פרי הארץ/שופטים
על מאמר רז"ל (סוטה מד.) באזהרת משוח מלחמה וסדרו מי האיש אשר בנה וכו' אשר נטע וכו' אשר ארס וכו' ואח"כ מי האיש הירא וכו'. וארז"ל למדה תורה ד"א בתחלה יבנה בית וכו' כסדר ועל הירא וכו' ארז"ל (שם) הירא מעבירות שבידו.
פתח הרב בפרשת שופטים ושוטרים וכו' עד לשבטיך, והנה ע"ד מאמרם ז"ל (ברכות כ. עיי"ש) ותמיהתם על חסידים הראשונים במאמרם דאלו בשני דרב יהודא כולי תנויי בסדר נזיקין הוה ואי הוה שלף חד מסאניה אתי מטרא ואנן תנינן י"ג מתיבתא בעוקצין וכו' ומשני ראשונים הוה מסרי נפשייהו על קדושת ה' וכו'. ובכדי לבאר מאמר זה נקדים לבאר מאמר (שבת לא.) הגר שבא להתגייר לפני הלל ע"מ שילמדו כל התורה כולה על רגל אחת ולימדו מה דסני עלך לחברת לא תעביד. והענין הוא שהגר שבא להתגייר חפץ בהצדקו שיהי' לו העמדה וקיום באחת, שהיא איזה אמונה חזקה לא יפול הנופל ממנה ואדרבה יתחזק להיות מטפס ועולה כי האמונה חזקה נקרא רגל ונקרא אחת כמבואר במ"א (עיין לעיל פרשת תולדות ופ' ויקהל), ומפני יראתו שלא ירד מטה מטה לפעמים ע"י נסיונות ומאורעים בקש זאת. והשיב לו כזאת הנה כללא דמלתא שאין שום אפשרות התחלת אפס קצהו של עבודתו יתברך אם לא באמונתו אמונת אומם פי' שמיעוט נקודת אמונתו בו יתברך ג"כ מאתו יתברך כי הוא הנותן לו לב לדעת ועיניים לראות ואזנים לשמוע, כמאמר(ישעיהו מב,יח) החרשים שמעו והעורים הביטו וכו', ונתתי לכם לב בשר וכו' (יחזקאל לו,כו), ואם ארז"ל (ברכות לג:) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים לא אמרו רק על אתערותא דלתתא לבד בכדי שיוכל לחול עליו אתערותא דלעילא משום דברכתא דלעילא לא שריא על אתר ריקנא כמאמר אלישע (מ"א ד,ב) מה יש לך בבית וכו', אבל אלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו (קדושין ל:) וכמאמר (שהש"ר ה,ג) פתחו לי כחודה של מחט ואני אפתח לכם וכו' כי באתערותא דלתתא ארובות השמים נפתחים בפרץ מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה כל חד לפום שיעורא דיליה ולאו כל אפין שוין.
וא"ת וכי משוא פנים יש בדבר הן הם הדברים שהוא מופלא ומכוסה ממך (ע"פ חגיגה יג.) וכבושים ללבושך (ע"פ משלי כז,כו) בהדי כבשי דרחמנא למה לך, מי יודע רוח בני אדם העולים למעלה קל כנשר, ורוח האדם ובהמה היורדים למטה בעמקי הקליפות ר"ל, או אולי שעונך גרמו לו וחטאתך מנעו הטוב ממנו מפני היות כל ישראל ערבים ומעורבים נפש אחת ממש בשורשם, או רובי הנסיונות והוא מסיבות מתהפך ואל תדון את חבירך עד שתגיע למקומו (אבות ב,ד) או אולי במקום שהוא עומד אפילו צדיק גמור לא היה יכול לעמוד באמונתו והיה רק רע הרבה יותר ממנו. וא"ת למה השליכו ה' מעל פניו למקום הקליפות ונסיונות אלו כבשא דרחמנא היא ורוצה בהתגלות אלהותו גם שם וקדש שמו ברבים שהם הקליפות, משא"כ אתה לא כן ה' אלהיך עמך נתן לך רחמים אהבתו ויראתו על פניך.
עיקר ושורש הכל שאין ביכולת האדם בעצמו לעשות שום מעשה וחשבון מצות ומעשים טובים ולהדבק בדרכי ה' ית' כי אם על ידו ית' הבורא מאורי האש אהבתו ויראתו על פניו, ואם כה יאמר לא חפצתי בך כל אילי נביות (ע"פ ישעיה ס,ז) לא יועילו לו לקדש עצמו, וכי מה יועיל גבר עם אל אם יצדק מה יפעל לו (ע"פ איוב לה,ז) ובאיזה אופן תחול עליו קדושת ה' ודביקתו, אין זה כי אם רחמיו על כל מעשיו, וחסד אל כמאמר (תהלים סב,יג) ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו.
לכן לא תכון העבודה לאלהים כ"א אחרי סדור שבחו של מקום והסתכלות זכרון מיעוט ערך עצמו ועומק שפלותו, איך האדם קרוץ מחומר גשם עכור עפר מן האדמה בעיניו לא יראה ובאזניו לא ישמע ובלבו לא יבין כ"א אלהים עשה היום, הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט (שם צד,ט) ואין כחו בפיו לדבר כ"א בדבר ה' כמאמר (שם נא,ז) ה' שפתי תפתח, גם אהבתו גם יראתו הלא ה' זו כי מי האוהב אם לא חי ה' המתפשט בנפשו ואת מי אוהב לה', ומה היא האהבה הלא היא המוחצבת מעצמות אלהות המתפשט ומתקשר ומתאחד בעולם השפל ומתצמצם בעולם קטן הוא האדם (ת"ז ע' קל:) ובכל מקום שהוא עומד בתוכו ית' הוא עומד כי הוא מקומו של (אדם) [עולם] סובב כל עלמין וממלא כל עלמין.
ובשעה שתוקפו מדת האהבה לאדם אין אתו יודע עד מה וכל הון ביתו בוז יבוזו נגדה וכולא קמיה כלא חשיבא כי מאת ה' הוא, וכל מה שהוא מתלהב יותר ומשיג בלבו אמיתות הענין אשר לא מנפשו הוא כי מה עשה ובמה יכול לעשות ככה מגודל עכירות גשמיות גופו ומחשבתו, אבל רוח ה' דיבר בו ומלתו על לשונו ואהבתו הלא זה אוד מוצל מאש ה', אז יתלהב יותר ויותר בקול גדול ולא יסף ולא תכיל היריעה ולא יספקו ימים דיו לבאר עוצם וגודל חללה של לב האוהב אמיתי ונקודתו בזה והבל פיו בלהב השמימה.
ובאהבה זו ממילא יתקשר לכל באי עולם ובני אדם כיוצא בו, אחרי היות האהבה שפע ברכה עליונה בתכלית הידיעה כי לא זכה מנפשו אליו וא"א כלל לעשותה ולזכות בה אבל ברצונו הקב"ה נתנה לו, ואם היה נותן מתנה זו לחברו היה חבירו כיוצא בו מתלהב לשמו יתברך וא"כ במה נחשב הוא מחברו. והראיה באם העדר האהבה זו הרי הוא ככל האדם בעניני הגשמיים פעם במדות פעם בחוץ פעם ברחוב כחץ יעוף יומם מחשבות כאלו לאלפים לכל צדיק וצדיק, והנה בהיותו במדה זו הרי הוא כאותו אדם ובמדה זו הרי הוא כאותו בעל תאווה, וממילא אוהב כל ישראל אפילו לרשעי ישראל מפני אמיתות הבנתו וידיעתו שקרובים המה ויש לו שייכות עמהם והנה הוא כאחד האדם ואין לו לעצמו יתרון עליהם כ"א מה שענוהו בשערה מן השמיים, ולכן בהיותו מתעלה באהבת ה' מתעלים כולם עמו לאלפים מפני שבהיותו במדות השייכים אליהם הרי הוא והם נפש אחת בכל מדה ומדה שהוא מודד הרי הוא מקושר עם אלפים ורבבות בני אדם לכן בעלותו עולים עמו.
משא"כ אדם המדמה בנפשו שכוחו ועוצם ידו עשה לו את כל החיל ללמוד לשמור ולעשות ולקיים את כל התורה הרי הוא שונא ישראל וכמו שאין לו אלוה ממש, ובוודאי הוא כן ופחות וגרוע הוא מכל הרשעים כים נגרש ומוסיף כח בקליפה יותר מכל הרשעים ויורד מטה מטה, והוא נרגן מפריד אלוף שהוא מפריד היראה שהיא השכינה מחי החיים באמרו כי לא מן השם הוא זה וידו עשתה זאת. כן ההל שהיה עניו מאוד אמר (סוכה נג.) אם אני כאן הכל כאן שבכל מקום שמוצא את עצמו הרבה יש מאותו המין והרי הוא כאחד מהם אבל לה' הישועה לכן כשעולה עולים עמו.
וזהו (תהלים טז,ח) שויתי ה' לנגדי תמיד פירוש שהוא משוה את ה'אפילו בכל התנגדות המזדמן אליו או ראה או ידע מאמין במאמר (נחמיה ט,ו) ואתה מחיה את כולם, והם כמו מאמר (ת"ז ה,יט:) מים תחתונים בוכים גם אנן בעינן למהוי קדם מלכא שרוצים להתעלות על פי ה' בזמן אשר יחפוץ ה' ביקרם, כי השם הוי"ה הוא המעלה את הכל. וענין שם הוי"ה הוא החכמה והבינה מקום ההתבוננות לשוב אל ה' והאהבה והיראה מפניו כידוע כי מן היראה האמתית שהיא ה' אחרונה ושכינה בעמדו מרעיד לזכרו היותו עומד בתוך שורש הכל, וכנסת ישראל ואדני מעון הוא לו, וקול דברי אלהים חיים יוצא מפיו ומדבר בדבריו נבהל להשיב ומתדבק בקול שהוא האהבה המשפיע ומחיה את הדיבור שהוא היראה כדרך האיש לחזור אחר אבידתו (קדושין ב:) שהוא המשפיע אחר המקבל ועל היראה האמתית ממילא חל האהבה, ואחרי ידיעתו שאף גם זאת כח ה' הוא וגבוהים עליהם אלוקים חיים ומלך עולם חי החיים עולה הוא במעלה זאת ומשם אל האין שהיא החכמה שהוא יו"ד קטנה שממנה נעשים כל האותיות ומן היו"ד עולה אל אלופו של עולם שהוא אל"ף כי צורת א היא יו"ד וי"ו דל"ת כידוע מן אלופו של עולם השתלשלות הג' קווים והתפשטותם, שהאמצעי הוא מגדל הפורח באויר המעלה התפשטות השניים שהם אהבה ויראה והמגדל הוא הלמ"ד (עיין זח"ב צא.) וזהו הצירוף אל. נמצא שקודם בריאת העולמות היה הוא ושמו לבד, ואחרי שברא הכל אעפ"כ באמיתות התבוננות אין שום דבר בעולם בלתו והכל בתוכו והוא בתוך הכל ומציירו ומקיימו והרי הוא כאילו הוא ושמו לבד שהרי הוא רק למען הראות גודלו וכל הנקרא בשמו ולכבודו אפילו כל ההתנגדות. וזהו (ר"ה יז:) ה' קודם שחטא ה' אחר שחטא אל המעלה את הכל ומתחילה ועד סוף הכל הוא יתברך בעצמו, ומה לאדם שיבא אחר המלך למה זה הוא כל וזה הוא כך ואין לו לאדם כי אם לסדר שבחו יתברך לפניו כמו סידור בעלמא וממילא תעשה הכל. כמאמר משה רבינו ע"ה (דברים ג,כד) אתה החילות להראות את עבדך כי אפילו תחלת יראתי מפניך מאתך אני, ואח"כ את גדלך ואת ידך החזקה שהם המדות ההתפשטות והאהבה ממילא חלה עליו, והכל ואתחנן במתנת חנם (רש"י שם) רק ברצון המלך לבד בלי שום כושר מעשה כלל כמאמר (שם ט,ה) לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת את ארצם וזהו ואתחנן במתנת חנם אעברה נא וכו'.
ומשל הדיוט היא בנצחונו של בשר ודם שהמלך מעמיד הפשוטים מחיילותיו בקשרי המלחמה הכבדה והשרים יושבים עם המלך ברחוק ומתענגים עמו, ואעפ"כ אח"כ שכבשו המלחמה השר יושב עם המלך ומתענג (עמו) עם המלך, וכל זה אינו כי אם רצון המלך בלי שום היותו ראוי במעשיו לכך, כי מי שיכול לעמוד בקשרי המלחמה מעמידו, ומי ששייך לשימוש אחר ממנהו ע"ז. ואי משום הא אינו ביטול השכר והעונש חלילה לאל מרשע ושדי מעול (ע"פ איוב לד) אבל הכל במשפט שהרי הכל הוא שמותיו יתברך ומי יודע בכל אלה רק למען דעת את ה' ולעבדהו מודעת זאת שאין לכ"א רק לעבדו ית' באופן שהוא, שהרי לכך נברא ובכך נברא ומה לו עוד, ובזה יהיו כל ישראל כולם אהובים לו שהרי כל אחד הוא שמו יתברך באופן רצונו כמאמר (ר"ה יא.) כל מעשה בראשית לדעתן נבראו [ו]פירש"י ז"ל ששאלו מכל אחד אם רצונו בבריאה והענין לבאר הוא עמוק ומובא בספרים.
כללא דמלתא מי שעובד את ה' על דרך זה אוהב לכולם ומעלה את כל השייכים בערכו, ובהיפוך מי ששונא אפילו לרשעים ממילא משמע כי בצדקתו ובחזקתו ויגבה לבו ואם הוא הצדיק [ממילא כן] (בעינו ו)לא ה' פעל כל זאת ועקוב הוא מכל. וזהו שלמדו הלל בענותנותו כל התורה כולה על רגל אחד הוא האמונה כנ"ל ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט, יח), ומאמר (תהלים קלט, כא) משנאך ה' אשנא הוא לשונאי שמו ית' שהם המינין והאפיקורסין אבל לא לשום בעל תאוה ועובר לתאבון בי מי יודע מה שהית והינך אם אתה תגיע למקומו, כידוע שאין לך דבר בעולם שיצא מגדר שבעת ימי הבנין הצריכים להתעלות והאדם כלול מכולם וצריך להעלותם לשרשם אל ה' כידוע ומבואר במ"א (עי' לעיל פר' קרח), על דרך משל היראה העליונה שהיא התחתונה שבכולם שממנה נסתעף יראה החיצוניות, ואם היא מזדמנת לאדם צריך להתבונן מה אני ירא מאין נמשך לי מדה זו הלא מיראתו יתברך, ומפני מי אני ירא הלא מלא כל הארץ כבודו ואין שום דבר בלתו, ומה חיי הלא הוא יתברך ולאן אני הולך אליו יתברך א"כ מה אני ואין לו לירא כי אם מכבודו יתברך וכשיגיע ליראת ה' יבין וישכיל אם אמנם היראה היא פחד ה' הלא גם זה המדה נבראת מאתו ית"ש ויש בה חיות מאתו יתברך שאי אפשר בלתו, ואם נמשך לה חיות ממקום גבוה ממילא מצומצם בתוכה אהבה שהרי חיות הנמשך ומתקשר בדבר היא האהבה, וממילא מתלהב עליו אהבתו יתברך וחוט של חסד משוך עליו בשפע ברכה ומשם אל מוצא המים אשר לא יכזבו לעולם. וזהו דבריהם דבשני דרב יהודא כולהו תנויי בנזיקין הוה שהיא העבודה דמה דעלך סני לחברך לא תעביד דברים שבין אדם לחבירו ואהבת לרעך כמוך, ואמרם וכי הוה שליף חד מסאני פירוש שאם פשט גשם אחד משבעת ימי הבנין ע"ד של נעלך וכו', כלומר שאם היה מקשר עצמו במדת היראה אליו יתברך הוי אתי מטרא פירוש המשכה ושפע חיות שמחיה היראה היא מדת האהבה שהיא שפע ברכה מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, ואמרו הטעם מפני שאינהו הוי מסרי נפשייהו על קדושת השם כידוע (זח"ג רס.) מענין נפילת אפיים שהיא ירידה צורך עליה לברר ניצוצות הקדושה מתוך הקליפה ולהעלותם בעלייתו הוא נקרא מסירת נפש על קידוש השם, לכן אחרי שאינם חוששים על עצמן כלל רק על שמו ית' כי הכל הוא ושמו לבד ואין סוף המתפשט ומיחד לכולם הוא המעלה אותם בעצמו ובכבודו מתראה עליהם וה' כברק יצא ואתי מטרא.
וזהו שופטים ושוטרים תתן לך פירוש לך בעצמך שהיא עבודתו יתברך תהיה ע"ד שופטים שהוא דברים שבין אדם לחבירו כמאמר מה דעלך סני לחברך וכו' מפני שהכל מאתו יתברך וזהו אשר ה' אלהיך נותן לך לשבטיך לכן ואהבת לרעך כמוך.
או יאמר שופטים שהוא מקום הבינה והתשובה כי המשפט לשפוט הוא ע"י הבינה ושוטרים הוא היראה פירוש להבין שהיראה היא ג"כ נבראת מאתו יתברך וחיים יש בה ובחרת בחיים, וזהו אשר ה' אלהיך נותן וכו' כידוע שמשמם היא מוצא ההשתנות וההתפשטות לכל גבולי ישראל, ובכדי להבין המאמר ידוע שיש באדם ג"כ משוח מלחמת היצר והיראה נקרא בית שהיא דרתא כמאמר חז"ל (שבת לא:) חבל על מאן דלית ליה דרתא וכו' והאהבה נקרא כרם שהוא עץ החיים אילנא דחיי ואיש הנקרא יחוד שניהם שנקראת יראת ה' הם שני מדות, וזהו למדה תורה דרך רץ וכו' ויספו השוטרים לדבר וכו' הירא מעבירות שבידו ישוב לביתו שהיא נקודה בהיכלי' שהוא מקום עלייתם בשורשם ודו"ק: