פרדס רמונים כה ד
<< · פרדס רמונים · כה · ד · >>
פרק רביעי: הנרצה עתה לבאר על ענין הקליפות שלהם ע"ס וז' היכלות כענין הקדושה כי הם נגד הקדושה כקוף בפני אדם וכמו שצד הקדושה מושך שפע ומזון לכל נבראיו הטהורים, כן הקליפה היא מושכת ומשפעת מזון ושפע לנבראים רבים אשר בצדה. וזה טעם האסור והמותר הטמא והטהור הפסול והכשר. כי כמו שיבא צד הלובן והטהרה מצד החסד שהוא דמות הסבא מפני שיבה תקום, כן יש לובן בטומאה וקליפה והוא זקן אשמאי שהוא שומם ושרש השממה והכליון חרוץ. וכמו שיש אודם המותר ודם טוהר בצד הגבורה שהיא צד החוזר אל ההכרעה הטהורה וזהו הכובש את יצרו כדפי' לעיל, כן יש אודם ודם טמא ואסור. וכמו שיש ירוק בצד הרחמים הקו האמצעי מצד הת"ת אשר שם הכשרות והטוב, כן יש המרה הירוקה הממיתה טפה שממנה פניו ש"א מוריקות והפיסול והרע כי הם אלו נגד אלו. וכמו שאלו הג' הם חסד דין רחמים נכללים בי' ספירות כדפי' בשלהי שער מהות והנהגה, כן אלו הג' יש להם י' ספירות בקליפות המשטינים כאשר נבאר. אולם שמות אלו רבו בהם הפירוש' ואנו נקצר הרב במעט המספיק: הא' נקרא תאומיא"ל. פי' כי היא מלשון תאומים במדה אשר מרדה באדון ב"ה ועושה עצמה כתאומים אליו כדמיון תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה (משלי, ל). ואין תימה מה שנמצא שם אל בדמות הקליפות כי כמו שיש שם אל בצד הקדושה כן יש א"ל אחר וזש"ה (במדבר, כד) נאם שומע אמרי אל ופירש בזהר דא אל אחר. ויש שקבלו בשם הקליפה הזאת תומיא"ל חסר אלף ופי' כי כל כוונתם לכלות ולהתם הקדושה ח"ו ולהמעיטה מלהשגיח. ושתי שמות אלו ייחסם הרשב"י בתיקונים (תקונאסט) אל הקליפות שהם נגד נצח והוד. ולקליפה הראשונה ייחס שם בשם כתריאל להורות שהיא כתר לשאר הקליפות ומן הקליפה הזאת הכרת שהיא נק' לפעמים כרתי"אל וע"י נכרתים הרשעים. ויש שקבלו בשם הקליפה הזאת קמטיאל. ואפשר כדפירשנו בכרתי"אל, ועניינו קמט, מלשון אשר קומטו ולא עת (איוב כב, טז). וידוקדק עתה העניין הזה אשר קומטו בלא עת דהיינו תתקע"ד דורות שקומטו ונכרתו קודם עתם כדפירשו רז"ל (בחגיגה דף, יג): השנית נק' עוגיא"ל. ופי' הטעם כי היא עוגה לחברתה כן פירש הרמב"ן ז"ל. ואפשר לפרש מלשון הלהן תעגנה (רות, א). והכונה מעכב השפע ומונע ההשגחה כמו מסך המבדיל בין ישראל לאביהם שבשמים. ואית דגרסי גועיא"ל ופירש מלשון אם יגעה שור על בלילו (איוב, ו) והכונה כי הוא גועה לבלל האצילות ולהרוס הבנין. ואפשר מלשון גויעה כי מגמת פניו להגוויע ולכלות כל הדברים הקדושים. ואית דגרסי בלא ו' געיא"ל או עגא"ל ואפשר לפרשו ע"ד שפירשתי בו'. ובתיקונים (שם,) קרא הרשב"י לספירה זו אדם בליעל. כי החכמה קדושה נקראת אדם כמבואר בשער ערכי הכנויים, וזאת שהיא כנגדה נקראת אדם בליעל. והשמות האלה עוגיא"ל כו' ייחס לכנגד התפארת. ויש שקראו לקליפה זו בלי"אל והכונה מבוארת כי הוא מכחיש מציאות האלוה וזהו בלי אל: השלישית נקראת סתריאל. כי היא מסתרת פני הרחמים כענין סכות בענן לך וגו' (איכה, ג). ואחרים קוראים אותה הרסי"אל ופי' לשון הריסה שהוא הורס והכונה כי היא הפך הבינה כי הבינה משכנת ומגלה האלהות וכן היא בונה בנין הקדושה. וזאת מעלמת האלהות והורסת הבנין. וע"ד זה נוכל לפרש סתריאל מלשון סתירה. ובתיקונים (שם,) קראה הרשב"י שערי"אל ומשם עשו איש שעיר ומשם שער באשה ערוה. ויש שקראו אותה עיתיאל ואפשר לפרש מלשון איש עתי (ויקרא, טז) והכונה מזומן לעשות עצמו אלוה כענין העגל שנתהוה מעצמו. וכתבו המפרשים כי ג' קליפות אלו היו אפיסתן כרגע ואלו הם העניין בונה עולמות ומחריבן. ולפי דעתם אין ג' מיני טומאה אלו במציאות ואין כ"א ז' קליפות ואין הדבר הזה צודק עם פי' הזהר. כי בפי' מבאר הרשב"י (שם, בתקונים) שהם י' מיני קליפות והוא קורא אותה י' כתרין תתאין, וכנגדן י' חמורים וי' אתונות. ואפשר לכוונתם בעינן האפיסה שנעדרת השגחתו מן העולם וגם זה לא יצדק שהרי שעריא"ל היא קליפה שלישית והרי ממנה עשו איש שעיר וכן שער באשה ערוה: הרביעית נקרא געש כלה. ופי' הרמב"ן שהוא ממונה על כתות חיילים כתות המקנאים ובקנאתו אשר הוא מקנא בהטהרה הוא גועש ורועש ומכלה כמה נשמות ואז אפי' מלאכי השלום מר יבכיון ע"כ. ובתקונים (שם,) פי' הרשב"י ע"ה כי הקליפה הזאת נק' עוזיאל ומשם עזא ועזאל שהם שני כחות הטומאה וכן קראה חזריא"ל יכרסמנה חזיר מיער (תהלים, פ). ואחרים אמרו כי נקרא סמא"ל ואחרים יחסו סמא"ל במקום אחר כאשר נבאר: החמישית נק' גו"להב ופי' כמו מן ג"ו יגורשו (איוב, ל) והכוונה כי היא גוף של להב כי מזה תחלת הגופים המתכסים מבני אדם וכו' וכסאו מוקף בלהבי אש ואלמלא חפץ השם יתברך בבריותיו כתות חייליו היו מכלים כל הנבראים התחתונים כרגע. ואחרים פי' כי גו מלשון תוך לשון ארמי וענינו שהוא תוך הלהב וכו'. ואחרים פי' שנק' זעפיא"ל והכוונה מלשון זעף שהוא שר הזעף וה' יצילנו. ובתקונים (שם,) קראה אגגיא"ל ואמר כי משם אגג מלך עמלק: הששית נק' תגרי"נון. והכוונה כי הוא מעותד לשים תגר בין המלכים בקול צעקה גדולה שהוא מבלבל. ואחרים כתבו שהוא נק' זעמיאל ואפשר שהוא שר הזעם. ובתקונים (שם,) קראו עוגיאל לקבל עמודא דאמצעיתא ומתמן עוג מלך הבשן ומלת עוגיאל פי' למעלה: השביעית נק' ערבזר"ק. והכונה כי הוא כעורב אכזרי ומתכוין לזרוק ילדיו. עוד פי' כי בשעת קבלתו מן הקדושה ערב לו ואחר שהוא מקבל מהקליפה שונא אותו השפע וזורק אותו. ולנו אפשר לפרש כי בתחלה ערב לאדם בדברו וחלק משמן חכו ואח"כ זורק לו סם המות וימצא מרורות פתנים בדבשו. ואחרים כתבו שנקרא קצפי"אל שר הקצף: השמינית סמא"ל הרשע. והאריכות בעניינו אין צורך כי מפורסם כי הוא קטיגור של ישראל. ובתקונים שם פי' כי קליפ' ז' וח' הם תאומיאל ותומיאל ואמר כי משם תהומות יכסיומו. ואחרים כתבו שנקראת רגזיאל ואפשר שהוא שר הרוגז: התשיעית גמליא"ל. והגאונים אומרים על הקליפה הזאת כי יש מקטרג א' בהמון מעלה גמליאל שמו ובהיותו יונק מהו' (אולי צל, מהוברי) שמים כל חייליו חיילי שלום וכשנראים לבני אדם יש להם רשות להראות להם בצורת אדם ומגידות להם עתידות וכאשר הוא יונק מהמקטרג אשר עליו לעתות ידועות מתהפך שמו ונקרא נחשיאל וכל חיילין חיילי בהלה דמות נחשים מבהילים בני אדם ע"כ פי' הגאונים. ואפשר כי כאשר יונק מצד הטהרה נקרא גמליאל מטעם כי ג"ם לו יניקה מצד הטהרה. וכאשר הוא יונק מהקליפה נקרא נחשיא"ל לומר שנחש אלוהו וכחו. ואחרים קראו לקליפה הזאת עבריא"ל ואפשר שהוא שר העברה ובתקונים (שם,) קראה סמא"ל הערל כי כנגד המילה היא הערלה: העשירית נק' לילית. והיא מקבלת מכל הקליפות כמו הטהרה ונקראת אשת זנונים. ובזהר פ' אחרי (דף, ע.) פי' כי מדרגה עשירי שבקליפות היא נקראת דורש אל המתים. ושאר שמות הקליפות נתבארו בשער ערכי הכנויים: