פרדס רמונים כז יב

פרק שנים עשר:

באות ט' פי' בעל ס' התמונה, כי האות זה ביסוד שהוא ט' ואמר שהמדה הזאת היא ז' למספר הימים ואם היא תשיעית למספר הספירות. והטעם הוא כדפי' בשער ערכי הכנויים בערך ימים.

ואמר שנקרא שבת לשון מנוחה ולשון השבתה ובטול וחרבה. ונקרא כל, לשון חמדה ולשון כלייה. ולכן לטובים טובה ולרשעי' טי"ת מלשון וטאטאתיה במטאטא השמד (ישעיה, יד). ומטעם זה ממשלת האות הרוחניות הזאת בככב שבתי.

ויש מי שפי' כי הטי"ת מורה בציורה כי בהתחבק התפארת עם המלכות בזרועותיו הקדושים נשארה המלכות מעוברת מכמה נשמות וכמה מלאכים ועניינים אחרים. והנה צורתה מורה על חבוק הזרועות וקוצה הפנימי מורה על העובר היושב במעי אמו כדפי'. ולכן המעוברת יולדת לט' חדשים כמנין טי"ת. ובראש בצד השמאל י' להראות שמשם מהיו"ד משך הנהר והשפע סביב סביב.

ואמר עוד שהאות הזה רמז למדת חכמה תשיעי' ממטה למעלה ומקבלת מהכתר כי החכמה שני לו ולכן ארז"ל (במנחות דף, לד) ט"ט בכתפי שתים ובו נתעבר כל העולם וממנו יצא כדכתיב (תהלים, קד) כלם בחכמה עשית לכן היא בצורת יו"ד בראשה ומעוברת בהוייות העולם שנתהוו ממנה כדפי'.

ויש מי שפי' ט' רומז לגבורה מלשון וטאטאתיה במטאטא השמד שהוא לשון כלייה שהוא מכלת הכל בדין.

ויש מי שפי' בענין אחר וז"ש טי"ת היא כפופה מלפניה וזקופה מכל צדדיה וממנה מתאצלים כל הדברים שהם לבוש השכל והמדעי ר"ל הנסתר שהם נסתרים בתוכה.

ובענין האות הזה בארו בזהר (תרומה דף, קנא) ענין גדול שהיא מקור החיים וזו היא סבה שיש מקום ידוע בעולם שאין מתים אנשים בתוכו כמבואר גם מתוך דברי רז"ל (סוטה דף, מו) והטעם מפני שעל אוירו תלויה אות ט' מצירוף אותיות שבהם נברא העולם.

ובשיר השירים (בזח דף, פג) ביאר הרשב"י ע"ה הפסוק (קהלת ט, יד) עיר קטנה במציאות היו"ד שאז אין מי שישכיל בה שהיא נעלמת וקטנה אל השגת בני אדם ולכן ואנשים בה מעט ולכן היא אומרת (שה"ש, א) אל תראוני שאני שחרחרת. פי' לא תחשבו כי תשיגוני שאני נעלמת. ובא אליה מלך גדול וגו' ובנה עליה מצודים גדולים היינו מציאות בנין הצלע בנין שור מקף סחור לקרתא. וזהו כי הבינה מציאותה ל כמו שנתבאר וכאשר יקיף סביב למלכות מהל' נעשית ט' כזה.

ומצאתי אומרים כי ט' היא במלכות בסוד מציאות אור הבינה המקשטת אותה. ואין ספק כי מציאות הט' היא נבחרת ממציאות הה' והוא סוד (זכריה ב, ט) ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב: