פרי עץ חיים שער הלולב פרק ו
<< · פרי עץ חיים · שער הלולב · פרק ו · >>
יום הושענא רבא וז' הקפות
עריכהיום ה"ר, ענין שבעה הקפות ביום ה"ר, כבר נתבאר בקונטרס שלנו, שצריך לכוין בשם א"ל, בסוד הקפה. והנה שם אל, יוצא מן אהיה שבבינה, ג' יודין וא' שבו. גם בכוונת ג' יה"ו הנ"ל, תכוין שהם בסוד מלוי ע"ב ס"ג מ"ה, עד"ז בכל ז' הקפות, חוץ מה"ר, ששלשתן במלוי ההין, שהם במלכות:
כבר בארנו, כי ה"ח שבמלכות, שבה הם נכנסין בבחי' הימים עצמן, ובבחי' הסוכה כנ"ל. אך בחי' ה"ג, הם נכנסין ע"י הערבה של יום ה"ר, חוץ מן אותו שבלולב, וחביט ולא בריך. וכה תעשה, תקח ה' בדים של ערבה במספר, ותכוין שהם ה"ג מנצפ"ך, ותכוין כי ערבה גי' זרע, שהוא סוד המ"ן, ה"ג נוקבין. והזהר שלא תחברם כלל עם הלולב, ולא תטלם כלל בידך, רק אהר שיאמרו תתקבל, אז קחם בידך. והענין, כי עד שישלמו כל בחי' החסדים, אין ראוי לעורר גבורות, וכמ"ש בע"ה, כי בז' הקפות של יום זה, הם נכנסים ה"ח, ואין ראוי לעורר הגבורות. נמצא, כי גמר החסדים אינם נכנסים עד קדיש תתקבל, לכן אחר הקדיש, אז תקח בידך הה' בדי ערבה, כי כבר הנחת הלולב מידך, וגמרת מצותו. ואחר שתקח בידך בכוונה הנ"ל, אז תחבוט ותכה בקרקע. והנה ב' דברים הם נעשין בחבטה, א' הוא הורדת והשפלת הגבורות וערבות בקרקע. ב' הוא העלאות והרמות הערבות אחר החבטה מתתא לעילא:
והנה כשתחבוט, תכוין כוונה אחת, והוא, שתכוין להוריד ולתת בה בחי' ה"ג, ולעורר אותן, כדי שיהיו מוכנים ונעשים מהם בחי' כלי, להעלות בו מ"נ ביום המחרת, שהוא ש"ע בעת הזיוג. ותכוין, ערבה גי' זרע, שהם מ"נ, וגי' עזר כנגדו, להכין אותה שתהיה עזר כנגדו, להעלות מ"נ לקבל מ"ד כנגדם, וז"ס הא לכם זרע, כי ה"א הם בדי ערבה, וערבה גי' זרע וכו':
ובעת שתחבוט הערבה בקרקע, תכוין לשם יה"ו במלואו אלפין, יו"ד ה"א וא"ו, גי' ט"ל. ואמר מורי ז"ל, שלזה ארז"ל חביט חביט ולא בירך, ואיני זוכר איך הוא, ואפשר כי חביט חביט גימט' ט"ל. (ואפשר כי חביט חביט ולא בריך, ס"ת גי' ט"ל) ושמעתי ממורי ז"ל שאמר, שתחבוט בקרקע ה' פעמים, נגד ה"א מנצפ"ך, כי ה"ג נגד ה' בדי ערבה. וצריך לחבוט ה"פ, כי בכל פעם נותן בה גבורה א', ולזה אמר חביט חביט לשון רבים, להורות על ה' חבטות הנ"ל. ואמנם א"צ ברכה, אלא די בחבטה, כי כיון שאינם ה"ג עצמן לצורך זווג, א"כ א"צ לברך ולהמשיך ע"י ברכה, ובחבטה לבדו מספיק. (ראיתי בספרים אחרים, כי חביט חביט ולא בריך ס"ת ט"ל, וזה נכון מדברי רז"ל עצמן בלתי שנוי. וגם כי נכפל ב"פ חביט חביט, מורה על רבוי ההכאות, והם ה' כנ"ל. וכבר ידעת, כי ערבי נחל הם נ"ה, והם סוד הנביאים, וז"ש בגמרא, כי הוא יסוד נביאים.) גם ענין חבטה זו היא, הכאת הדינין בקרקע, שהוא המלכות, וליתנם בה. וגם הענין הוא, להקל ולהכות הגבורות ולמתקם. והנה כשאתה מגביה מן הקרקע, תכוין כי הוא סוד הנשיקין, כי כבר בארנו, כי הערבה דומה לשפתים, הם סוד הנשיקין, מתתא לעילא, ממנה אליו: