פרי עץ חיים שער הלולב פרק ז

מכת"י, ביום ה"ר, אף שכבר קבלה החסדים דאמא, בלי א"פ וא"מ ע"י הסוכה, מ"מ אנו חוזרין להמשיך לה עוד משורש החסדים שבדעת דאמא, כולם א"מ ע"י הדיבור. ואף שגם קבלה החסדים א"פ ע"י הלולב, וא"מ ע"י הקפה של כל יום, אנו חוזרין להמשיך לה עוד משורש החסדים שבדעת ז"א, ע"י הז' הקפות שבלולב. (א) ועתה נבאר הז' הקפות דה"ר:

הגהה (א) א"מ, הקפה גי' ק"ץ, כי כחה לקצץ קליפות, קץ כל בשר,וזה ע"י שם החסד אל במלואו, עם האותיות גי' הקפה ע"ה. וקוצץ הדין, אלהים ברבוע גי' ר', ובהסרת אותיות אלהים פשוט, הכל גי' ק"ץ:

והענין כי הלא בז' ימי הסוכות, ע"י הקפות, המשכנו ז' מקיפים של החסדים, בו"ק דז"א התחתונים, וכן בחסדים של אמא פנימים נכנסים קודם חג הסוכות, והמקיפים שלהם נכנסין ע"י הסוכה המקפת כנ"ל:

אמנם ביום ה"ר, אנו מחברים כל בחי' המקיפים של כל החסדים ביחד, והוא כי הלא בהקפות של ה"ר, יש ג' בחי' - א' הוא בחי' אדם עצמו, המקיף בגופו את התבה. ב', הוא בחי' דבור, שאדם מוציא בפיו בעת ההקפה, שאומרים אותן סדר הפזמונים והבקשות המסודרים ממסדר התפלות, להזכיר זכות ג' אבות בעת הז' הקפות. ג' הוא בחי' לולב, שהאדם מוליך בידו בעת ההקפה. הרי ג' דברים, וכולם הם בשעה אחת, שהם - אדם, דבור, מעשה. ופי' המעשה שהיא הלולב, שהוא מעשה שהאדם מוליכו בידו ממש. ונבאר ג' מיני מקיפים שיש - א', הוא המקיפים של ה"ח דאמא. ב', הוא המקיפים של החסדים דז"א, בחי' השרשים העליונים שהוא בדעת דזעיר אנפין, ומשם אנו ממשיכין אותן המקיפים והארת המלכות שהוא התיבה. ג', הם המקיפים בבחי' התפשטות בו"ק שלו, והיה נלע"ד לומר, כי המקיפים האלו של בינה, הם מבחי' הדעת, כי אותן שנכנסין בסוד הסוכה הם מבחי' הו"ק שלה, או להיפך:

והנה הקפת גוף האדם עצמו, יכוין להמשיך המקיפין דגופא דז"א, שהוא שם מ"ה גי' אדם, כי אלו הם סוד וימינו תחבקני, שהוא זרוע גוף האדם עצמו, המחבק את הכלה. אמנם הדבור, הוא כנגד הבינה, כי הבינה היא המוציא קול ודבור ממנו. והלולב הוא לצד המקיפים של החסדים הדעת דז"א כנ"ל, כי סוד הלולב מעורר שרשים עליונים שבדעת דז"א:

והנה ז' הקפות הם, וכל אחת כלולה מג' בחי' המקיפים הנ"ל, אמנם הראשונה הוא מן החסד מלמעלה למטה, וצריך לכוין בה ג' מקיפים נגד ג' בחי' הנ"ל, רק שכולם הם מצד החסד. אמנם נתבאר אצלינו, כי כל המקיפין הם בחי' א"ל, כי אל במלוי גי' הקף, ועם ה' אותיות הרי הקפה:

וצריך לכוין ג"פ א"ל - ראשון נגד הבינה, והוא שם י"י א"י, היוצא מס"ג כנודע, גי' א"ל, כי ס"ג הוא בבינה, והוא נגד הדיבור. א"ל ב' נגד הדעת דז"א, והוא נגד הלולב. ותכוין בג"פ יה"ו, שהם גי' ס"ג, ותעשה ממנו שם ייא"י, וזה הוא כנ"ל:

או תכוין שיש בג' שמות אלו, ג' יוד"ין וע"ה ג' א"ל. א"ל ג' נגד ו"ק דז"א, ע"י גוף האדם, ויכוין כי אדם הוא שם מ"ה, ויש בו ג' אלפין, וכל אל"ף מורה אל אהיה אחת, הרי ג"פ אהיה, והם גי' ס"ג, ונעשה ממנו שם ייא"י כנ"ל:

אמנם אלו ב' יה"ו, תכוין כסדר מלואם ע"ב ס"ג מ"ה, להמשיך אל הנוקבא שהוא ב"ן, כמ"ש בהקפה ז'. אח"כ תכוין כי ג"פ א"ל, הם גי' מג"ן, ותכוין להמשיך מגן זה אל המלכות כנודע. גם תכוין, כי ג"פ אהי"ה, יהיה כולם מלאים ביודין:

הקפה ב' נגד גבורה, תכוין א"ל ראשון מן הדבור שהיא בינה בא"ל דס"ג כנ"ל, שהוא שם א"ל ייא"י. אל ב' נגד מעשה הלולב, מדעת דז"א, והם ג' צרופים הו"י הו"י הו"י, שהוא בסוד גבורה, כנ"ל כי לעולם הלולב ממשיך מן הדעת, הכולל ג' מוחין חב"ד, לכן יש בו ג' אותיות יה"ו, רק שמשתנין בסוד צרופים, וג' שמות הנ"ל תכוונם ע"ד ע"ב ס"ג מ"ה. א"ל ג', גוף האדם, מג' שמות אהי"ה, שיוצאים משם מ"ה כנ"ל, רק שיהיה כולם במלוי ההין:

הקפה ג' ת"ת, א"ל א' בינה, דבור, משם ייא"י דס"ג כנ"ל. א"ל ב', לולב, דעת, מג"פ וי"ה וי"ה וי"ה, במלוי ע"ב ס"ג מ"ה, כנ"ל. אל ג', מג' אהיה דמ"ה, רק שיהיו מלאים באלפין:

הקפה ד' נצח, א"ל א' בינה, דבור, שם ייא"י דס"ג. א"ל ב' לולב, דעת, מג"פ יו"ה יו"ה יו"ה, במלוי ע"ב ס"ג מ"ה. א"ל ג' מג"פ אהיה דמ"ה כנ"ל. אך מלואם תכוין, ה' ראשונה ביוד, וה' אחרונה באלפין:

הקפה ה' הוד, א"ל א' ייא"י דס"ג בינה. אל ב', מג"פ הי"ו הי"ו הי"ו, במלוי ע"ב ס"ג מ"ה. א"ל ג', מג"פ אהי"ה דמ"ה. רק שבכל אחד תכוין, ה' ראשונה מלוי בההין, וה' שניה באלפין:

הקפה ו' יסוד, א"ל א' מייא"י דס"ג, בינה. א"ל ב' לולב, דעת, מג"פ וה"י וה"י וה"י, בע"ב ס"ג מ"ה. א"ל ג', מג"פ אהיה דמ"ה כנ"ל, וכל א' מהן, הראשונה באלף, והב' יודין. והטעם הוא, לפי שיסוד מטה כלפי חסד, לכן ה' שניה ביודין, אך לפי שהוא בעצמו קו האמצעי, ושרשו הוא אלפין, לכן ה' ראשונה באלף. הקפה ז' מלכות א"ל א' ייא"י דס"ג. א"ל ב', ג' פעמים יה"ו יה"ו יה"ו, רק שהוא משם ב"ן שבמלכות, ותכוין כי הלא כ"א מהם הוא גי' מ"ב, הרי ג"פ מ"ב גי' קכ"ו, שהוא שם אדני ברבוע - א', א"ד, אד"נ, אדנ"י, שהוא סוד הכתר שלה, שאנו ממשיכין לה עתה א"ל ג', מג"פ אהיה דמ"ה, וכ"א מהם תכוין במלוי ההין, ראשונה באלפין שנייה בההין:

מכ"י הרמ"ע - סוד ההקפה לסוכות, הנה כוונת ההקפה יום א', להמשיך לרחל מקיף לאה. יום ב', מקיף יעקב. יום ג', מקיף ז"א. יום ד', מקיף תבונה. יום ה', מקיף הבינה. יום ו', מקיף יש"ס. ובה"ר, ממשיכין לה היקף אבא, אחר שהוא בא מכח עתיק, כופל השפעתו, ומחלק לכולם שפע באופן זה - הקפה א' מעתיק לאבא, נקודות מקיף לאה, מג"ת דעתיק. ואבא נותן נקודות לאה זו, ליש"ס, והיא הוית נקודה צירי שבא צירי שבא. הקפה ב' ממשיכין מעתיק לאבא, נקודות יעקב, ההויה כולם חולם, ואבא נותן ליש"ס, והוא נותן נקודות לאה כנ"ל, שהיתה בו תחלה לבינה. הקפה ג' נותן עתיק לאבא נקודות ז"א, הויה בד' ריבועיות בלי ניקוד. ואבא נותנה ליש"ס, והוא נותן נקודות יעקב לבינה, ובינה נותנת נקודת לאה הנ"ל לתבונה. הקפה ד' נותן עתיק לאבא נקודות תבונה, הויה בניקוד אלהים, ואבא נותנה ליש"ס, והוא נותן נקודות ז"א לבינה, והיא נותנת נקודת יעקב לתבונה, והיא נותנת נקודת לאה לז"א. הקפה ה' נותן עתיק לאבא נקודת בינה, הויה בצירי, ואבא ליש"ס, והוא נותן נקודת תבונה לבינה, ובינה נותנת נקודת יעקב לז"א, וז"א נותן נקודת לאה ליעקב. הקפה ו' נותן עתיק לאבא, נקודת יש"ס, כולו הויה בפתח, ואבא נותן ליש"ס, ויש"ס נותן נקודת בינה לבינה, ובינה נותנת נקודת תבונה לתבונה, ותבונה נותנת נקודת ז"א לז"א, וז"א נותן, נקודת יעקב ליעקב, ויעקב נותן נקודות לאה ללאה. הקפה ז' נותן עתיק לאבא נקודת הויה בניקוד קמץ. ס"א שורק (פתח קמץ) (ס"א שורק) והוא מחזיק אותו לעצמו. ודע, כי כל א' מז' הויות אלו, צריך להשתתף לה הוי"ה שכולה קמץ, מכח ע"ק שהוא מהכתר עכ"מ:

ענין ז' הקפות יום ה"ר כבר בארנו. ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל, כי הלא ו' הקפות ראשונים הם ו"פ מג"ן, וכולם לצורך המלכות. ואח"כ יש עוד מגן אחד במלכות עצמה, בהקפה ז'. והנה ו"פ מג"ן ראשונים, גי' תקנ"ח, וכולם ברדתן אל המלכות, נעשה בה מג"ן ז', והוא במלוי, כי מג"ן הוא ג"פ אל, וג"פ א"ל במלוי ג"פ אלף למד, גי' תקנ"ה, ועם ג' כוללים תקנ"ח, הרי איך נעשה מגן זה, מן ו' מגן העליונים:

ורצוני לצייר לך היטב על סדר, שתכוין בו תחלה להמשיך החסדים מקיפים מן בינה, ומדעת דז"א, ומגופא דז"א. הקפה א' - חסד, יוד הי ואו הי, א"ל. יוד הי ויו, יו"ד הי ואו, יוד הא ואו, א"ל. יוד הא ואו הא. אלף הי יוד הי. אלף הי יוד הי. אלף הי יוד הי:

א"ל. (ג"פ א"ל גי' מג"ן) הקפה ב' - גבורה, יוד הי ואו הי א"ל. ה"י ויו יוד, הי ואו יוד, הא ואו יוד. א"ל. יוד הא ואו הא. אלף הה יוד הה, אלף הה יוד הה, אלף הה יוד הה, א"ל (ג"פ א"ל גי' מגן). הקפה ג' - ת"ת, יוד הי ואו הי, א"ל. ויו יוד הי, ואו יוד הי, ואו יוד הא, א"ל. אלף הא יוד הא, אלף הא יוד הא, אלף הא יוד הא, א"ל. (וג"פ א"ל גי' מג"ן). הקפה ד' - נצח, יוד הי ואו הי, א"ל. יוד ויו הי, יוד ואו הי, יוד ואו הא, אל. יוד הא ואו הא. אלף הי יוד הא, אלף הי יוד הא, אלף הי יוד הא, א"ל (וג"פ א"ל גי' מג"ן). הקפה ה' - הוד, יוד הי ואו הי, א"ל. הי ויו יוד, הי ואו יוד, הא ואו יוד, א"ל. יוד הא ואו הא. אלף הה יוד הא, אלף הה יוד הא, אלף הה יוד הא, א"ל. (ג"פ א"ל גי' מגן):

הקפה ו' - יסוד, יוד הי ואו הי, א"ל. ויו הי יוד, ואו הי יוד, ואו הא יוד, א"ל. יוד הא ואו הא. אלף הא יוד הי, אלף הא יוד הי, אלף הא יוד הי, א"ל. (ג"פ א"ל גי' מג"ן):

הקפה ז' - מלכות, יוד הי ואו הי, א"ל. יוד הה ו"ו, יוד הה ו"ו, יוד הה ו"ו, א"ל. א' א"ד אד"נ אדנ"י (קכ"ו כתר.) יוד הא ואו הא. אלף הא יוד הה, אלף הא יוד הה, אלף הא יוד הה. (וג"פ א"ל גי' מג"ן). ו"פ ג"ן גי' תקנ"ח כנ"ל ועוד מג"ן הז' וכו', כנ"ל: