פרדס רמונים כו ו

פרק ששי:

בהיכל ששי, ההיכל הזה עליון על כל ההיכלות כמו צד הקדושה, כי גם את לעומת זה עשה האלהים, כדפי'. בהיכל הזה ד' פתחים, ובה ד' כחות טמאים: א' מות, וא' רע, וא' צלמות, וא' אופל. אלו עומדים לעולם להרע ולהשטין. וארבעתם מתיחדים כאחד, כמו הד' של צד הקדושה. ועל היחוד הנזכר נקראת "בית חבר", כדכתיב (משלי כא, ט) "מאש"ת מדיני"ם ובי"ת חב"ר". וזהו "וחובר חבר" (דברים יח, יא). על ההיכל הזה נאמר (משלי כז, ו) "ונעתרות נשיקות שונא". כאן עומדים כל אותם נשיקות ופתויים ותאוות גופניות דזנותא וניאוף, שעל ידם מתגרש האדם מהעולם הזה והעולם הבא.

וכל אותם הכתובים במשלי (משלי, ז) בפרשת "כי בחלון ביתי בעד אשנבי וגו'", כל אותם הפתויים הם מצד רוח ההיכל הזה. ועליו נאמר "בביתה לא ישכנו רגליה", שהיא הולכת לפתות בני אדם, ואחר שפיתתה אותו, תטעימהו מרורות פתנים אכזר. ומוציאה נשמתו בחרבה, ובה ג' טיפות: בא' נשמתו מתבלבלת ואינה מוצאה מקום לשבת, ובשנית נפשו מתעקרת ויוצאה, בג' פניו מוריקות ויצאה נשמתו כפיטורי וכו'. כל זה תחת אשר נמשך אחריה. וזהו שאמר הכתוב (שם ה, ד) "ואחריתה מרה כלענה וכו'".

בהיכל הזה עומדים כל אותם המקטרגים המפתים לאדם במלבושיו ובבגדיו, ועושים שיסלסל וימשמש בשערו וירחוץ גופו וייטיב גהה כדי שיסתכלו בו הנשים. ועל הענין הזה ממונה אחד סקטופ"א שמו. בתוך ההיכל הזה עומד ממונה אחר ושמו מראה, אשר בו ועל-ידו רואה האדם את עצמו ומתייפה ומסתלסל, ואח"כ רואה במראה ומתלבש בו גאה וגאון וגסות הרוח.

ואז מתעורר כח אחר אשר בהיכל, ושמו עסירט"א, אשר הוא ממונה על כל החלומות, להראות לאדם דמות אשר ימשך אחריו לאבד נשמתו. והממונה הזה מעורר ממונה אחר אשר תחת ידיו, ויורד ומעורר בהיכל התחתון שבו אסכר"ה, ושם מעורר לנקבה [אחת] והיא לילית, אמם של שדים. וכאשר מעורר האדם בגסותו הממונה עסירט"א, אז מתקשרת עמו לילית, ואז בכל ראש חדש וראש חדש מתעורר המראה אשר אמרנו עמה דלילית, ולפעמים ניזוק האדם מהם, והוא נופל ארצה ונכפה וניזוק. וכל זה גרם לו המראה, וכפי רוב גאותו שנתגאה כן רוב רעתו ונזקו וטומאתו, "עד יפלח חץ כבדו וכו'", (משלי, ז) הרחמן יצילנו.