פתיחת התפריט הראשי
פקודת העתונות מתוך ספר החוקים הפתוח

פקודת העתונות, 1933

פקודה המתקנת ומאחדת את החוק בענין הדפסתם והוצאתם לאור של עתונים ושאר דברי־פרסום והקובעת הוראות בענין רישום ספרים והחזקת בתי דפוס.


קישור למאגר החקיקה הלאומי חא״י כרך ב׳ פרק קט״ז, עמ׳ 1191; ע״ר 1937, תוס׳ 1, 96; 1939, תוס׳ 1, 31, 33; 1943, תוס׳ 1, עמ׳ 27. ע״ר תש״ח, תוס׳ א׳, 1, 39; ע״ר תש״ח, 22; ס״ח תש״ט, 1; ס״ח תשי״ג, 39; תשכ״ה, 244; תשס״א, 82; תשס״ח, 61; תשע״ז, 986.


לפי סעיף 1 לחוק לביטול פקודת העיתונות, התשע״ז–2017, פקודת העיתונות – בטלה.


מכוח האמור בסעיפים 14 ו־15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ט–1948, כל סמכות שהיתה נתונה על פי החוק בידי הנציב העליון או בידי הנציב העליון במועצה, תהא נתונה לממשלה, וכל מקום בו נאמר בחוק ”פלשתינה (א״י)“, ייקרא מעתה ישראל. פורסמה הודעה על הענקת סמכויות הנציב העליון לשר הפנים (ע״ר תש״ח, 22). מכוח האמור בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948 – לפיו החוק הקיים בארץ־ישראל נשאר בתקפו, בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה – מקום בו נאמר ”מושל המחוז“ ייקרא מעתה ”ממונה על המחוז“, מקום בו נאמר ”מחלקת החנוך“ ייקרא מעתה ”משרד החינוך“, ומקום בו נאמר ”יועץ משפטי“ ייקרא מעתה ”יועץ משפטי לממשלה“. לפי סעיף 2 לפקודת המטבע, תש״ח–1948, כל מקום בו נאמר ”פונט“ הכוונה היא ללירה ישראלית. בהתאם לסעיף 13 לחוק המעבר, תש״ט–1949, כל מקום בו נאמר בחוק ”עתון רשמי“ ייקרא מעתה ”רשומות“.


תוכן עניינים

1.
השם הקצר
פקודה זו תקרא פקודת העתונות.
2.
פירוש [תיקון: תש״ח, תשס״א]
בפקודה זו יהיו למונחים הבאים הפירושים דלקמן מלבד אם ענין הכתוב יחייב פירוש אחר –
”ספר“ – (נמחקה);
”חברה“ פירושה חברה הרשומה עפ״י פקודת החברות;
”אגודה שיתופית“ פירושה אגודה שיתופית הרשומה עפ״י פקודת האגודות השיתופיות;
”עתון“ פירושו כל דבר־דפוס המכיל חדשות, ידיעות, סיפורי מאורעות, או כל הערות, ציונים, או באורים בקשר עם אותם חדשות, ידיעות או סיפורי מאורעות, או עם כל ענין אחר בעל חשיבות צבורית, הנדפס בכל לשון והיוצא לאור בישראל למכירה או להפצת חנם, לעתים קבועות או בלתי קבועות, אך אין הוא כולל כל דבר דפוס היוצא לאור ע״י ממשלת ישראל או למענה;
”נדפס“ פירושו הועתק במכבש דפוס;
”מכבש דפוס“ כולל כל מכונת דפוס ומכשיר דפוס שסוגלו והיעודים כנראה לשמש להעתקת מלים, תמונות, או אותות על גבי הניר, או על הבד או על חומר אחר כיוצא בזה, אך אין הוא כולל כל מכשיר המכוון והמשמש רק להעתקת תרשימים או כל מכשיר פוטוגרפי גרידא הנועד והמשמש רק להעתקת צלומים, או כל מכונת כתיבה או כל מכשיר מטלטל אחר המכוון והמשמש להעתקת מלים או אותות כשאותו מכשיר או אותה מכונה אינם משמשים אלא להעתקת מסמכים שהם באמת ובתמים מסמכים מסחריים או פרטיים;
”בעל“ פירושו גם הבעל היחיד של עתון וגם האנשים אשר, אם מהיותם שותפים או מסבה אחרת, מיצגים כל חלק או טובת הנאה בעתון והנם אחראים לכך, הן ביניהם לבין עצמם והן ביניהם לבין האנשים המיצגים באותו האופן את החלקים האחרים או טובות ההנאה האחרות באותו העתון, והאחראים להם, אך לא שום אדם אחר זולתם;
”דבר הסתה“ פירושה כל דבר־דפוס המכיל כונת הסתה למרד כפי שהוגדרה בסעיף 53 מפקודת תקון החוק הפלילי.

חלק א׳ – הדפסת עתונים והוצאתם לאור

3.
פירוש [תיקון: תש״ח]
לצורך חלק זה
”ממונה על המחוז“ פירושו הממונה של אותו המחוז שבו עתיד העתון להדפס או שבו הוא נדפס.
4.
אין להדפיס או להוציא לאור עתון בלא רשיון [תיקון: תש״ח]
אין להדפיס או להוציא לאור שום עתון בישראל אלא אם כן קבל בעליו תחלה רשיון בחתימת הממונה על המחוז בטופס הקבוע בתוספת הראשונה לפקודה זו.
5.
באילו תנאים ינתן הרשיון [תיקון: תש״ח, תש״ט]
(1)
לא ינתן שום רשיון אלא אם קיים מבקש הרשיון את התנאים הבאים –
(א)
מסר לממונה על המחוז הצהרה בשבועה המקיימת את הפרטים דלקמן כשהיא חתומה על ידו וערוכה בטופס הקבוע בתוספת הראשונה לפקודה זו והכוללת את העדות שנקבעה באותה תוספת:–
(i)
שמו, גילו, מקום מגוריו וכתובת הדואר ונתינותו של המבקש;
(ii)
בעלותו על העתון;
(iii)
שמו, מקום מגוריו וכתובת הדואר של העורך;
(iv)
שם העתון;
(v)
מקום עריכתו ומקום הדפסתו של העתון;
(vi)
הנושאים שבהם ידון;
(vii)
באיזו לשון או לשונות יידפס;
(viii)
באיזה זמנים יופיע;
(ix)
שאין הוא בעליו או עורכו של עתון שהופעתו הופסקה עפ״י סעיף 19, או נאסרה לחלוטין או על תנאי עפ״י סעיף 23(1)(א);
(x)
שאין קיים נגדו צו עפ״י סעיף 23(1)(ב), וכן
(xi)
שבית־הדפוס שבו יידפס העתון לא ניתן נגדו צו עפ״י סעיף 23(1)(ג):
בתנאי שכל בקשה מטעם חברה או אגודה שיתופית תהא מלווה באותה ההצהרה שתהא ערוכה כאמור בטופס הקבוע וכוללת את העדות הקבועה; אם היה המבקש חברה (פרט לחברה נכרית) תמסר ההצהרה ע״י מנהל העסקים והמזכיר של החברה; אם היה המבקש חברה נכרית תמסר ההצהרה ע״י מי שמורשה לשמש כבא כחה בישראל; ואם היה המבקש אגודה שיתופית, תמסר ההצהרה ע״י יו״ר ועד ההנהלה של האגודה;
(ב)
מסר לממונה על המחוז הצהרה בשבועה מאת העורך המקיימת את הפרטים דלקמן כשהיא ערוכה בטופס הקבוע בתוספת הראשונה לפקודה זו וכוללת את העדות הקבועה באותה תוספת
(i)
כתובתו, נתינותו, מקום מגוריו וכתובת הדואר שלו;
(ii)
שמלאו לו עשרים וחמש שנה;
(iii)
כי עמד בבחינה הנקראת בחינת הבגרות הישראלית או בבחינה אחרת שמנהל משרד החינוך יכיר בה כבחינה השוה בערכה לאותה בחינת הבגרות;
(iv)
שהוא יכול לדבר, לקרוא ולכתוב בלשון שבה ידפס העתון;
(v)
שאין הוא נתון בשום פסלות משפטית;
(vi)
שלא נתחייב מעולם בדין בשל עברה שנידון עליה לפי פסק דין סופי למאסר שלושה חדשים או ליותר מכן;
(vii)
שאין הוא בעליו של עתון שהופעתו הופסקה עפ״י סעיף 19 או נאסרה לחלוטין או על תנאי עפ״י סעיף 23(1)(א);
(viii)
שאין קיים נגדו צו עפ״י סעיף 23(1)(ב); וכן
(ix)
שלא נשללה מאתו הרשות לעבוד כעורך דין או כרופא עפ״י צו מאת רשות בת־סמך;
(ג)
מסר לממונה על המחוז הצהרה בשבועה חתומה על ידו האומרת כי לפי מיטב ידיעתו ואמונתו נכונות ההודעות הכלולות בהצהרה הנזכרת בפסקא הקודמת; וכן
(ד)
מסר כתב ערבות (או, כשהבקשה מוגשת על ידי שני בני אדם או יותר משנים שאינם חברים לחברה או לאגודה שתופית, מסרו כתב ערבות הדדית ונפרדת) בסכום ובטופס הקבועים בתוספת השניה לפקודה זו בצירוף ערב אחד או כמה ערבים כפי שידרש ויאושר ע״י הממונה על המחוז, ובו תנאי שהמבקש ישלם לממשלת ישראל כל קנס אשר יטילו או יפסקו נגדו או נגד עורך עתונו לכשיחייבוהו בדין על הדפיסו או פרסמו או על גרמו או הרשותו להדפיס או לפרסם כל דבת הסתה או כל דבה אחרת בכל עת לאחר שניתן כתב הערבות, וכן כל שאר קנסות שבית משפט יטיל או יפסוק נגדו או נגד עורך עתונו עפ״י הוראות פקודה זו.
(2)
אסור לשום אדם להכתיר עתון בשם של דבר־פרסום המתפרסם ע״י ממשלת ישראל או למענה, או בכל שם אחר הדומה לו במידה כזאת שיש בה, לדעת הממונה על המחוז, כדי להטיל בלבול דעות.
(3)
כל מו״מ משפטי בקשר עם מסירת הצהרה הנזכרת בסעיף זה דינו כדין מו״מ משפטי בגדר הסעיפים 78 עד 86 מפקודת תקון החוק הפלילי.
(4)
יכול בעליו של עתון להיות גם עורכו:
בתנאי שבמקרה זה ימסור את ההצהרות הנזכרות בסעיף קטן (1)(א) ו־(ב), ויתן את הערבות הנזכרת בסעיף קטן (1)(ד) וכי לא יהא צורך שימסור את ההצהרה הנזכרת בסעיף קטן (1)(ג).
(5)
יכול שר הפנים, לפי הכרעת דעתו, לותר על כל דרישה מן הדרישות שבסעיף קטן (1)(ב) ו־(ד) ויכול הוא לשנות או לבטל כל ותור אחר עפ״י סעיף קטן זה לגבי דרישות סעיף קטן (1)(ד).
(6)
המזכיר הראשי יצוה לפרסם מודעה ברשומות על מתן רשות לפרסם עתון או על בטולה של רשות כזאת. המודעה תהיה ערוכה בטופס הקבוע בתוספת השלישית לפקודה זו.
6.
הרשיון יבוטל אם אין העתון יוצא לאור [תיקון: 1939, תש״ח]
(1)
כל שקבל רשיון לפרסם עתון ולא פרסמו במשך שלושה חדשים מתאריך הרשיון רואין את רשיונו כמבוטל.
(2)
לממונה על המחוז תהא סמכות לבטל רשיון להוציא לאור עתון אם לא יפרסם בעליו (שלא כתוצאה מצו מאת שר הפנים או מבית המשפט) –
(א)
כשהעתון הוא עתון יומי – לפחות שנים עשר גליונות יומיים רצופים (פרט ליום המנוחה השבועי שבעל העתון נוהג לשמור אותו וכן לכל יום פגרא חוקי) בכל חודש־לוח;
(ב)
כשהעתון אינו עתון יומי וניתן רשיון לפרסמו פעם אחת או פעמים אחדות בשבוע – לפחות ששה גליונות בכל שני חדשי־לוח;
(ג)
כשהעתון אינו עתון יומי או ממין העתונים הכלולים בפסקא (ב) מסעיף זה, אלא שהוא עתון שניתן רשיון לפרסמו פעם אחת או פעמים אחדות בחודש – לפחות שני גליונות בכל ארבעה חדשי־לוח;
(ד)
בכל עתון אחר – לתקופה רצופה של יותר משנים עשר חדשי־לוח.
7.
צריך להדפיס בעתון את שמו וכתובתו של הבעל [תיקון: תש״ח־2]
(1)
בעמוד הראשון או האחרון של כל גליון מכל עתון ובעמוד הראשון או האחרון של כל גליון מכל הוספה לעתון צריך להדפיס את שמו הנכון והאמתי ואת מקום מגוריו של הבעל ושל העורך, ואם היה בעל העתון חברה או אגודה שיתופית, את השם הרשום והכתבת של המשרד הרשום של אותה חברה או אגודה, ואת השם הנכון והאמתי של מקום ההדפסה והעריכה של אותו עתון או אותה הוספה.
(2)
מי שמדפיס או מפרסם או מצוה או מרשה להדפיס או לפרסם כל עתון או הוספה לעתון שאינם כוללים את הפרטים דלעיל ואינם ערוכים באופן הקבוע כאן, יאשם בעברה בעד כל גליון שנדפס או יצא לאור בדרך זו ויהא צפוי לקנס בסכום חמש לירות.
8.
מסירת גליונות של העתון [תיקון: תש״ח, תש״ח־2, תשי״ג, תשס״א, תשס״ח]
(1)
מיד להופעתו של כל גליון של עתון או של כל הוספה לעתון, חייב עורכו למסור העתקה אחת לגנזך המדינה, אחת לספריית הכנסת, אחת למשרד הפנים ואחת לממונה על המחוז, ואילו שתי העתקות לספריה הלאומית.
(2)
כל שאינו מקיים את הוראות הסעיף הזה יאשם בעברה ובכל פעם שהוא עובר על הסעיף הזה יהא צפוי לקנס בסכום עשרים וחמש לירות.
9.
אי מסירה לאחר הודעה [תיקון: תש״ח, תש״ח־2]
(1)
למרות כל סירוב למסור עתון, כאמור לעיל, ולמרות כל מו״מ משפטי נגד העורך עפ״י הסעיף האחרון ולמרות תשלום כל קנס כזה מותר למזכיר הראשי או לממונה על המחוז, בהודעה חתומה על ידו אשר תשלח לאדם החייב למסור כל עתון באופן האמור לעיל, לדרוש מאתו למסור לו אותו מספר הגליונות של העתון אשר לא מסרם לו.
(2)
עברו ששה ימים מיום מסירת מודעה כנ״ל למי שחייב במסירת עתון, והוכח כי נמסרה לו ההודעה, ואותו אדם לא מסר את הגליונות, יאשם האיש בעברה ובעד כל יום שבו עבר על ההוראה שבהודעה יהא צפוי לקנס בסכום חמש לירות.
10.
פרסום מודעות רשמיות [תיקון: תש״ח]
(1)
חייב העורך לפרסם חנם את כל ההודעות הרשמיות הנשלחות אליו לפרסום ע״י שר הפנים או בשמו בגליון הראשון של העתון היוצא לאור מיד לאחר קבלתן. את ההודעות הללו עליו לפרסם ככתבן וכלשונן.
(2)
”הודעה־רשמית“ פירושה לצורך סעיף זה, כל הודעה שלדעת שר הפנים דרוש פרסומה לטובת עניני הצבור ואשר נתאשרה בכך מטעם שר הפנים.
11.
הודעה על שינוי עורך ועל שינויים אחרים בפרטים הכלולים בהצהרות [תיקון: תש״ח]
(1)
(i)
אם מאיזו סבה שהיא חדל עורך של עתון לשמש כעורך, יהא זה מחובתו של בעל העתון או של אדם אחר המורשה בשמו למסור לממונה על המחוז במשך שבעה ימים למן היום שבו חדל העורך לשמש כעורך –
(א)
הצהרה בשבועה ערוכה על ידו האומרת שהאדם הנזכר בהצהרה נתמנה לכהן כעורך במקום העורך שחדל לשמש בתפקידו;
(ב)
הצהרה בשבועה מאת האדם שנתמנה כך, שתהיה ערוכה בטופס הקבוע בסעיף 5(1)(ב) ותכלול את העדות הקבועה באותו סעיף; וכן
(ג)
הצהרה בשבועה ערוכה על ידו האומרת כי לפי מיטב ידיעתו ואמונתו נכונות ההודעות הכלולות בהצהרה שבפסקא הקודמת:
בתנאי שיכול הממונה על המחוז ליתן צו המאריך את מועד שבעת הימים, כאשר ייטב בעיניו, אם הוכיח לו בעל העתון כי אי הכשרתו של העורך אינה אלא זמנית וכי עד כמה שאפשר לראות מראש ישוב לתפקידו ליום גמר הארכה או קודם לכן.
(ii)
רואין עורך כאילו חדל לכהן כעורך אם מחמת העדרו או מחלתו או מכל סבה אחרת אין הוא יכול להשגיח בעצמו השגחה של ממש על פרסום העתון.
(iii)
מי שממלא מקומו של עורך שחדל לזמן מה לשמש במשרתו הרי הוא כעורך לכל מטרות הפקודה הזאת עד לאותו זמן שבו יודיע בעל העתון או אדם אחר בשמו לממונה על המחוז כי ממלא מקום העורך חדל לשמש בתפקיד זה.
(2)
אם יש בדעת בעל העתון לצאת את ישראל לזמן מה או לחלוטין, עליו להודיע את הדבר בכתב לממונה על המחוז, אם בעת צאתו את הארץ או קודם לכן.
(3)
חל שנוי, פרט לשנוי עורך או לשנוי מפאת העדרו הזמני או התמידי של בעל העתון מהארץ, או נתגלה אי דיוק בפרט מן הפרטים הכלולים באחת ההצהרות שהוגשו כפי שנקבע בסעיף 5(1)(א) ו־(ב), יהא זה מחובת בעל העתון או אדם אחר בשמו להודיע בכתב לממונה על המחוז פרטים מלאים על כך, במשך שבעה ימים מיום שחל השנוי או שנתגלה אי הדיוק.
(4)
היה בעליו של עתון, הנדרש עפ״י סעיף זה למסור הודעה או הצהרה, חברה (אך לא חברה נכרית) תוגש ההודעה או ההצהרה ע״י מנהל העסקים שבישראל והמזכיר, או, בהעדרו של מנהל העסקים מישראל – ע״י המזכיר, ואם היה בעליו של העתון חברה נכרית תוגש ההודעה או ההצהרה ע״י האדם המורשה לשמש כבא־כח החברה בישראל, ואם היה בעליו של העתון אגודה שיתופית תוגש ההודעה או ההצהרה ע״י יו״ר ועד ההנהלה שלה.
(5)
כל מו״מ משפטי בקשר עם מתן הצהרה הנזכרת בסעיף זה דינו כדין מו״מ משפטי בגדר הסעיפים 78 עד 86 מפקודת תקון החוק הפלילי.
(6)
חובה להודיע על שנוי או תקון באחד הפרטים המפורטים בכל הצהרה המוגשת עפ״י סעיף 5, למרות שההצהרה, לאחר ששונתה או תוקנה בהתאם להודעה אינה מתאמת להוראות פקודה זו. אך שום דבר האמור בסעיף זה לא יכשיר הצהרה ששונתה או תוקנה כך אם לאחר ששינוה או תיקנוה אין היא מתאמת להוראות הפקודה הזאת.
(7)
אם אין בעל עתון מקיים אחר הוראות הסעיף הזה וממשיכים בפרסום העתון לאחר אי קיום זה רואין את רשיון העתון כמבוטל.
12.
הצהרה מאת מי שחדל להיות בעל עתון [תיקון: תש״ח]
מי שהגיש וחתם את ההצהרה הקבועה בסעיף 5(1) והוא –
(א)
חדל להיות בעל העתון הנזכר בהצהרה, עליו להגיש לממונה על המחוז, בתוך שבעה ימים מיום שחדל להיות בעל העתון, הצהרה בשבועה בטופס הקבוע בתוספת הרביעית לפקודה זו, ובו בזמן עליו למסור לממונה על המחוז את הרשיון שניתן לו עפ״י סעיף 5; משהוגשה ההצהרה, יבטל הממונה על המחוז את הרשיון;
בתנאי שמקום שחברה או אגודה שיתופית חדלה להיות בעל העתון שניתן בעדו רשיון, תוגש הצהרה, אם המגיש הוא חברה (ולא חברה נכרית) ע״י מנהל העסקים והמזכיר של החברה, ואם הוא חברה נכרית – ע״י האדם המורשה לשמש בא כח חברה הנ״ל בישראל, ואם אגודה שיתופית – ע״י יו״ר ועד ההנהלה של האגודה;
(ב)
מת, חייבים באי כחו האישיים או יורשיו למסור לממונה על המחוז את ההצהרה בשבועה שנקבעה בפסקא (א) ולהחזיר לו לממונה על המחוז את הרשיון שניתן למת, ומשיעשה הדבר יבטל הממונה על המחוז את הרשיון הנ״ל.
13.
נתינת שטר ערבות ושמירתו ומו״מ על ענינים אלה [תיקון: תש״ח]
(1)
כל שטרי הערבות שניתנו בהתאם לחלק זה, ימסרו לממונה על המחוז, על מנת שישמרם במקום בטוח.
(2)
כל שטר ערבות שניתן מטעם חברה או אגודה שיתופית ינתן ע״י אותה חברה או אגודה בשמה הרשום ואם היתה זו חברה (ולא חברה נכרית) יחתם ע״י שני מנהלים כל שהם וע״י מזכיר החברה ובחותמת הרשמית של החברה; ואם היתה החברה חברה נכרית – יחתם ע״י אדם המורשה לשמש בא כוחה בישראל ובחותמת הרשמית של החברה; ואם היא אגודה שיתופית יחתם ע״י יו״ר ועד ההנהלה ובחותמת הרשמית של האגודה.
(3)
כל שטר ערבות שנחתם בהתאם לחלק זה של הפקודה מותר להגיש משפט עליו בשם היועץ המשפטי לממשלה לאחר שחייבו בדין בעל עתון או עורך על שהדפיס או פרסם כל דבת הסתה או דבה אחרת או על שגרם להדפסתה או לפרסומה או בשל כל עברה על הוראה מהוראות פקודה זו.
14.
ערב החוזר בו מערבותו [תיקון: תש״ח]
ערב הרוצה לחזור בו מערבותו ולהשתחרר הימנה, רשאי לחזור בו ולהשתחרר מן הערבות כתום עשרים יום לאחר שהגיש מודעה בכתב על כך לממונה על המחוז ולמי שהוא ערב בעדו ולשאר שותפיו בערבות, אם ישנם כאלה.
בתנאי ששחרורו של הערב עפ״י הסעיף הזה לא יפגע –
(א)
באחריותו של כל ערב עפ״י שטר הערבות, או
(ב)
באחריותו של הערב ששוחרר, כלפי כל הפסד, קנס, עונש או הוצאות אשר כבר הטילום או פסקו להטילם או אשר יטילום בכל עת שהיא בעד כל דבת הסתה או דבה אחרת שנדפסו או הופיעו לפני תאריך השחרור או על יסוד כל חיוב בדין עפ״י הוראות הפקודה הזאת בשל מעשה או אי מעשה שחלו לפני תאריך השחרור הזה.
15.
שטר ערבות חדש במקרים ידועים [תיקון: תש״ח]
(1)
כל מקום שערב עפ״י שטר ערבות הדרוש עפ״י חלק זה
(א)
משלם את כל הסכום או חלק מן הסכום שהוא ערב על תשלומו, או
(ב)
מת, או
(ג)
הוכרז פושט רגל עפ״י כל חוק של פשיטת רגל הנוהג אותה שעה בישראל, או
(ד)
יצא את הארץ בלא להשאיר בה נכסים די הצורך לסילוק סכום שהוא ערב על תשלומו, או
(ה)
חזר בו מערבותו בצורה המותנית לעיל, או
(ו)
חדל להיות אחראי עפ״י שטר הערבות שלו,
הרי לאחר היום השביעי מיום שאירע אחד המקרים המפורטים בפסקאות (א) עד (ו) דלעיל, יהא אסור לאיש שאותו ערב התחייב למענו, להדפיס או לפרסם או לצוות להדפיס או לפרסם כל עתון עד שלא יתן וירשום שטר ערבות חדש בסכום ובצורה הקבועה לעיל.
(2)
כל אדם המדפיס או מפרסם או מצוה או מרשה להדפיס או לפרסם כל עתון אשר לא נתקיימו לגביו הוראות הסעיף זה, יאשם בעברה ויהא צפוי לעונשין שנקבעו בסעיף 22.
16.
מהי הפרוצידורה כשעורך פוסק להיות מוכשר לערוך את העתון [תיקון: תש״ח]
משפסק עורך עתון להיות מחונן באחת מסגולות ההכשרה הדרושות עפ״י הוראות סעיף 5(1)(ב) יחשב הרשיון לפרסם את העתון שהוא עורכו כרשיון מבוטל, אלא אם כן מינה בעל העתון עורך חדש לעתונו תוך ארבעה עשר יום למן היום שבו פסקה סגולת ההכשרה של העורך, ומסר לממונה על המחוז הצהרה מאותו עורך חדש ערוכה עפ״י סעיף 5(1)(ב).
17.
הכחשות
כשיש למזכיר הראשי טעם להאמין כי ידיעה המופיעה בעתון והמכילה האשמה עובדתית, אינה נכונה, רשאי הוא לדרוש מאת עורך העתון ההוא לפרסם בחנם את ההכחשה שהמזכיר הראשי יראה צורך בפרסומה משום טובת עניני הצבור, ועל העורך לפרסם את ההכחשה בגליון המופיע מיד לאחר קבלת הבקשה הזאת.
18.
עונשו של מי שאינו מפרסם הודעה רשמית או הכחשה [תיקון: תש״ח־2]
עורך עתון שאינו מפרסם הודעה רשמית או הכחשה אשר נדרש לפרסם על פי סעיף 10 או סעיף 17 יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס בסכום עשרים וחמש לירות.
19.
התראה והפסקת פרסומם של עתונים [תיקון: 1937, תש״ח, תש״ח־2]
(1)
יכול שר הפנים לצוות למסור התראה לבעל כל עתון או למו״ל של כל עתון או לשניהם שחומר ידוע המופיע בעתון כזה יש בו לדעת שר הפנים כדי לסכן את שלום הצבור או שהוא מכיל ידיעות שקר או שמועות שקר, אשר לפי דעתו יש בהם כדי לעורר בהלה או יאוש, וכי אם ימשיכו בפרסומו של אותו חומר בעתון, יעיין שר הפנים בשאלת הפסקת הוצאתו של העתון לפי הוראות פקודה זו.
(2)
בין שמסר לבעל העתון או למו״ל של העתון התראה עפ״י סעיף קטן (1) מסעיף זה ובין שלא מסר לו התראה כזאת, יכול שר הפנים עפ״י צו להפסיק במקרים דלקמן את פרסום העתון לאותה תקופה שימצא לנכון, ויפרט באותו צו את תקופת ההפסקה הזאת:–
(א)
אם מתפרסם בעתון דבר שיש בו לדעתו של שר הפנים כדי לסכן את שלום הצבור,
(ב)
אם מפרסם עתון ידיעות שקר או שמועות שקר שיש בהן, לדעתו של שר הפנים, כדי לעורר בהלה או יאוש.
(3)
שוטר, פקיד מכס או פקיד מפקידי בית הדואר רשאים להחרים כל העתקה של עתון שהופעתו הופסקה.
(4)
כל אדם המפרסם עתון שהופעתו הופסקה עפ״י הסעיף הזה יאשם בעברה ויהא צפוי לששת חדשי מאסר או לקנס בסכום מאה לירות או לשני העונשין כאחד.
הסמכות להפסיק או לצמצם את העבודה בבתי דפוס במקרים ידועים [תיקון: 1939-2, תש״ח, תש״ח־2]
(1)
כל אימת שהופסקה הוצאתו של עתון עפ״י הוראות סעיף 19, רשאי שר הפנים לצוות, במודעה בכתב לאדם המחזיק או שיש ברשותו כל בית דפוס המשמש להדפסתו של עתון כזה או להוצאתו לאור, כי אותו בית דפוס –
(א)
תופסק עבודתו למשך התקופה שתצוין באוצה מודעה, כפי שיישר בעיני שר הפנים; או
(ב)
לא ישמש, במשך התקופה שבה הופסקה הוצאתו של אותו עתון, לצורך הדפסתו או פרסומו של כל עתון אחר, ככל אשר יפורש במודעה הנ״ל.
(2)
כל בית דפוס העובד או משמש מתוך הפרת מודעה שניתנה עפ״י סעיף זה, הרי המחזיק בו או האדם שברשותו הוא נמצא יאשם בעברה ויהא צפוי למאסר ששה חדשים או לקנס מאה לירות או לשני עונשים הללו, ובית הדפוס יוחרם לזכותה של ממשלת ישראל.
20.
איסור הכנסת עתונים נכרים לארץ [תיקון: תש״ח, תש״ח־2]
(1)
יכול שר הפנים לתת צו בו יאסור להכניס לישראל לתקופה שתישר בעיניו כל עתון היוצא לאור בחו״ל שהפצתו בישראל עשויה לדעת שר הפנים לסכן את שלום הצבור.
(2)
רשאי כל שוטר, פקיד מכס, או פקיד של בית דואר להחרים כל העתקה של עתון שנאסרה כניסתו לישראל עפ״י צו שניתן עפ״י סעיף זה.
(3)
כל המפרסם בישראל עתון שנאסרה כניסתו לישראל עפ״י סעיף קטן (1) או המפרסם את נוסח הדברים או את עיקרי הדברים שבאו בכל חלק מכל גליון של עתון כזה יאשם בעברה, ויהא צפוי לששת חדשי מאסר או לקנס בסכום מאה לירות או לשני העונשין כאחד.
21.
זכות הקנין על השם של עתון
(1)
משניתן רשיון לבעל עתון עפ״י סעיף 5, אסור לשום אדם, פרט למקבל זכות ההעברה של הבעל או לבא כחו האישי או ליורשיו, להשתמש בשם של אותו עתון או בכל שם הדומה לו במדה שיהא עשוי לעורר בלבול דעות;
בתנאי שאם בוטל הרשיון או נחשב כמבוטל למשך תקופה של לא פחות משנים עשר חדש, ולא ניתן למקבל זכות העברה של הבעל או לבא כחו האישי או ליורשיו רשיון לפרסם עתון יוכל כל המקבל רשיון עפ״י סעיף 5 לקרוא לעתונו הוא באותו שם.
(2)
כל אדם המשתמש בניגוד להוראות הסעיף הזה בשם של עתון או בכל שם הדומה לו במדה העשויה לעורר בלבול דעות יאשם בעבירה ויהא צפוי לעונשין שנקבעו בסעיף 22.
22.
עונשו של המדפיס וכו׳ עתון בלי רשיון וכו׳ [תיקון: תש״ח־2]
(1)
כל אדם –
(א)
המדפיס או מפרסם עתון בטרם נתקבל רשיון בעדו או גורם או מתיר להדפסתו או לפרסומו, –
(ב)
המדפיס או מפרסם עתון לאחר שבוטל הרשיון של העתון או שנחשב כמבוטל, או גורם או מתיר את להדפסתו או לפרסומו,
יאשם בעברה ויהא צפוי לששת חדשי מאסר ולקנס בסכום מאה לירות או לשני העונשין כאחד, ובמקום העונש הזה או העונשין הללו, או נוסף עליהם, יוכל בית המשפט לצוות לתפוש ולהחרים כל גליון מן העתון הזה.
(2)
אם היה המדפיס או המפרסם עתון בדרך זה חברה, או אגודה שיתופית הרי, אם היה חברה (ולא חברה נכרית) יאשמו מנהל העסקים של החברה ומזכיר החברה בעברה, ואם היה חברה נכרית, יאשם האדם המורשה לשמש כבבא כחה בישראל, ואם היה אגודה שיתופית – יאשם יו״ר ועד ההנהלה של האגודה ויהיו צפויים לעונשין שנקבעו בסעיף הקטן הקודם, ובמקום העונש הזה או העונשין הללו או נוסף עליהם רשאי בית המשפט לצוות לתפוש ולהחרים כל גליון של העתון שנדפס או פורסם כאמור.
(3)
אין רואין שום אדם כאילו הדפיס או פרסם עתון או כאילו גרם להדפסתו או לפרסומו מחמת זה בלבד שבמהלך עבודתו או משלח ידו הוא משתתף בהדפסתו של העתון או בפרסומו כסדר אותיות או כמחלק עתונים, או בתפקיד אחר כיוצא בזה.
23.
הפסקת הופעתו של העתון ע״י בית משפט [תיקון: תש״ח־2, תשכ״ה]
(1)
כל מקום שנתחייב אדם בדינו על הדפיסו או פרסמו כל דבת הסתה או על שגרם או התיר להדפסתה או לפרסומה רשאי בית המשפט שבפניו נשפט אותו אדם, אם ימצא לנכון, ליתן צווים בענינים דלקמן כלם או מקצתם, אם במקום העונשין אשר ישיתם או נוסף להם:–
(א)
לאסור את פרסומו של העתון בעתיד בין לחלוטין או בתנאים שיפורטו בצו, לתקופה שתפורט בצו ושלא תעלה על שלש שנים;
(ב)
לאסור על הבעל או על העורך, אם לחלוטין או בתנאים שיפורטו בצו, לתקופה שתפורט בצו ואשר לא תעלה על שלש שנים, לפרסם כל עתון, לערכו או לכתוב בשבילו או לעזור בפרסומו ובעריכתו ובהוצאתו לאור של כל עתון בין בכסף ובין בשוה כסף, או לעזור בחמרים או בשרות אישי או בצורה אחרת;
(ג)
כי במשך התקופה הנזכרת לעיל אין להשתמש בכל בית דפוס המשמש להוצאת העתון לאור, אלא לפי תנאים שיפורטו בצו, או שהמשטרה תתפשנו ותסגרנו למשך התקופה האמורה לעיל;
(ד)
שהעתקה מן הפסק המחייב האמור לעיל תפורסם בעתון על חשבון האדם שנתחייב בדינו, אם לא נאסר פרסומו עפ״י סעיף זה, ובעוד עתון אחר שיפורט בצו.
(2)
יכול בית המשפט עפ״י סעיף קטן (1) לדרוש כתנאי לפרסום העתון, להגדיל את סכום שטר הערבות הדרוש עפ״י סעיף 5 לסכום שלא יעלה על חמש מאות לירות.
(3)
כל אדם העובר על צו הניתן עפ״י הסעיף הזה יאשם בעברה ויהא צפוי לששת חדשי מאסר או למאה לירות קנס או לשני העונשין כאחד.
(4)
שום דבר האמור בפקודה זו לא יפגע בסמכותו של בית המשפט לענוש אדם העובר על צו שניתן עפ״י סעיף זה בעד בזיון בית המשפט.
[תיקון: תשס״א]

חלק ב׳ – ספרים (בוטל)

24.
[תיקון: תש״ח, תשי״ג, תשס״א]
(בוטל).
25.
[תיקון: תשי״ג, תשס״א]
(בוטל).
26.
[תיקון: תש״ח, תשס״א]
(בוטל).
27.
[תיקון: תש״ח־2, תשי״ג, תשס״א]
(בוטל).
28.
[תיקון: תש״ח־2, תשי״ג]
(בוטל).
[תיקון: 1943, תש״ח־2, תשס״א]
(בוטל).
29.
[תיקון: תש״ח, תשס״א]
(בוטל).

חלק ג׳ – בתי דפוס

30.
שום אדם לא יחזיק וכו׳ בית דפוס בלי רשיון [תיקון: תש״ח, תש״ח־2, תש״ט]
(1)
לא יחזיק אדם ולא ימצא ברשותו כל בית דפוס בלי לקבל תחלה רשיון בטופס הקבוע בתוספת החמשית לפקודה זו, כשהוא חתום בידי הממונה של המחוז שבו נמצא בית הדפוס.
(2)
בטרם ינתן רשיון עפ״י חלק זה חייב המבקש את הרשיון להגיש לממונה על המחוז בקשה בכתב בצירוף הצהרה בשבועה בטופס הקבוע בתוספת החמשית לפקודה זו המקיימת את העובדות המפורטות בבקשה; אם המבקש הוא חברה (ולא חברה נכרית), תוגש הבקשה ע״י מזכיר החברה, אם הוא חברה נכרית, תוגש הבקשה ע״י האדם המורשה לשמש כבא כחה בישראל, ואם הוא אגודה שיתופית תוגש הבקשה ע״י יו״ר ועד ההנהלה שלה.
(3)
המזכיר הראשי יצוה לפרסם ברשומות מודעה על מתן רשיון להחזיק בית דפוס בטופס הנקבע בתוספת החמשית שלפקודה זו.
(4)
כל שניתן לו רשיון עפ״י סעיף זה חייב למסור לממונה על המחוז מודעה בכתב על דבר כל שנוי בשמו או במקומו של בית הדפוס.
(5)
כל המנהל או מחזיק ברשותו בית דפוס בלא רשיון או שאינו מוסר את ההודעה הדרושה עפ״י הסעיף הקטן הקודם, יאשם בעברה ויהא צפוי בעד כל עברה לשלושת חדשי מאסר או לקנס בסכום עשרים לירות או לשני העונשין כאחד; אם האשם הוא חברה (אך לא חברה נכרית) תחול האשמה על מנהליה ומזכירה, ואם הוא חברה נכרית תחול האשמה על מי שמורשה לשמש כבא כחה בישראל, ואם הוא אגודה שיתופית תחול האשמה על יו״ר ועד המנהלים שלה.
31.
חובה להציג את הרשיון לראוה [תיקון: תש״ח־2]
(1)
מי שקבל את הרשיון עפ״י חלק זה חייב להציג את רשיונו או לדאוג להצגתו במקום בולט במשרדו או במקום העסק שלו.
(2)
רשיון שניתן לחברה או לאגודה שיתופית יוצג במשרדה הרשום של החברה או של האגודה השיתופית.
(3)
כל אדם שאינו מקיים את הוראות הסעיף הזה יאשם בעברה ויהא צפוי לקנס בסכום שתי לירות.
[תיקון: תשס״א]

חלק ד׳ – דברי דפוס אחרים (בוטל)

32.
[תיקון: 1943, תש״ח־2, תשס״א]
(בוטל).

חלק ה׳ – הוראות כלליות

33.
העתקות מרשימות בפנקס [תיקון: תש״ח]
מנהל משרד החינוך או הממונה על המחוז, הכל לפי הענין, ימסור לכל דורש, בהגישו בקשה לכך ובשלמו את המס הקבוע, העתקה מכל רשימה בפנקס או קטע מפנקס או העתקה מכל בקשה, הצהרה או שטר ערבות שניתנו עפ״י הפקודה הזו, כשהם מקויימים על ידו.
34.
קטעים מקויימים של פנקס ישמשו עדות [תיקון: תש״ח]
כל העתקה מרשימה בפנקס וכל קטע מפנקס וכל העתקה מכל בקשה, או הצהרה או שטר ערבות שניתנו עפ״י הפקודה הזאת שנראה מתוכם שהם חתומים ע״י מנהל משרד החינוך או הממונה על המחוז, הכל לפי הענין, יקובלו כעדות מכרעת על תכנו של הפנקס עד כמה שאפשר לעמוד עליו מתוך אותה העתקה או אותו קטע, או על הבקשה או ההצהרה או שטר הערבות, ואין צורך בהוכחת החתימה שעליהם. וכל העתקה מקויימת כזאת או קטע מקויים כזה יקובלו בכל משפט אזרחי או פלילי כהוכחה לכאורה (פרימה פציא) על כל הענינים המופיעים בהם, עד שלא יוכח ההיפך: תעודה שנראה מתוכה כי היא חתומה ע״י הממונה על המחוז, האומרת שלא ניתן רשיון לאיזה עתון מיוחד תקובל בכל מו״מ משפטי אזרחי או פלילי כהוכחה מספקת לכאורה על העובדא כי לא ניתן רשיון כזה.
35.
פיטורין [תיקון: תש״ח, תש״ט]
פקודה זו לא תחול על כל בית דפוס ממשלתי או מדפיס ממשלתי או על כל מדפיס המורשה להדפיס את הפקודות או את החוקים הרשמיים האחרים של הסמכות המחוקקת או על כל מכבשי דפוס השייכים לבית דפוס ממשלתי כזה או מדפיס ממשלתי כזה או על הרשומות או על כל מסמכים רשמיים הנדפסים ברשות ממשלת ישראל או לשמושה.
36.
מסירת הזמנה או הודעה
מסירת הזמנה לדין או הודעה עפ״י הפקודה תחשב כמספקת, בת תוקף וממשית אם נמסרה למדפיס או למו״ל של עתון בבית או בבנין שבו נדפס העתון, או אם נמסרה לכל אדם הנמצא באותו בנין או מקום הדפסה או – בהעדר מדפיס או מו״ל כזה, או בהעדר אדם אחר כאמור לעיל – אם הודבקה על דלת מקום ההדפסה האמור לעיל.
37.
הגבלת התביעות הפליליות [תיקון: תש״ח]
אין להביא אדם במשפט פלילי בשל עברה על הפקודה הזאת, אלא אם כן התחילו במשפט הפלילי הזה בתוך ששה חדשים מזמן שנעשתה העברה, אף לא יובא משפט פלילי כזה אלא אם כן הוחל בשם היועץ המשפטי לממשלה ובהסכמתו.
38.
תקנות [תיקון: [1934], תש״ח, תש״ח־2]
(1)
יכול שר הפנים להתקין תקנות לביצוע מטרות הפקודה הזאת.
(2)
ביחוד, ומבלי לפגוע בכללותה של הסמכות הנ״ל, תקבענה אותן התקנות –
(א)
את המסים שישולמנו בעד רשיונות או בעד כל פעולה, ענין או דבר שצריך לעשותו או למלאו עפ״י פקודה זו:
בתנאי ששום מס כזה לא יעלה על סך לירה אחת;
(ב)
את הטופס של כל פנקס שיתנהל עפ״י הפקודה הזאת והטפסים האחרים הדרושים לצרכי הפקודה הזאת, לרבות כל שינויי גירסא בטופסים המפורטים בתוספת לפקודה זו; וכן
(ג)
את הנהלתו והסדרתו של הרישום עפ״י הפקודה הזאת וכל ענין אחר הכרוך בכך.

תוספת ראשונה

(סעיף 4 וסעיף 5(1)(א)(ב) ו־(ג))

א.
טופס הצהרה שתצורף לבקשת רשיון להוציא לאור עתון.
ב.
טופס הצהרה מאת עורך.
ג.
טופס רשיון להוציא לאור עתון.

תוספת שניה

(סעיף 5(1)(ד))

[תיקון: תש״ח־2]
סכום הערבות
בעד עתון אשר יצא לעתים תכופות משתי פעמים בשבוע — 150 לירות
בעד עתון אשר יצא אחת לשבוע או שתי פעמים בשבוע — 100 לירות
בעד עתון אשר יצא לעתים פחות תכופות מפעם בשבוע — 50 לירות
טופס שטר הערבות.

תוספת שלישית

(סעיף 5(6))

טופס של הודעה על מתן רשיון להוציא לאור עתון.
טופס של הודעה על בטול רשיון להוציא לאור עתון.

תוספת רביעית

(סעיף 12)

טופס הצהרה מאדם שחדל להיות בעל עתון.

תוספת חמישית

(סעיף 30)

טופס של הצהרה שתצורף לבקשת רשיון להחזיק בית דפוס.
טופס של רשיון להחזיק בית דפוס.
טופס של הודעה על מתן רשיון להחזיק בית דפוס.
ויקיטקסט   אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.  במידת הצורך היוועצו בעורך-דין.