אמד לו אני לוקח צדיק אחד מביניהם ומכפר על הדור, ע״כ.

ע ו ד נקדים מאי דאמרינן בפתיחתא דאיכה רבתי על הפסוק מבליגיתי עלי יגון הה׳ אין בציון אם מלכה אין בה, אלו היו שם לא היו גולים. והכי איתא בפתיחתא דמשא גיא חזיון וז״ל בשעה שבקש הקב״ה להחריב את בית המקדש אמר כל זמן שאני בתוכו אין העכו״ם נוגעים בו אסלק שכינתי ממנו ואעלה למכוני הראשון, הה״ד אלכה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני, ע״כ. הרי שכל זמן שהיתה השכינה שם לא היה נחרב בית המקדש.

ועל פי הקדמה זו יובן מאמר ח״ל בפרק כל כתבי וז״ל א״ר כהנא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו בה תינוקות של בית רבן. ויראה ליישב בהקדים עוד מאמר ח״ ל באיכה רבתי בפסוק כי ה׳ הוגה על רוב פשעיה ת״ל א״ר יהודה בא וראה כמה חביבין תינוקות לפני הקב״ה, גלתה סנהדרין ולא גלתה שכינה עמהם, גלו משמרות ולא גלתה שכינה עמהם, וכיון שגלו תינוקות גלתה שכינה עמהם, הה״ד' עולליה הלכו שבי לפני צר, מיד ויצא מבת ציון כל הדרה, ע״כ. הרי שהשכינה אינה זזה לעולם מאצל תינוקות של בית רבן. וכבר אמרנו שכל זמן שהיתה השכינה שורה בבית המקדש אין כל אומה ולשון יכולין לשלוח יד בו, וזהו שאמר רב כהנא לא חרבה ירושלים אלא בשביל שבטלו בה תינוקות של בית רבן, כלומר שכל זמן שהיו בירושלים תינוקות של בית רבן היתה השכינה עמהם ולא יכול האויב ליכנס שם, וכיון שבטלו תינוקות של בית רבן נסתלקה השכינה וניתן כח לעו״ג להחריב את ירושלים.

ואל זה סובב הולך כוונת ח״ ל במדרש סדר תולדות פרשה סה סי׳ כ ת״ל הקול קול יעקב והידים ידי עשו א״ר אבא כהנא לא עמדו פילוסופין בעולם כבלעם בן בעור וכאבנימוס הגרדי, נתכנסו כל האומות אצלו אמרו לו תאמר שאנו יכולין להזדווג לאומה זו, אמר להם לכו וחזרו על בתי כנסיות ועל בתי מדרשות שלהן ואם מצאתם שם תינוקות מצפצפים בקולם אין אתם יכולים להזדווג להם, שכך הבטיחם אביהם הזקן ואמר להם הקול קול יעקב, בזמן שקולו של יעקב מצוי בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי עשו, ואם לאו הידים ידי עשו ואתם יכולים להם, ע״כ. והיינו טעמא כדכתיבנא שכל זמן שהתינוקות מצפצפים בקולם השכינה היא עמהם ואינה זזה מאצלם, וכל עוד שהשכינה עמנו אין שום אומה יכולה להזדווג ולא קרב זה אל זה.

ובזה יובן מרז״ל מדרש הביאוהו התוס׳ בפ״ק דקדושין דף לג: ד״ה ואימא ת״ל דאמרינן במדרש זכור את אשר עשה לך עמלק ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים, היינו בשביל המשקלות ועל עון זה בא עמלק דבתר פר׳ משקלות כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק בפר׳ כי תצא, והיינו דכתיב במשלי מאזני מרמה תועבת ה׳ ואבן שלמה רצונו וסמיך ליה בא זדון ויבא קלון, כלומר שעל עון זה בא זדון וקלון של עמלק, עכ״ל. ויש לדקדק דמה ענין עון זה דמשקלות לביאת עמלק.

אמנם על פי האמור ניחא, דאמרינן בספרי פר׳ קדושים ת״ל לא תעשו עול במשפט במדה במשקל, אם לדין כבר נאמר לא תעשו עול במשפט, ומהו משפט השנוי כאן היא המדה והמשקל והמשורה, מלמד שהמוכר נקרא דיין שאם שקר במדה הרי הוא כמקלקל את הדין וכו׳ וגורם לחמשה דברים האמורים בדיין וכו׳ ומסלק את השכינה, ע״כ. וכבר נתבאר שכל זמן שהשכינה עמנו אין העו״ג יכולים לשלוט בנו, ולזה אמרו שעל עון המשקלות בא עמלק, דכיון שחטאו במשקלות נסתלקה השכינה וניתן רשות לעמלק לבא להלחם בישראל. והנה מצינו שקודם שנחרב בית המקדש נהרגו כמה חסידים ואנשי מעשה, והחרש והמסגר גלו שתי שנים קודם החורבן.

ועל זה תמה המקונן באומרו סלה כל אביח ה׳ בקרבי, כלומר בעוד ה׳ בקרבי דהיינו בזמן שבית המקדש קיים, וזה תימה, דבשלמא אם כבר היה חרב כך הוא המדה שבזמן שאין בית המקדש קיים הקב״ה נוטל צדיק אחד בשביל עונותיהם של ישראל, אבל בעוד ה׳ בקרבי דהיינו בזמן שבית המקדש קיים וכדאמרינן דכל זמן שהשכינה היתה שורה בישראל לא נחרב בית המקדש, א״כ איפא למה זה סלה כל אבירי שהם הצדיקים, אתמהה, דכיון דבהמ״ק קיים אינו בדין להרוג צדיקים שבתוכה לכפר על הדור כדבר האמור לעיל.

גם הנביא ישעיה כל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על הצדיקים ואנשי מעשה, ההוא אמר בסי׳ לג לבך יהגה אימה איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים. את עם נועז לא תראה עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה. חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן וגר. ויראה לפרש כוונת פסוקים אלו עם מאי דאמרינן פ״ב דחגיגה איה סופר, שהיו סופרים לכל אותיות שבתורה, איה שוקל, שהיו שוקלים כל קלין וחמורים שבתורה, איה סופר את המגדלים, שהיו שונים ש׳ הלכות במגדל הפורח באויר, ע״כ.

ע ו ד נקדים דאמרינן במדרש סדר וירא פמ״ט סי׳(כה) [יגן וז״ל ויאמר אל נא יחר לה׳ אולי ימצאון שם עשרה, ולמה עשרה כדי כניסה לכולם וכר, ריב״ה ור׳ חנין בשם ר׳ יוחנן כאן עשרה ובירושלים אפי׳ אחד היה מגק עליה, כדכתיב שוטטו בחוצות ירושלים וראו אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה, ע״כ. וכתב שם מהר״ש יפה ז״ל דהטעם הוא שאני ירושלים דהוה בה בית המקדש ומש״ה בחד סגי להציל את כולה, אבל בשאר העולם בעינן כדי כניסה דהיינו עשרה.

וזהו כוונת הפסוקים לבך יהגה אימה איה סופר איה שוקל וגו׳, שהם תוארים לאנשים גדולים, כלומר לא נמצא אחד מאלו, שאם היה נמצא פשיטא דאת עם נועז דהיינו עזי פנים כמו שכתב רד״ק, לא תראה, דהיינו שלא היית משגיח ברשעים, וכן בעם עמקי שפה משמוע ונלעג לשון אין בינה, לא היה משגיח בהם אם היה נמצא צדיק אחד כהוגן, וכי תימא הא בעינן כדי כניסה, הא ליתא, משום דהייתי אומר חזה ציון קרית מועדנו, ובירושלים שיש בה בית המקדש אפילו באחד סגי וכדכתיב שוטטו בחוצות ירושלים וגו׳ כדבר האמור.

ה ל א מעתה הנני בא לבאר מאמר הנצב פתח השער ואשימה עיני עליו, ואיכא למידק דכיון דמעיקרא הוכיח מקרא דכי טל אורות טלך דע״ה אינם חיים, היכי קאמר בתר הכי מצאתי להם רפואה וכו׳, דא״כ קשו קראי אהדדי.

ויראה ליישב במארז״ל כל המהנה ת״ח ומטיל מלאי לכיסן זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף, ופרש״י ז״ל במחיצת החכם יכנס בעל הכסף שהוא מהנה אותו מנכסיו. וטעמא דמלתא דמהנה ת״ח מנכסיו שזוכה לכל הכבוד הזה, שיושב במחיצה שת״ח יושבים בה שהוא מקום איום ונורא שעליו אז״ל שנאמר בו עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו. היינו משום דכיון שהוא מהנה אותו נמצא דבסיבתו עוסק הת״ח בת״ת, וכיון שהוא סיבה ללימוד התורה חשוב כאלו איהו גופיה צורבא מדרבנן.

ובזה יובן מאי דאמרינן פ׳׳ד דפסחים אר״י תודום איש רומי הנהיג את בני רומי לאכול גדיים מקולסים בלילי פסחים, שלחו לו אלמלא תודוס איש רומי אתה גחרנו עליך נידוי. ובגמרא נסתפקו תודום איש רומי גברא רבה הוה או בעל אגרופין הוה, ת״ש עוד זאת דרש תורום איש רומי מה ראו חנניה וכו׳ ש״מ גברא רבה הוה. ר׳ יוסי בר אבין אמר מטיל מלאי לכיס ת״ח הוה, דא״ר יוחנן כל המטיל מלאי לכיס ת״ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה, ע״כ.

ו ה ד ב ר פשוט דמה שצידדו בגמרא אם תודוס איש רומי גברא רבה הוה, היינו אם היה ת׳׳ח ומשום כבוד התורה אין מנדין אותו וכדאמרינן בפרק ואלו מגלחין אר״ל ת״ח שסרח אין מנדין אותו, אך מטעם היותו בעל מעשה אין נמנעים מלנדותו. וא״ב קשה בדברי ר׳ יוסי דמאי מהני מה שהיה מטיל מלאי לכיס ת״ח למה שנמנעו מלנדותו. ותו היעלה על הדעת שלא נמצאו בתודוס איש רומי מצות אחרות חוץ מזו שהיה מטיל כוי, ולא הל״ל אלא בעל מעשים הוה. ותו דמאי ראיה מייתי מדאר״י כל המטיל מלאי לכיס ת״ח זוכה ויושב כישיבה של מעלה, ת ה י דזוכה לכל הכבוד הזה אך אכתי מנ״ל שיהיו נמנעים מלנדותו בשביל מצוה זו.

א ל א הוא הדבר אשר דברנו וה״פ, דמתחלה הביאו ראיה דתודוס גברא רבה הוה ממה דררש דמה ראו חנניה כוי, ובא ר׳ יוסי ואמר דאין צורך לזה, דכיון שהיה מטיל מלאי כו׳ הרי הוא כת״ח עצמו, שכל מה שלומד הת״ח חשיב כאלו הוא בעצמו חידש אותם ההלכות, והביא ראיה מדברי ר״י דאמר כל המטיל כו׳ זוכה ויושב בישיבה של מעלה, דהיינו במחיצת ת״ח, והיינו ודאי משום דחשוב כאילו איהו גופיה צורבא דרבנן, וא״כ פשיטא שנמנעים מלנדותו כיון דחשיב כת״ח עצמו.

ועם זה יתיישב מאמר הקודם, דלעולם דוקא מי שיש בו אור תורה חי לעתיד לבא וכדכתיב כי טל אורות טלך, אלא דמהנה ת״ח מנכסיו כיון שהוא סיבה שאחרים יעסקו בתורה. קרען ביה כי טל אורות טלך וחי לעולם שכולו טוב.