פרדס רמונים כו ח
<< · פרדס רמונים · כו · ח · >>
פרק שמיני: כתבו המפרשים בשם הגאונים כי מכח הטומאה נמשכים ג' חלקים: חלק א' הוא אשמדא"י מלכא רבא דשידאי ואין לו רשות לקטרג ולא לחבל אלא ביום שני מהשבוע. ונ"ל כי הטעם שבו לקו המאורות [ג] ובסיבה זו גברה הקליפה מצד המיעוט כמבואר בדברי הרשב"י ע"ה מקומות רבים ואשמדאי הוא תחת ממשלת סמאל. ודע כי סמא"ל משתמש בלילית סבתא כלתו כדפי' בשער הקודם ואשמדאי משתמש בלילית זעירתא ושני הכוחות האלה עם בת זוגם כל אחד מהם נולד עם בת זוגו ד"ו פרצופין כאדם וחוה. ולילית עולמיתא כלתיה דאשמדא"י היא ברתא דמלכא דשמיה קפצפו"ני שנבאר לפנים ואמרו החכמים הקדמונים כי סמאל השר הגדול נולד קנאה בינו ובין אשמדא"י מלך השדים על לילית שקוראין אותה לילית עולימתא שהיא בצורת אשה יפה מראשה ועד טיבורה ומהטיבור ולמטה אש לוהט כי כאמה בתה שהיא בת מהיטבא"ל אשת קפצפונ"י אם לילית עולימתא ושתיהן בת ואם טרודות במלחמתם עם לילית רבתא סבתא אשת סמא"ל ומתולדות אשמדאי ולילית אשתו נוצר שר גדול בשמים מושל על פ' אלף משחיתים ומחבלים וקוראים אותו חרב"א דאשמדא"י מלכא ושמיה אלפפוניא"וש ופניו מלהטים כאש להבה. ועוד קוראים גו"ר יהודה ופי' מקטרג ומתגרה עם שרי יהודה שהם ג' שרים המלמדים זכות על יהודה מלכיא"ל עטוריא"ל נשריא"ל וביארנום למעלה בשער אבי"ע בפ"ג ובשעה שנולד אותו המשחית נולד ג"כ בשמים שר שורש המלכות הנקרא חרבא דמלכא משיחא ויש לו ב' שמות ואלו הם משיחיא"ל כוכביא"ל וכשיבא ויגיע הרצון אז תצא החרב מתערה ויתקיימו פסוקי הנבואות כי רוותה בשמים חרבי (ישעיה לד, ה), דרך כוכב מיעקב (במדבר כד, יז): החלק הב' קפקפוני ואשתו צרעיתא שמשו בה חצי השנה וחצי השנה שמשו באשה אחרת ושמה סגרי"ת והתולדות היוצאות מהם צורות משונות זו מזו יש להם גופות והכרת פניהם בשני דמיונות בני צרעיתא כדמות מצורעים ויש אומרים כי המצורעים בני נדה שמצטרעים לי' לכ' לל' למ' לנ' לס' לע' כדפי' במדרש תנחומא פרשת מצורע [ד] הם נולדים מכח זה התולדה המגונה. ובני סגרית אין להם הכרת פנים אלא כדמיון מנוגעים ומלחמה ארוכה ביניהם רוחות רעות מתפשטות באויר וכל הזיקים והזועות יוצאות מכח אלו התערובות וממשלת אשמדאי ואימתו מוטלת עליהם וממה שנתחדש להם הם מודיעים אל שלמטה מהם: החלק הג' הם המזיקים נבראים ומלובשים בכמה מיני צורות משונות זו מזו יש מהם שצורתם צורת כלבים ואם עון האדם גורם הכלב המצוייר מזו התולדה רעה יקרה באדם ונושך אותו ורפואתו קשה עד מאד להרפא. ולפעמים שמשתנה צורתו בעונו לצורת הכלב ומתחלף באותה הצורה ונובח וצועק ונושך וחוזר ונושך הכלב ההוא ואין לו רפואה עולמית עד שימות וחוזר ומתלבש בערוב האויר ההוא בכח אותה הצורה וזהו עונשו ואפיסתו ועל זה הסוד התפלל נעים זמירות ישראל ואמר (תהלים כב, כא) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי. ויש מהם שצורתם צורת שעירים צורת עזים ומאלה היה רכב עז"א ועזא"ל ושניהם לבדם צורתם דמות אדם ממש וכשנפלו ממקום הקודש נתלבשו בכח זה האויר אשר הוא עלינו ונתגשמו בגשמות בני אדם ונחלש הכח העליוני וקבלו כח תחתוני. אבל תולדות שיצאו מהם היו גבוהים בקומה יתירה ובגבורה חזקה מכל בני אדם. ויש מהם צורת נשים נראים לבני אדם ואין ביניהם רק השקר והכזב ויש להם קנאה מבני אדם וכוונתם לרמותם ולהכשילם וכמעט היו מכלין ומשחיתין כל מה שנראה להם לולי מדת המלכות המשילה מאצילותה שר ידיד וחביב לפני השכינה שמו יופיא"ל שר הפנים ולולי השגחתו ואימתו עליהם לא היו מניחים בריה בעולם. והשר הזה מכניעם ומשפילם כאשר ביארנו בשער היכלות הקדושה בהיכל ג' פ"ג. והשר על החלק הג' הזה שמו קפצפונ"י ושם אשתו מהיטבאל בת מטרד והתולדות היוצאות משניהם קופצים בקפיצה אחת מקצה האויר ועד קצה האויר וניתן להם רשות לפעמים להטיב ולהבריח הנזקים מבני אדם ומודיעים העתידות לבני האדם כשנראים להם בצורות בני אדם ואין להם ממשלת בשקרים ולא בכזבים והשואל מהם ימצא שאלתו כרצונו אם השואל ראוי לענות אותו ואם לאו משיבין לו בכח ההשבעה שלא ניתן להם רשות לענות על שאלתו. ולפעמים כפי הכח והממשלה הנתון לשר הזה קפצפונ"י מתחבר ומתדבק עם בת אחת אשר לו ושמה לילית היא אשת אשמדאי כדפי' לעיל וסיבתו היא דבוקו בלילית הזה. ע"כ דברי הגאוני' ע"ה. שוב מצאנו בדברי המפרשים שלשה כתות של מלאכי חבלה נבראו בעולם ואלו הן. כת אחת מהם נבראת כשבא נחש על חוה בע"ש. והכת השנית נבראו מנגעי בני אדם מהקרי שראה אדה"ר כל אותן ק"ל שנה שפי' מחוה וכן הם מתהוים מקרי שאר בני אדם. והכת השלישית נבראות מהם שהם פרים ורבים כדפי' רז"ל (במס חגיגה, דף) ששה דברים נאמרו בשדים שלשה כמלאכי השרת ושלשה כבני אדם ואחת מהם פרים ורבים כבני אדם עכ"ל. ובזוהר (ע בהקדמת, הזהר) במקומות חלוקים (ע זהר, בראשית) נראה שהשדים הם כחות הטומאות והקליפה שנתפשטה בע"ש והיתה רוצה להתחזק בגוף והשפיעה והוציאה אותם הכחות שהם השדים וע"י שקדש היום נשארו נשמות טמאות בלא גוף כלל כנדרש בפסוק אשר ברא אלדים לעשות. והם עמדו ונתלבשו ונתגלמו ע"י קין קינא דמסאבותא ולא נתגלמו להם אלא לפי שעה. ועליהם אמר הכתוב (בראשית לו, כד) הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר וכו', והנה ענה היה רודף אחר הטומאות האלה ומצאם במדבר כי שם מקום מושבם כראוי להם בארץ ציה וצלמות מקום שאין בו ישוב כלל ונקרא ימם חסר והטעם לפי שאינם לא מיום ששי ולא מיום שבת כי בין השמשות נבראו ולכן כתוב ימם שאינם לא לא מיום א' ולא מב' ימים. וענה בהיותו רודף אחריהם מצאם. והטעם כי צבעון בא על אמו והוליד בן ממזר כזה שהוא ענה ומפני טומאתו היה רודף אחר הממזרות ואנה לידו מציאה כזו פגע בו כיוצא בו ולמדוהו להוציא ממזרים שכמותו והיו מלמדים לו כמה מיני ניחושים וכשפים להמציא טומאות וקליפות בעולם. והרי בארקא הם בני בניו של קין ועליהם בארקא שני ממונים שרי טומאה ומענין השדים ההם ומעשיהם נדרש שם בארוכה. ע"כ הגיע העתק הדברים האלה להואיל להבנת התורה והשכלת סודותיה ומהאל נשאל עזר להושיענו מכל טומאה וטינוף למען נדבק בקדושתו לעבדו בלב שלם אכי"ר. והנה נשלם הפרק זה ונכלל השער הזה: