פרדס רמונים לא יא

פרק אחד עשר:

אחר שבפרק הקודם בארנו פגימת הנשמה בעצמה. עתה נבאר מציאות פגימתה למעלה, במה שהקדמנו בפרק הקודם מענין הנשמה שיש לה מציאות למעלה ממציאות.

והנה ע"י פעולותיה, כלם נפגמים בזה, אלא שיש חלוק. שכאשר יפגום האדם בנפשו בחטא שאין בו משפט מות, כגון לאווי התורה לא ימשוך עליו כח הטומאה כ"כ. אמנם ימשיך עליו קצת ואותו הקצת יהיה מדרגה אחת, כי הקליפות יש מהם דקות ר"ל, רפות, כי הם למטה במדרגה ר"ל, טומאה מועטת או טומאה מרובה. ואם יחטא האדם בקלות ימשיך עליו מן הקלה, ולפי מה שימשיך עליו כן יפגום למעלה, כי השליט הקליפה במקום העון ההוא שבו תלויה המצוה.

המשל בזה:

אם יחטא במצוה קלה והיא תלויה במדה מן המדות, ישליט הקליפה באותו מקום בקצת מן מציאות נשמתו העליון אשר במקום ההוא, כי כפי שהמשיך על עצמו הקליפה למטה כן המשיך על עצמו הקליפה למעלה. ואין לחשוב שהקליפה נכנסת במקום הקדש ח"ו, אמנם הענין הוא, תביעת הדין לומר זו הנשמה מחלקה, ויוכרח שתתגרש הנשמה ההיא מהמקום העליון ההוא ושולטת בה הקליפה הדקה.

ואם ח"ו יחטא עון חמור, באיזו ספירה שיהיה בחינתה ג"כ ישליט הקליפה בנשמה הדקה העליונה, ותתגרש ממקומה, ונמצא פגם למעלה וקצץ בנטיעות, מפני שנמצא המקום ההוא פגום ונמצא הנשמה בתוך הקליפות.

והכוונה באמרנו "שתתגרש הנשמה העליונה ממקומה", וכן "שתתכנס בקליפות", אין הכונה ממש על שהיא נכנסת בקליפות ח"ו, אמנם על ענין יניקתה מתוך הצנור המר הידוע בברית העליון, שהוא מקום מזון הקליפות ומוצא המותרות. ולפיכך הוכרח, כי כמו שקודם חטאו היא יונקת מן הימין וע"י היה נשפע מקום אחיזתו המלכות וכל מדרגות הקדושה משפע הק', כן ע"י חטאה יושפע המדרגה הקדושה שהיא אחוזה בו ממרירות הצנור השמאלי ההוא וישפיע מהיתוך הכסף והזהב. ואין פגם גדול מזה כי יזקיק מדרגתו הקדושה להשפיע לקליפה ע"י צנור נשמתו.

ובאור הענין הזה, הוא כמו שכאשר ישפיע האדם במעשיו הטובים שפע לעולם תשאר מאור השפע ההוא חלקו להתלבש בו בג"ע כדפי' בפ"ה וממנו מתהוה לבוש הנקי להנשמה כן ענין הלבושים הצואים שהנשמה מתלבשת משפע אי נקי וישפיע לקליפות וישאר חלקו שמור להתלבש בו. וכמו שהאדם הישר במעשיו הטובים ישפיע אל המלכות שפע טוב ונעים כי על ידו תתחבר המלכות אל הת"ת והאיר אל עבר פניה, כן האיש הרשע במעשיו המקולקלים ישפיע ע"י נשמתו כדפי' לעיל שפע מר ממות דרך הצנור הרע שהוא צנור המותרות ואז הכלה פירסה נדה ואומרת כדמות שושנה אדומה ראיתי וכו'. ונמצא מצדו היא נפרדת מאלוף נעוריה ויונקת מהשמאל הכיעור והמותרות ויהיה נשמת הרשע מתדבקת בצד הצינור ההוא ונותנת כח בקליפות ומעוררות אותם לינק מרורות פתנים אכזר ונמצא חלקו שמור לו ללבוש ממנו נשמתו בעת הסתלקה מן העולם. ואלו הן בגדים הצואים בגדי העונות.

ודבר זה נרמז בזהר פרשת פנחס (דריד.,) וז"ל: ויהושע היה לבוש בגדים צואים ואוקמוה. אבל בגדים צואים ודאי אינון לבושא דאתלבשא ביה רוחא בההוא עלמא כו' והאי אתמר כל מאן דבעיין לעאלא לגיהנם אינון לבושין דמלבשין ליה היך אינון. מה כתיב הכא ויהושע היה לבוש בגדים צואים ועומד לפני המלאך מאן מלאך דא מלאך דממנא על גיהנם וממנא על מאן דחמי באינון לבושין עד דאתיב קלא ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו. מהכא אית לאסתכלא דעובדין בישין דבני נשא עבדין ליה אינון בגדים צואים. ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אותך מחלצות אלבישיניה לבושין אחרנין מתתקנן דבהו אסתלק בר נש בזיו יקרא דמאריה. ות"ח כגוונא דא פנחס דלא אסתלק מעלמא עד דאתקנו קמיה לבושין אחרנין דרוחא אתהני בהו לעלמא דאתי. בשעתא חדא אתפשט מאילין ואתלביש באילין לקיימא דכתיב הנני נותן לו את בריתי שלום עכ"ל.

והנה במאמר הזה השוה המדות כי כמקרה הצדיק בלבושיו הנעימים כן מקרה הרשע בבגדיו הצואים והכל ממעשה העולם הזה ובעובדא תלייא מלתא. ומן הלבושים אתה מקיש אל הפגם הנפגם למעלה במדרגות הקדושות כי הלבוש הוא חלקו מכל עמלו שעמל ומשפעו שהשפיע. והנה זה פתח להבין ענין הפגם והקיצוץ. והקיצור בזה יפה לחוש על כבוד קונה.

וע"ד זה יובן כי בהיות שהנשמה יונקת מן המותר נמצאו הנטיעות מצדה קצוצות והצנור ההוא נפגם וזהו הקצוץ. ובתשובתו ישבר הקליפה ההיא והנשמה תחזור אל מקומה הראשון והנטיעה הנטועה במקום הקדש שואבת ממקום טהור.

ובזה יובן ענין הכתוב (תהלים נ, טז) ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי כו' כי אחר שהרשע הוא תוך הקליפות כשהוא מברך ישפיע לקליפות בהכרח כדפירשנו כי על ידי הברכה ההיא יושפע עליו שפע מה והוא בתוך הקליפה ואם כן יוכרח שהקליפות תובעים ואומרים הנה תפלתו וברכתו של פלוני שהתפלל שלנו הוא ואז נשפע עליהם בהכרח. וזהו (משלי, ל) ושפחה כי תירש גבירתה.

ומטעם זה אמרו בזהר פ' שמות (דף טז, עב) כי כל אומה שישראל שרוים בתוכה בגלות היא מתעלית מפני שכשישראל מתפללים הם נשפעים על כרחנו מפני שהם שולטים עלינו. וכן הקליפות מפני ששולטים על הרשע לוקחים השפע ההוא הנשפע ע"י הברכה. ומפני זה אמר דהמע"ה ולרשע אמר אלקים וגו'. ועפ"י הדברים האלה אמרו במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' ומכניעם ולוקת מהם כל ברכותיו. וזהו (קהלח ח, ט) עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, והוא לרע של אדם בליעל כדפי' בשער אבי"ע.

והנה בזה ישבר מתלעות עול ומשיניו ישליך טרף וחיל בלע ויקיאנו וזהו פי' הכתוב (איוב, ח) כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך. והכונה יעיר על המצות ההם ויקבלם מצד הטומאה. ואז ושלם פי' משתלמות נות צדק שהוא השכינה כמש"כ בערך נוה שהוא המלכות והכסא שמשם הנשמות חצובות בערך תציבה שהיא היצירה [ב] ואין לחשוב שאותם הברכות או המצות הנטמעות שם שיהיו אחר כך מאוסות בעיניו ית' ח"ו כי אדרבה הם משובחים ע"ד במקום שבעלי תשובה עומדין כו' וכן נרמז בזוהר.

ובזה נשלם הפרק הזה ונכלל השער הזה.

ברוך ה' לעולם אמן ואמן: