פרי יצחק על ספר יצירה/ו

<< · פרי יצחק על ספר יצירה · ו

א

אלו הם שלש אמות אמ"ש ויצאו מהם שלשה אבות והם אויר מים ואש. ר"ל ג"כ שהם אם יסוד לאויר מים אש הנשרש בהם בכח ומהם יצאו חג"ת שהם ג' אבות והם אויר מים אש:

ומאבות תולדות. ר"ל מחג"ת יצאו נהי"ם שהם תולדות להם וכמ"ש בפרק ג' ע"ש:

שלשה אבות ותולדותיהן ושבעה כוכבים וצבאותיהם ושנים עשר גבולי אלכסון. ר"ל כי מחג"ת נהי"ם שהם ג' אבות ותולדותיהם כנגדם השבעה כוכבים העליונים שבאצילות הנעשים מאור שבע ספירות עצמן מחסד עד המלכות ונכללין ביסוד הנקרא רקיע וכן וצבאותיהם הם אותן ז' כוכבים הנעשים ברקיע בעולם השפל שלמטה וכן וי"ב גבולי אלכסון שבעולם השפל הגשמי שרשם מששה הקצוות שהם כפולים שנים עשר בסוד אור ישר ואור חוזר הנכללים בת"ת שהם סוד שנים עשר גבולי אלכסון העליונים שמהם יצאו השנים עשר גבולי אלכסון שבעולם השפל הגשמי:

ראיה לדבר עדים נאמנים בעולם שנה נפש חק שנים עשר ושבעה ושלשה. ר"ל וכל זה להעיד על אחדותו יתברך כי כל מה שיש בנפש תמצא בשנה בעולם בכל אחד מהם כי חק שנים עשר ושבעה ושלשה הוא בכל אחד מהם ר"ל חק שנים עשר שהם סוד שנים עשר גבולי אלכסון ושנים עשר מזלות ושנים עשר חדשים ושנים עשר מנהיגים הם בעולם שנה ונפש וכן ושבעה שבעה כוכבים שבעה ימים שבעה שערים הם בעולם שנה ונפש וכן ושלשה שלש אמ"ש אויר מים אש הם בעולם שנה ונפש וזה הכל הוא עדים נאמנים שממקור אחד יצאו כולם:

ופקדן בתלי וגלגל ולב. ר"ל הממונים של עולם ושנה ונפש שהם פוקדים וזוכרים לכל דבר ודבר הן לטוב או לרע הם בתלי וגלגל ולב שהם סוד בינה ות"ת וז"א עצמו כל הששה קצוות שלו כמו שאפרש אח"כ במשנה ד' תלי בעולם וכו' ע"ש:

ב

וסימן לדבר האש נושא את המים. ר"ל כי האש שואבת המים בתוכה וזה סימן שיסוד אש הוא למעלה בעולם שאנחנו בו כי אע"פ שבעולם האצילות יסוד האש שלו הוא למטה מ"מ בעולם השפל הזה יסוד האש הוא למעלה כי בהכרח דבר החותם יתהפך בנחתם שנאמר תתהפך כחומר חותם כי השרשים העליונים שנחתמו למעלה מתהפכים למטה בסדר אחר והבן וג"כ ידוע כי יסוד האש שלמטה בעולם השפל הוא נעלם ודק וזך עד שלא נראה לרוב זכותו כידוע לחוקרים והוא יותר דק ונעלם משאר יסודות רוח ומים ועפר ויסוד הרוח הוא יותר דק ונעלם מיסוד המים ועפר וכן יסוד המים הוא יותר דק מיסוד העפר והם שרשם כסדר העולמות אצילות ובריאה יצירה ועשיה שאצילות הוא יותר נעלם מהבריאה ובריאה הוא יותר נעלם מיצירה ויצירה הוא יותר נעלם מעשיה וז"ש בע"ח בשער קליפת נוגה בפרק י"א ז"ל אמנם דרך כלל יהיה כי אצילות יסוד אש ובריאה יסוד רוח ויצירה יסוד מים ועשיה יסוד עפר והיינו כמ"ש שארבעה יסודות שלמטה בעולם השפל הם כערך ארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה. וגם כן אפשר לומר בדרך אחר כי אפילו באצילות עצמו היה שרשו של יסוד האש למעלה משאר יסודות והיינו כי ידוע בז' ימי הבנין עולם של האצילות בסוד עולם חסד יבנה היה המדות בדרך סוד המזיגה כמ"ש האר"י ז"ל כי ז"א יש בו ששה כלים וכשבא לו רוח מאבא חסד דרוח נכנס בכלי הגבורה וגבורה דרוח נכנס בכלי החסד ולכן מהדרום יוצא החמימות בעולם ומהצפון יוצא הקרירות והיה ראוי להיות להיפך כי צד הדרום שהוא בימין שהוא החסד כי הימין הוא מצד החסד והיה מהראוי שיתחדש שם קרירות לסבת קרירות שורש יסוד המים שבחסד וכן בצפון שהוא בשמאל מצד הגבורה היה מהראוי להיות בא ממנו החמימות אבל מצד המזיגה שיש במדות העליונות שבחסד יש בו בפנימות שלו גבורה דרוח ובגבורה יש בו בפנימות שלה חסד דרוח והפנימות הוא עיקר לכן בא מהדרום החמימות ומהצפון הקרירות ונמצא מטעם זה ג"כ למטה בעולם השפל בא יסוד האש למעלה מן יסוד המים כי מצד התמזגות המדות בא יסוד האש מלמעלה מיסוד המים כי בחסד שהוא למעלה מהגבורה יש בו בפנימות שלו השורש של יסוד האש שהוא העיקר ויסוד הרוח אויר שמכריע בין האש ומים הוא ג"כ מחמת שרשו ת"ת המכריע בין החסד והגבורה והוא מתמצע ביניהם להתקשר ולמזגם ביחד ומפני כן ג"כ למטה יסוד הרוח אויר מתמצע בין יסוד האש ומים והוא למעלה מן המים:

מ' דוממת ש' שורקת וכו'. עיין בפרק ב' משנה א' מ"ש שם ע"ז ותבין היטב:

ג

תלי בעולם כמלך על כסאו וכו'. ר"ל בינה היא כנקודה אמצעית אשר עליה סובבים ששה קצוות עולם הבנין העליון ושל האצילות ובה הם תלוים והיא אינה נראית לעין כל כנקודה אמצעית שעליה מסבבים כל הגלגלים ומזלות וכוכבים שבעולם של מטה וגם היא נקראת תלי בסוד תל שהכל פונים אליה כי כולם בחכמה עשית בבינה והיא כמלך על כסאו שיושב בבית מלכותו ואינו נראה לעין כל ורצונו נעשה ע"י צוויו כך בינה היא מלך העולם שהיא יושבת על ז"א שהוא כמו כסא אליה וזהו כסא"ו כסא של ו' ז"א שהוא בסוד אות ו' של שם הוי"ה והיא יושבת עליו בבית מלכותה מלכות שהיא בית והיכל לז"א ביתו זו אשתו והיכל גימ' שם אדנ"י שבמלכות:

גלגל בשנה כמלך במדינה. ר"ל ת"ת דז"א שבו י"ב צירופי הוי"ה של ששה קצוות דאור ישר ואור החוזר הנכללין בו הוא כמו גלגל בשנה ז"א הנקרא בשם שנה כנגד המלכות שנקראת בשם חודש שהיא מתחדשת ועולה למעלה תמיד וג"כ כמו גלגל השמש שעליה מסבב כל השנה כולה של שס"ה ימים כך הת"ת דז"א שהוא גלגל השמש הנקרא בשם שמש עליו מסבב כל הקצוות דז"א הנקרא בשם שנה כי כל הקצוות מסתעפים ומתפשטים ממנו ולכך נקרא בשם תפארת שהוא מתפאר בכל הקצוות ועיין בזוהר פ' בראשית דף ז' שכתב ז"ל מאן תקופתו דא קצה השמים לתתא דאיהי תקופת השנה דאסחרא לכל שייפין וכו' משמע משם שז"א נקרא בשם שנה ומלכות היא תקופת השנה שהיא מקפת לז"א בסוד נקבה תסובב גבר ועיין בזוהר פ' פנחס דף נ' מ"ש שם ותבין. ושס"ה ימים של שנת החמה הוא סוד כי כל ספירה מהששה קצוות דז"א הוא כלול מי' שהם ששים וכל קצה כלול מכולם הם שש פעמים ששים שהוא מנין ש"ס וה' הוא סוד עטרת יסוד ז"א שהיא ה' אחרונה דשם הוי"ה והיא מכללות כולם ונכללת בששה הקצוות להצטרף עמהם אבל לא כחשבון שלהם בחשבון עשיריות אלא בחשבון אחדות כנודע שחשבון אחדים לבד הוא במלכות עטרת יסוד וחשבון עשיריות הוא בז"א וגלגל בשנה הוא כמלך במדינה מה שהוא חפץ לעשות הוא עושה כך גלגל השמש עושה בשנה לפי הנהגתה פעולות הפכים בימות החמה הוא חום ובימות הגשמים קור וכמו כן ת"ת דז"א שהוא סוד גלגל בשנה הוא כמלך במדינה שהקצוות דז"א מתנהגים ע"י כפי השרשים שלהם שנשרשו בו והם מסתעפים ומתפשטים מהם כמ"ש בת"ז בתי' י"ג דף כ"ד ע"א ז"ל ערקין דלבא אינון כחיילין בתר מלכהון ורזא דמלה דא אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו הכי מתנהגין ערקין דלבא לגבי רוח כגוונא דעלאין ועיקר הלב הוא בת"ת שהוא הגוף דאדם עליון וע"ש מ"ש ביאורו ע"ז בספר באר יצחק שלי ותבין היטב:

לב בנפש כמלך במלחמה. ר"ל כי הלב הוא המלך על כל איברים של הנפש וע"י הרצון הטוב שבלב שמתגבר היצר טוב שבו על יצר הרע בזה עושה מלחמה בו להנהיג כל האיברים לטוב וכמו כן גם למעלה ז"א עם מלכות ז"א הוא כמו הלב של המלכות הנקראת בשם נפש כי הוא בסוד כל איש שורר בביתו והוא כמלך בבית מלכותו לעשות מלחמה להשיב מלכותו אליו ויהיה מלך על כל הארץ. ועיין ג"כ בספר שפע טל שמאריך בביאורו על זו המשנה:

ד

גם את זה לעומת זה עשה אלהים טוב לעומת רע וכו'. ר"ל הס"א כנגד הקדושה:

טוב מטוב רע מרע. ר"ל הקדושה מצד הטוב והחסד והרע הס"א מצד הדין והיינו צד הטוב שבעולמות בי"ע שבהם סביב רשעים יתהלכון כי באצילות נאמר בהם לא יגורך רע:

הטוב מבחין את הרע. שיודע כי צריך הרע בעולם לעשות משפט ברשעים:

והרע מבחין את הטוב. שיודע שצריך ג"כ לעשות חסד בעולם כדי להאריך אף שמא יחזרו בתשובה ולכן שיתף מדת הרחמים למדת הדין כדי להתקיים העולם על ידם:

טובה שמורה לטובים ורעה שמורה לרעים. ר"ל עיקר הטובה והרעה היא שמורה לבא אח"כ כי היום לעשותם ולמחר לעולם הבא ליטול שכרם והרע והטוב שבעולם הזה אינו טוב ורע בעצם כי הטוב שהוא לרשעים הוא כדי לשלם לשונאיו אל פניו והרע שהוא לצדיקים הוא כדי ליטול שכרם משלם להתכפר על חטאים שלהם:

ה

שלשה כל אחד לבדו עומד אחד מזכה ואחד מחייב ואחד מכריע בינתים. עיין בפ"ג מ"א מ"ש שם מזה הענין:

שבעה חלוקים שלשה מול שלשה ואחד חק מכריע בינתים. ר"ל כי ידוע מע"ח שער המלכים פרק ה' כי ג' ספירות הראשונות היו בתחילת האצילות אפילו בעת שבעה המלכים שמתו בדרך ג' קוין עמודין וכולם קשורים זה בזה ביחד אבל שבע התחתונות יצאו כולם מתחילה נפרדות זו מזו שלא בדרך קוים רק זו על גבי זו כי לא היה בהם אחדות והתקשרות כדמיון אנשים נפרדים איש לדרכו ולא היה בהם אהבה וחיבה ולכן לא יכלו לסבול הכלים אלו האורות ומתו וכמ"ש חבור עצבים אפרים הנח לו, וז"ש בעל ספר יצירה כאן שבעה חלוקים ומתחילה אמר שלשה כל אחד לבדו עומד ר"ל כי השלש ראשונות הם אינם חלקים נפרדים זו מזו אלא כל אחד לבדו עומד כדרך קוין העמודים אבל היה בהם התקשרות ביחד זו בזו ע"י הא' המכריע בינתים וזה הנזכר היה בעת תחילת האצילות השבעה מלכים שמתו אבל אח"כ בעת התיקון היו ג"כ כדרך קוין העמודים הקשורים זה בזה ביחד והם נעשו אחר כך שלשה מול שלשה ואחד חק מכריע בינתים ר"ל חג"ת מול נה"י ואחד חק ר"ל חק המלכות שבה גזירת הדינים וגם ידוע שמקומה נרשמת נחקקת בת"ת ז"א בסוד כי חוק לישראל היא מכריע בינתים בין חג"ת ונה"י ודוק והבן היטב מ"ש:

שלשה אוהבים העינים והאזנים והלב, כצ"ל. וכך כתב הרמ"ב ז"ל שלשה אוהבים העינים מאירים לגוף להנהיגו האזנים משמיעות ולב מחשב להנהיג את הגוף בין בטוב ובין ברע ושלשה שונאים הלשון מדברת רע לעשות רע אל הגוף הכבד טוחן המאכל בחומו ומגרה המאכל והמשתה המרה מרגזת ומכעסת ומסמא ומחרשת:

שלשה מחיים שני חוטמי האף. מנשימים ומריחים:

הטחול. מקרר חום רתיחת הקרביים ומגרה השחוק לשמח הגוף:

שלשה ממיתים. שני נקבים התחתונים הנקב אחד המוציא את הצואה והמוציא מי רגלים הוא נקב אחר ואלו השני נקבים אם יסתמו לרוב או אם יפתחו לרוב הם ממיתים את האדם והפה ג"כ אם יסתם לרוב אי אפשר לחיות. ושתים עשרה בחי' הפעולות אלו הנזכרות הם כנגד שתים עשרה פשוטות סוד הו' קצוות דאור הישר ואור החוזר הנכללין בת"ת שמהם הם נמשכים כי אור ישר הוא סוד חיים ואהבה ואור החוזר הוא סוד מות ושנאה ובעל הס"י שמזכיר כאן דוקא אלו שתים עשרה הפעולות כוונתו לפי שג"כ בעולם התהו בעת השבעה מלכים שמתו עם עולם התיקון שחיו אח"כ היו י"ב בחינות הפעולות אלו הנזכרות עמהם הם נמשכים ג"כ כי בעולם התהו היו המיתה והשנאה ובעולם התיקון היו החיים ואהבה ולכן מזכיר כאן אחר שאמר מתחילה שבעה חלוקין שלשה מול שלשה וכו' שהוא מרמז על עולם התהו ועולם התיקון כמ"ש ודוק והבן היטב מ"ש:

ואל מלך נאמן מושל בכולם ממעון קדשו עד עדי עד. עיין בפרק א' משנה ה' מ"ש ע"ז ותבין זה:

אחד על גבי שלשה. ר"ל בחי' א"ס הוא על גבי שלשה כח"ב:

שלשה על גבי שבעה. הם כח"ב על שבע התחתונות:

שבעה עד גבי שנים עשר. הם שבע התחתונות על גבי ששה קצוות אור ישר ואור החוזר הנכללים בת"ת שהם שרשים שלהם, א"נ הם סוד שנים עשר בקר שהיה העליון עומד עליהם, ועיין בזוהר פ' ויחי דף רמ"א ע"א מ"ש שם ע"ז:

ו

אלו הם עשרים ושתים אותיות וכו'. פירוש ביאור משנה זאת כפירוש משנה א' דפרק א' אלא שבכאן שנה דרך כלל שמכ"ב אותיות שהם בגוף הספירות מהם נתיסד הכל ומ"ש וצר בהם את כל היצור ואת כל העתיד לצור עיין בפרק ב' משנה ב' מ"ש שם ע"ז. ודע כי השמות שחשב בעל ס"י כאן צ"ל ג"כ כמ"ש בפרק א' משנה א', וכן מצאתי בספרים אחרים הקדמונים דס"י ובספרים שלפנינו יש שגורסין שמות אחרים כאן לא כמ"ש בפרק א' משנה א' וסדר השמות צ"ל כך אהי"ה י"ה יהו"ה אלהי"ם א"ל אלהי"ם יהו"ה יהו"ה צבאו"ת אלהי"ם צבאו"ת א"ל שד"י אדנ"י וכפי זה הסדר הוא מכוון ע"פ העשר ספירות כמ"ש בזוהר פ' ויקרא דף י"א ע"ש ותבין ולפי זה הגירסא צ"ל מ"ש ועשה מהם שלשה ספרים וכו' ר"ל הג' קוים של הספירות שזה מזכה לצדיקים וזה מחייב לרשעים וזה בינוני לבינונים וכל הספירות נקראו בשם ספר מלשון ספיר ונהיר ולכך ג"כ נקראים בשם ספירות על שם דנהרין כזוהרא דספירא כמ"ש בזוהר פ' בראשית דף ח' ע"א על פסוק השמים מספרים כבוד אל ע"ש:

ז

וכיון שצפה אברהם אבינו ע"ה והביט וראה והבין וחקר וחצב וכיון וצירף ויצר ועלתה בידו הבריאה שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן וכו', כצ"ל. ר"ל שחקר בחקירות הרבה אחר יחוד אלהות היכן נתאצלו העשר ספירות מא"ס ב"ה ולכן אמר בעשר בחי' לשונות שצפה והביט וראה וכו' עד ועלתה כנגד העשר ספירות אבל ולא השיג מהעשר ספירות כולה רק עלתה בידו הבריאה היא מלכות דאצילות שהיא ירדה לבריאה והיתה שם ראש לשועלים ונעשית עתיק לבריאה בסוד נשמה לבריאה וז"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן לשון חרון אף שיש בבריאה כי באצילות נאמר בהם לא יגורך רע ועיין ג"כ בזוהר פ' ויצא מ"ש שם ע"ז הפסוק ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ותבין, וכאשר השיג המלכות ועלתה בידו אז ג"כ נגלה עליו אדון הכל יסוד הנקרא הכל וקראו אוהבי כי קשר לו החסד של ז"א להיות מרכבה אליו:

שנאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. עיין בזוהר פ' וילך דף צ' שכתב שם וז"ל ד"א ויחשבה לו צדקה דקשיר קשרא עלאה בתתאה לחבר אצלו כחדא ר"ל שקשר והמשיך ז"א הנקרא בשם צדקה על שם ה' חסדים שבו במלכות הנקראת בשם צדק ואז היא נחשבת ג"כ בשם צדקה:

וכרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית הלשון וכו'. עיין בפרק א' משנה ג' מ"ש שם ותבין כאן:

וקשר עשרים ושתים אותיות התורה בלשונו. ר"ל שגילה לו כל צירוף וחיבור האותיות כמ"ש רז"ל ואמלא אותו רוח אלהים יודע היה בצלאל לצרף האותיות שבהם נבראו שמים וארץ:

משכן במים. ר"ל אותיות התורה משך אותה בספירת החסד הנקרא בשם מים ולכך מצד החסד התורה נמשלת למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים:

דלקן באש. היא גבורה כי מצד אש הגבורה נמשלת התורה לאש שנאמר מימינו אש דת למו:

רעשן ברוח. ר"ל בת"ת כמ"ש בתיקוני זוהר תי כ' דף מ"ה ע"ב ז"ל וה' הטיל רוח גדולה אל הים דאיהו רוח סערה רוח ה' וכו' דאיהו עמודא דאמצעיתא וכו' ע"ש מ"ש בספר באר יצחק שלי ותבין:

בערן בשבעה. הם סוד שבע אותיות הכפולות בג"ד כפר"ת שהם מתהפכים מדגש לרפה ומרפה לדגש והם בז' התחתונות בסוד אור ישר ואור חוזר שבהם ומצד אור החוזר שבהם הם בערן באש:

נהגן בשנים עשר מזלות. הוא סוד ששה קצוות של אור ישר ואור חוזר הנכללים בת"ת הנקרא ו"ו ומכולה השפיע הש"י נבואתו על אברהם אבינו עליו השלום זכותו יגן עלינו. אמן:

סליק בס"ד