נשאל מאמר שואלין ודורשין כו' קודם לפסח שלשים יום, רבן שמעון בן גמליאל אומר ב' שבתות.
פתח הרב, החדש הזה לכם, שישראל מונין ללבנה שהיא המאור הקטן לממשלת הלילה כי קטן יעקב, ואומות העולם שהם עשו בנה הגדול, מונין לחמה שהוא המאור הגדול לממשלת היום, אשר לכאורה תמוה, וכן עניני הקרבנות, שפירש רש"י ז"ל, אדם כאדם הראשון שלא היה לו גזל. כי יקריב מכם וכו' לה'. מן הבהמה וכו' תקריבו את קרבנכם. והתמיה להיות מעשה בהמה מקרבין את האדם לה' יותר ממעשה עצמו, ומה ענינים.
אם אמנם סוד ה' מבואר בזהר, אבל בכדי להבין דרך כלל, הנה הוא מאמר דוד המלך עליו השלום, אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי, אשר המשל בזה פי חכם חן, אם עבד מלך הקנוי קנין כסף, הוא צריך לשמירה מעולה שלא ימרוד ויעזוב המלך ויברח, הוא שצריך לאסרהו במוסרי עבותות או תפוס שלא יחזור לקדמותו קודם היותו עבד המלך, או על עונש איזה מרידה שעבר עליו, מה שאין כן עבד יליד בית, בן שפחת המלך שלא ידע ולא ראה מעולם שום מקום חיותי' כי אם בית המלך ולעבדהו, זה אינו צריך לשום שמירה, ויסורי מוסרותיו נפתחים כי פתוח הוא מאתם על העדר מרידתו וגודל הביטחון בו שלא יברח.
והנה ידוע מאמר כי אתה מחיה את כולם, ואין שום תנועה קטנה או גדולה בלתו, וכל המעשים דבורים ומחשבות הוא החושב והאומר והעושה ואף על פי כן הכל תחת הבחירה אצל האדם לכל אשר יחפוץ יטנו, כתחלת סדר הבריאה שהיה ברצון פשוט, כמו כן גם עתה שמחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית על ידי הרצונות של כלל ישראל, בכל דבר ודבר שהם מכניסים, הוא שמכניסים חיותו ית' באותו הדבר שרצונם רצונו, לשכנו בתוכם ותוך טומאותם לחיות הקליפות.
אם אמנם טוב ה' לכל וחיות א' נמשך מאתו ית' לכולם, כל אחד משתנה לפי ענין המקבלים, כענין השמש שעושה פעולה אחת, הוא האור והחום, מתיך דבר הנמס ומקשה דבר היבש, משחיר הלבן ומלבין השחור וכן האור מאיר לבריאים ומחשיך לחלושי הראות, הכל לפי השתנות המקבל, על דרך זה הוא חיותו יתברך הנמשך מאתו פשוט לכולם ומשתנה אצל כל אחד לפי ערכו, ואינה יכולה להתפשט בו בפשיטותה הראשון מבלתי יכולתו לקבל, הוא שאמר דוד היותו עבדו בן אמתו ואינו יודע כי אם אותו באשר הוא חיותו, לכן פתחת למוסרי מחשבתו שיחזרו לפשיטותם.
והנה מאמר שאין יתרון לחכם עם הכסיל כמקרה זה כן זה, וכל מעשה האדם הכל א' הם כענין החרישה והזריעה מאכל ומשתה וכל עניני האדם אשר גם האבות עסקו בכל עניני המעשה ואין שום חילוק בין זה לזה, כי אם הרצון האמיתי אם הוא לה' או לעצמו, ונעלמה מעיני כל חי מי הוא זה ואיזה הוא שכנגדו, שהרי זה אוכל ושותה וכן זה, פעם שמח ופעם כועס מיצר ודואג וכן זה, ואינו ניכר כי אם על ידי סימן בפעולה מעשית, כמאמר אבימלך ליצחק ראה ראינו כי היה ה' עמך, ולא ראה והבין בחפירתו הבארות ושארי מעשיות כי אם על ידי הצלחת אותו דבר שהיה לסימן.
וכבר אמרו ז"ל בכל מעשה האדם, צדיקים ילכו בם בכוונתם בלתי לה' לבדו ופושעים יכשלו בם, ואמרו עקב אשר שמע אברהם שקיים כל התורה והכל במחשבתו מתוך מעשיות בעניני העולם, והנה נקודת עצם האמת ה' בכל מעשה היא תכלית חכמה מאין תמצא, ואינו ניכר ומאיר לעולם המאור שבה והבהירות, להיות העולם חסד יבנה וכל המידות שמש ומגן ה' כידוע, מה שאין כן אור העולה למעלה מן המידות מופשט מכל תמונת המידות וחשוך הוא לעין השמש שהם המידות, כי אם למעלה מן השמש והיה אור במושבותם, כענין מי שלא טעם ולא ראה מאורות מימיו איך אפשרותו הבנתם.
והוא מאמר אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש, כי החכמה שהוא אות י' כולו שחור ואין בתוכו שום בהירות ככל האותיות, והטעם ששזפתני השמש הם המידות, לכן חשוך הוא לעיניהם, אבל כל האורה ושמחה הוא אחר שמגלה עמוקות מני חושך, וזהו שאין כל חדש תחת השמש, שהרי החדוש הוא החכמה שהוא הראשית, כמאמר כולם בחכמה עשית שהוא למעלה מן המידות, מה שאין כן תחת השמש אין כל חדש והוא הנקרא ג' ראשונות ונקראים מזוזות השבעה שערי הנפש המבוארים בספר יצירה, שהם האזנים והעינים והחוטם והפה, שכל אלו הם שערים לה', צדיקים יבאו בו על ידי מזוזות השערים, שהוא כונתם בלתי לה' לבדו ולכן נקראים מזוזות כי על ידי מחשבה זז מות מן השערים אפילו במעשה ועסק גשמי' עם השערים, הכונה בגשמית שהם אחורים כידוע, הוא כונת שם אחורים שבמזוזה שכנגד שם הוי' אלהי', ובחזירתו מן הגשמים ועסקיהם לתכלית חכמה ותשובה כמעשה האבות וחנוך שהיה תופר סנדלים הוא עיקר שלימות היחוד שם הוי', שבתחילה נקודה ואחר כך התפשטות ואחר כך המשכה ואח"כ הולדה, שהנקודה אינה ניכרת ומתגלית כלל כי אם על ידי ההולדה, ממילא מובן הכרח היות הנקודה תחילה על כל הסדר.
ובעסק כזה בגשמיות בלתי אפשרית כי אם למי שאומר לאביו ולאמו לא ראיתיו, שאינו על דרך הטבע כאדם הראשון שהיה יציר כפיו של הקב"ה, הוא ענין מעשה הקרבנות מן הבהמה שהם הגשמיות, מתקרב יותר להקב"ה בכוונתו בלתי לה' לבדו, שאינו ניכר ומתגלה במעשיו כלל, כענין הי' שהיא שחרחורת כולה ועיקר תלויה בו, וזהו שואלין ודורשין בהלכות הפסח כידוע, שפירושו פה סח, שהוא הדבור שהיא המדרגה היותר תחתונה בכל דבר כידוע והדרישה בפה סח צריכה להיות שלשי' יום קודם שהוא השלש ראשונות.