פקודת המסחר עם האויב מתוך

פקודת המסחר עם האויב, 1939

פקודה המטילה עונשין על המסחר עם האויב, המתקינה הוראות בנידון נכסיהם של אויבים ונתינים של ארצות אויב ולצרכים הקשורים בענינים אלה.

2000885

ע״ר 1939, תוס׳ 1, 79; 1945, תוס׳ 1, 127; 1947, תוס׳ 1, 129, 305; ע״ר תש״ח, תוס׳ א׳, 1, 17, 39; ע״ר תש״ח, 22; ס״ח תש״ט, 1; תש״י, 149; תשכ״ד, 80; תשע״ב, 647.

הנציב העליון לפלשתינה (א״י) מחוקק בזה בעצתה של המועצה הפלשתינאית (א״י) לאמור:–

מכוח האמור בסעיפים 14 ו־15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, כל סמכות שהיתה נתונה על פי החוק בידי מלך בריטניה או בידי הנציב העליון תהא נתונה לממשלה, וכל מקום בו נאמר בחוק ”פלשתינה (א״י)“ ייקרא מעתה ”ישראל“. פורסמה הודעה על הענקת סמכויות הנציב העליון לשר האוצר (ע״ר תש״ח, 22). מכוח האמור בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948 – לפיו החוק הקיים בארץ־ישראל נשאר בתקפו, בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה – מקום בו נאמר ”הוד רוממותו“ ייקרא מעתה ”מלך בריטניה“, מקום בו נאמר ”היועץ המשפטי“ ייקרא מעתה ”היועץ המשפטי לממשלה“, ומקום בו נאמר ”מושל המחוז“ ייקרא מעתה ”ממונה המחוז“. לפי סעיף 2 לפקודת המטבע, תש״ח–1948, כל מקום בו נאמר ”פונט“ הכוונה היא ללירה ישראלית. לפי סעיף 13 לחוק המעבר, תש״ט–1949, כל מקום בו נאמר בחוק ”עתון רשמי“ ייקרא מעתה ”רשומות“. לפי חוק העברת סמכויות (ממונים על מחוזות וקציני מחוז), תשכ״ד–1964, כל מקום בו נאמר ”פקיד מחוז“ ייקרא ”קצין מחוז“.

תוכן עניינים

חלק א׳ – אקדמות

חלק ב׳ – המסחר עם האויב וענינים הקשורים בכך

חלק ג׳ – נכסי האויב ונכסיהם של נתיני־האויב

חלק ד׳ – משא־ומתן משפטי

חלק ה׳ – הוראות כלליות והוראות משלימות

התוספת

1.

השם הקצר והתחלת התוקף

(1)

פקודה זו תקרא ”פקודת המסחר עם האויב, 1939“.

(2)

פקודה זו רואין אותה כאילו קבלה תוקף ביום שלושה בספטמבר, אלף תשע מאות ושלושים ותשע.

בתנאי כי, בתוקף סעיף־קטן זה, לא יהא אדם צפוי לכל עונש על כל דבר שנעשה על ידו לפני קבל פקודה זו תוקף, ואשר אילו נעשה באנגליה לא היה נחשב אסור לפי החוק הרגיל.

[תיקון: 1945]

חלק א׳ – אקדמות

2.

פירוש [תיקון: 1945, תש״ח]

(1)

בפקודה זו יהיו למונחים הבאים הפירושים שלצדם:–

”נתין אויב“ פירושו –

(א)

אדם שאינו [במקור: נתין בריטי או] אזרח ישראלי [במקור: או אדם הנתון לחסות בריטית] והוא בעל נתינות של מדינה הנמצאת במצב מלחמה עם מדינת ישראל, או

(ב)

חבר אנשים שנתכונן או נתאגד בכל מדינה כזאת או בהתאם לחוקיה, וכן

”ארץ האויב“ מובנה כל איזור, הנתון לריבונותה של כל מעצמה שאתה עומדת מדינת ישראל בקשרי מלחמה, או התפוס בידי אותה מעצמה, ואינו איזור התפוס בידי מדינת ישראל או בידי מעצמה שהיא בת־בריתה של מדינת ישראל, וגם כל איזור שיהיה שר האוצר עשוי להורות בצו כי ינהגו בו לצורך הפקודה הזאת כבארץ אויב.

(2)

לצרכי כל פעולות משפטיות שינקטו בהן עפ״י פקודה זו או המתעוררות מתוך פקודה זו, הרי תעודה מאת שר האוצר המציינת כי איזה שטח נתון או היה נתון לריבונותה של איזו מעצמה או תפוס על ידה, או ביחס לזמן שבו נעשה אותו שטח נתון לאותה ריבונות או לאותה תפיסה, או חדל להיות כך, תשמש עשות סופית על העובדות המצויינות באותה תעודה.

(3)

כשיבואו לדון אם איזה אדם היה אויב או נתין אויב, לצרכי פקודה זו, אין לקחת בחשבון כל מצב־ענינים שהיה קיים לפני התחלת התוקף של פקודה זו.

(4)

לצרכי פקודה זו, יחשב אדם כמנהלו של גוף מאוגד אם הוא תופס באותו גוף משרה של מנהל, ויהא כינויו מה שיהיה; ולצרכי הוראות פקודה זו הדנות בעברות הנעשות ע״י גוף־מאוגד, רואין אדם כמנהלו של גוף מאוגד אם הוא אדם שמנהלי אותו גוף פועלים לפי הוראותיו:

בתנאי כי אדם שמנהלי גוף מאוגד פועלים לפי עצתו המקצועית לא יהא נחשב מחמת זה בלבד כאדם שאותם המנהלים פועלים לפי הוראותיו.

[תיקון: 1945]

חלק ב׳ – המסחר עם האויב וענינים הקשורים בכך

3.

עונשים על המסחר עם האויב [תיקון: 1945, תשע״ב]

(1)

כל הסוחר או מנסה לסחור עם האויב בגדר מובנה של פקודה זו יאשם בעברה על מסחר עם האויב, ויהא צפוי, בצאתו חייב בדין –

(א)

אם נידון עפ״י כתב האשמה עפ״י הוראות פקודת הפרוצידורה הפלילית (שפיטה עפ״י כתב האשמה) – למאסר לא יותר מעשר שנים או קנס פי חמישה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל״ז–1977 (בפקודה זו – חוק העונשין), ואם נעברה העבירה בידי תאגיד – כפל הקנס האמור;

(ב)

(נמחקה);

ובכל מקרה כזה רשאי בית המשפט לצוות כי כל סחורות או כספים שלגבם נעשתה העברה יוחרמו.

(2)

לצרכי פקודה זו, רואין אדם כאילו סחר עם האויב –

(א)

אם היו לו כל קשרים מסחריים, כספיים או קשרים אחרים עם האויב או לטובתו וביחוד, אך בלי לפגוע בכללותה של ההוראה הקודמת, אם –

(I)

סיפק כל סחורות לאויב או לטובתו, או מקבל כל סחורות מאויב או שסחר בכל סחורות, או הוביל כל סחורות, שנשלחו לאויב או נתקבלו ממנו או שנועדו לארץ האויב או נתקבלו ממנה, או

(II)

שלם או העביר כל כסף, שטרות עוברים לסוחר או בטחון על כסף לאויב או לטובתו או למקום הנמצא בארץ האויב, או

(III)

מלא כל התחייבות כלפי האויב או הוציא לפועל כל התחייבות מטעם האויב, בין אם התחייב באותה התחייבות לפני מתן התוקף של פקודה זו או לאחריה; או

(ב)

אם עשה כל דבר שיש להתיחס אליו עפ״י ההוראות דלקמן של פקודה זו כאל מסחר עם האויב;

וכל רימוז שבפקודה הזאת על נסיון לסחור עם האויב יתבאר בהתאם לכך:

בתנאי שאין לראות אדם כאילו סחר עם האויב מחמת זה בלבד –

(I)

שעשה כל דבר לפי הרשאה שניתנה בכלל או במיוחד מאת שר האוצר או ע״י כל אדם המורשה לכך על ידו;

(II)

שקבל מאת האויב תשלום של סכום כסף שאותו אויב היה חייב לו בעד טרנסאקציה שלפיה כבר נתמלאו – כשהתשלום נתקבל – כל ההתחייבויות מצידו של האדם שקבל את התשלום, והתחייבויות אלה נתמלאו בזמן שבו לא היה האדם, שממנו נתקבל התשלום, אויב.

(3)

כל מקום בסעיף זה שנזכר בו האויב יובן כאילו כלול במונח זה אדם הפועל בשם האויב.

(3א)

בכל משא־ומתן משפטי על עבירה של מסחר עם האויב, תשמש העובדה, כי תעודה כל־שהיא נשלחה אל, או נרשמה עליה, כתבתו של אדם בארץ אויב, עדות כנגד כל אדם, שהיה צד לשילוח אותה תעודה, כי אדם שאליו נשלחה התעודה היה אויב, אלא־אם הוכח היפוכו של דבר.

(4)

תביעה פלילית על עברה על מסחר עם האויב לא תוגש אלא ע״י היועץ המשפטי לממשלה או בהסכמתו:

בתנאי כי סעיף־קטן זה לא ימנע בעד מאסרו של כל אדם בקשר עם עברה כזאת, או מתן צו מאסר או הוצאתו לפועל של פקודה זו בקשר עם אותו אדם, או להחזקתו במאסר או לשחרורו בערבות של כל אדם שעבר עברה כזו, ואפילו לא נתקבלה ההסכמה הדרושה להגשת התביעה הפלילית על אותה עברה.

4.

הגדרת המונח ”אויב“ [תיקון: 1945, תש״ח]

(1)

בהתחשב עם הוראות סעיף זה, יכלול המונח ”אויב“, לצורך פקודה זו –

(א)

כל מדינה או שליטה של מדינה הנמצאים במצב מלחמה עם מדינת ישראל,

(ב)

כל אדם הגר בארץ האויב;

(ג)

כל חבר אנשים (בין מאוגד ובין בלתי מאוגד), המנהל עסקים בכל מקום, אם אותו חבר־אנשים נתון לפיקוחו של אדם אשר עפ״י סעיף זה הינו אויב, וכל זמן שחבר אנשים זה נתון לפיקוחו כנ״ל;

(ד)

כל חבר אנשים שנתאגד או נרשם במדינה הנמצאת במצב מלחמה עם מדינת ישראל או בהתאם לחוקיה; וכן

(ה)

ביחס לכל עסק המתנהל בארץ אויב, לכל אדם יחיד או לחבר בני־אדם (בין שהוא מאוגד ובין שאינו מאוגד) העוסקים באותו עסק;

אולם אין המונח הזה כולל כל אדם יחיד אך ורק בגלל הסיבה שהוא נתין אויב:

בתנאי שכל אדם יחיד או חבר של בני־אדם, שמקום מושבם הידוע לאחרונה היה בשטח־אדמה שהיה באותו זמן, או הפך מאז, ארץ־אויב, יהיו נחשבים לאויבים, עד שיוכח היפוכו של דבר.

(2)

רשאי שר האוצר להורות בצו כי כל אדם שיפורט בצו וכל זמן שיפורט כן, יחשב כאויב לצורך הפקודה:

בתנאי כי, למרות הוראותיו של סעיף 20 מפקודת הפירושים, 1945, יהיו רואים את שמותיהם של כל בני־האדם, שניקבו כאמור בכל צו כזה כנ״ל, כאילו נתפרסמו, משהופקדו לראווה לבני־הציבור באותו מקום ובאותו אופן, שיהיה שר האוצר עשוי ליקוב באותו צו.

מאז מלחמת העצמאות שורר מצב מלחמה בין ישראל ועיראק מאחר ובתום המלחמה לא נחתם עימה הסכם שביתת נשק; שר האוצר נתן הרשאה כללית למסחר, ולפיה ינהגו בעיראק כאילו אינה אויב כמשמעותו בפקודה (תוקף ההרשאה עד יום 31.12.2023) (י״פ תשפ״ג, 4246); מאז מלחמת יום הכיפורים שורר מצב מלחמה בין ישראל ובין סוריה ולבנון; שר האוצר פרסם צו המסחר עם האויב (אויב לצורך הפקודה), התשע״א–2011 לפיו אירן היא מדינת אויב לפי הפקודה.

5.

הבקורת על עסקים והפיקוח עליהם [תיקון: 1945, תש״ח, תש״ח־3]

(1)

רשאי שר האוצר, אם הוא מוצא כי יש לעשות כן כדי להבטיח את המלוי אחר סעיף 3 מפקודה זו, להרשות בצו כתוב לאדם שיפורט בצו (שיקרא לקמן בסעיף זה בשם ”מבקר“) לבקר כל ספרים או מסמכים השייכים לאדם ששמו נזכר בצו או הנתונים לפקוחו, ולדרוש מאותו אדם ומכל אדם אחר למסור לו כל ידיעות הנמצאות ברשותו ביחס לכל עסק המתנהל ע״י האדם הנ״ל, ככל שידרוש המבקר, ולצורך הנ״ל רשאי המבקר להכנס לכל בנין המשמש לצרכי אותו עסק.

(2)

אם נראה לו לשר האוצר על יסוד דו״ח שהוגש ע״י מבקר בקשר עם איזה עסק כי לצורך המלוי אחר סעיף 3 מפקודה זו יש להעמיד את העסק תחת פיקוח, רשאי יהא למנות אדם (שיקרא לקמן בסעיף זה בשם ”מפקח“) שיפקח על העסק וסמכויות תנתנה לו ככל אשר יקבע שר האוצר.

(3)

כל מי שאינו ממציא, בלא סבה מספקת, איזה מסמך או ידיעות למבקר או למפקח שהוא נדרש להמציאם על ידם כחוק, יהא צפוי לקנס שלא יעלה על חמשים לירות או למאסר של לא יותר מששה חדשים או לקנס ולמאסר כאחד.

(4)

כל אדם שמתוך כונה להתחמק מהוראות סעיף זה, הוא משמיד או משחית או מטשטש כל ספר או מיסמך אחר שמבקר או מפקח רשאי לבקרם או יהא רשאי לבקרם עפ״י סעיף זה, הרי

(א)

אם נידון עפ״י כתב האשמה עפ״י הוראות פקודת הפרוצידורה הפלילית (שפיטה עפ״י כתב האשמה), יהא צפוי בצאתו חייב בדין למאסר של לא יותר מחמש שנים או לקנס או למאסר ולקנס כאחד;

(ב)

ואם נידון עפ״י הוראות פקודת שיפוט בתי משפט השלום, 1935, יהא צפוי בצאתו חייב בדין למאסר לא יותר משתי שנים או לקנס לא יותר ממאתים לירות או לקנס ולמאסר כאחד.

(5)

מקום שמינה שר האוצר בודק (מבקר) או משגיח (מפקח) לפי הסעיף הזה, יוצאו כל שכר, שניתן לבודק או למשגיח, וכל יציאות, חישובים והוצאות שהוציאו הבודק או המשגיח, הכול לפי העניין, וכל יציאות, חישובים או הוצאות אחרות כל־שהם, שהוצאו בקשר אל פיקוח והשגחה על עבודתו של אותו בודק או משגיח – כדי אותו סכום שיהיו שר האוצר או כל אדם שהרשהו על־כך, עשויים לאשרו – מתוך האקטיב (הנכסים) של העסק או של האדם אשר בגינו נתמנו הבודק או המשגיח, והחל מתאריכה של אותה תעודת־אישור יהיו שעבוד על אותו אקטיב, שתהיה לו זכות־בכורה לגבי כל שעבודים אחרים על אותו אקטיב.

5א.

חובות דיווח [תיקון: תשע״ב]

(א)

התבקש אדם לסחור במהלך עסקיו או במילוי תפקידו, והיה לאותו אדם חשד סביר כי הסחר הוא עם האויב, או סחר אדם והיה לו במועד ביצוע הסחר או בתוך שישה חודשים מהמועד האמור חשד סביר כאמור, ידווח על כך למשטרת ישראל.

(ב)

דיווח לפי סעיף קטן (א) אינו גורע מחובת הדיווח לפי הוראות כל דין.

(ג)

דיווח כאמור בסעיף קטן (א) יכלול כל מידע הידוע למדווח והנוגע לעניין, ויימסר סמוך ככל האפשר, בנסיבות העניין, למועד שבו היה לאותו אדם חשד סביר להניח כאמור באותו סעיף קטן.

(ד)

דרכי הדיווח והמועדים לפי סעיף זה יהיו בהתאם לדרכי הדיווח והמועדים שנקבעו לפי סעיפים 6(ב) ו־7(ה) לחוק איסור הלבנת הון, התש״ס–2000 (בפקודה זו – חוק איסור הלבנת הון), אלא אם כן קבעו אחרת השרים האמורים באותם סעיפים לאחר התייעצות כאמור באותם סעיפים.

(ה)

לא מסר אדם דיווח לפי הוראות סעיף זה, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין.

5ב.

פטור מאחריות והגבלות על גילוי ודיווח [תיקון: תשע״ב]

(א)

אי־עשיית סחר, מחדל אחר או מעשה, שנעשו בתום לב כדי להימנע מעבירה לפי פקודה זו, וכן דיווח או גילוי שנעשו בתום לב לצורך קיום הוראות פקודה זו, ופעולה בהתאם להנחיות משטרת ישראל, אין בהם הפרה של חובת סודיות ונאמנות או של חובה אחרת לפי כל דין או הסכם, ומי שעשה או שנמנע מעשייה כאמור, לא יישא באחריות פלילית, אזרחית או משמעתית בשל המעשה או המחדל; הוראות סעיף 24(ב) ו־(ג) לחוק איסור הלבנת הון יחולו לעניין מעשה או מחדל לפי סעיף קטן זה.

(ב)

סעיף 25 לחוק איסור הלבנת הון יחול לעניין גילוי ודיווח לפי הוראות פקודה זו, בשינויים המחויבים.

5ג.

תחולת חוק איסור הלבנת הון [תיקון: תשע״ב]

(א)

הסמכויות הנתונות לנגיד בנק ישראל ולשר להוציא צווים לשם אכיפתו של חוק איסור הלבנת הון, כאמור בסעיף 7 לחוק האמור, יהיו נתונות להם גם לשם אכיפת הוראות פקודה זו, וכן יהיה רשאי כל אחד מהם, בהסכמת שר המשפטים ובהתייעצות עם השר לביטחון הפנים, לקבוע בצו, לגבי תאגיד בנקאי או גוף, כאמור בסעיף 7 לחוק איסור הלבנת הון, הוראות בדבר בדיקת פרטי הזיהוי של צדדים לסחר אל מול פרטי הזיהוי של גורמים היכולים להיות מזוהים כאויבים.

(ב)

(1)

דיווחים שיתקבלו לפי סעיף זה ברשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור יישמרו במאגר המידע שהוקם לפי סעיף 28 לחוק איסור הלבנת הון; העברת מידע שהתקבל לפי סעיף זה או לצורך אכיפת הוראות פקודה זו ממאגר המידע, תיעשה לפי הוראות חוק איסור הלבנת הון.

(2)

אדם שהגיע אליו מידע לפי פסקה (1), תוך כדי מילוי תפקידו או במהלך עבודתו, ישמרנו בסוד, לא יגלה אותו לאחר ולא יעשה בו כל שימוש, אלא לפי הוראות חוק איסור הלבנת הון או לפי צו בית משפט; מי שגילה מידע שהגיע אליו או עשה בו שימוש, בניגוד להוראות פסקה (1), דינו – מאסר שלוש שנים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין; הגורם ברשלנות לגילוי מידע לאחר, בניגוד להוראות פסקה (1), תוך הפרת הוראה מהוראות שנקבעו לאבטחת מידע לפי חוק איסור הלבנת הון, או תוך הפרת כלל או נוהל שקבע ראש הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור לפי הוראות כאמור, דינו – מאסר שנה או קנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין.

(ג)

אחראי למילוי חובות בתאגיד בנקאי ובכל גוף המנוי בתוספת השלישית לחוק איסור הלבנת הון, שמונה לפי סעיף 8 לחוק האמור, יפעל גם לקיום החובות שיוטלו בצווים לפי סעיף קטן (א) על התאגיד או הגוף האמור, ולהדרכת העובדים לקיום החובות כאמור ולפיקוח על מילוין.

(ד)

המפקחים שמונו לפי סעיף 11יד לחוק איסור הלבנת הון, יפקחו גם על ביצוע הוראות צווים לפי סעיף קטן (א), שעניינן חובות תאגיד בנקאי וכל גוף המנוי בתוספת השלישית לחוק האמור, ולשם כך יהיו נתונות להם הסמכויות לפי החוק האמור ויחולו הוראות פרק ד׳2 לחוק האמור.

(ה)

הוראות סעיף 14 לחוק איסור הלבנת הון הקובעות עיצום כספי על הפרת הוראות לפי החוק האמור, יחולו גם לעניין הפרת הוראות צווים לפי סעיף קטן (א); הסמכויות הנתונות לוועדה להטלת עיצום כספי שהוקמה לפי סעיף 13 לחוק איסור הלבנת הון, יהיו נתונות לה גם לגבי מי שהפר את הוראות הצווים האמורים ולעניין עיצום כספי יחולו ההוראות לפי פרק ה׳ לחוק האמור.

(ו)

הוטל עיצום כספי לפי סעיף זה ושולם העיצום, לא יוגש כתב אישום בשל עבירה לפי סעיף 5א בשל אותו מעשה שבשלו הוטל העיצום הכספי.

(ז)

על מעשה אחד המהווה הפרה של הוראות צו לפי סעיף קטן (א), לא יוטל יותר מעיצום כספי אחד, אף אם המעשה מהווה גם הפרה של צו לפי חוק איסור הלבנת הון.

6.

העברת תעודות העוברות לסוחר ונושאי תביעות ע״י אויבים [תיקון: 1945, תש״ח]

(1)

כל העברה של נושא תביעה שנעשתה ע״י האויב או בשמו לא יהא לה תוקף באופן המקנה לאיזה אדם כל זכויות או תרופות משפטיות בקשר עם נושא התביעה, אלא בהסכמתו של שר האוצר; ושום העברה של תעודה העוברת לסוחר שנעשתה ע״י האויב או בשמו, ושום העברה של תעודה כנ״ל שלאחר מכן לא יהא לה תוקף באופן המקנה כל זכויות או תרופות על התעודה כנגד כל צד, אלא בהסכמתו של שר האוצר.

(2)

הסעיף־הקטן הקודם יחול בקשר עם העברה של כל תלוש או בטחון אחר שהוא בן־העברה ע״י מסירה, ואינם תעודה העוברת לסוחר, כדרך שהוא חל על כל העברה של נושא־תביעה.

(3)

אם מתכוון כל אדם למלא איזו התחייבות שהוא פטור מלמלאה עפ״י סעיף זה ע״י תשלום או בדרך אחרת, כשהוא יודע את המסיבות שבתוקפן הוא פטור כן, רואין אותו אדם כאילו סחר ע״י כך עם האויב:

בתנאי שבכל משפט על עברה על מסחר עם האויב שיוגש בתוקף סעיף־קטן זה, יהא הנתבע מלמד זכות על עצמו אם יוכיח כי בשעה שנתכוון למלא את ההתחייבות האמורה היתה לו סבה מספקת להאמין כי אפשר היה להטיל עליו אותה התחייבות עפ״י צו מאת בית משפט מוסמך, שאינו בית משפט בעל סמכות שיפוט בארץ ישראל או בית־משפט שנודע לו שיפוט בארץ אויב, וכי היו מטילים עליו התחייבות זו עפ״י צו כזה.

(4)

מקום שהוגשה תביעה על כל אדם בקשר עם תעודות העוברות לסוחר או נושא תביעה, ויש לאותו אדם סיבה מספקת להאמין כי אילו סילק את סכום התביעה היה עובר על ידי כך עברה על המסחר עם האויב, רשאי יהא אותו אדם לשלם לבית המשפט המחוזי כל סכום אשר אלמלא הוראות סעיף־קטן (1) מסעיף זה היה חייב בתשלומו בקשר עם התביעה, ומיד לאחר כך ינהגו באותו סכום, בהתחשב עם תקנות בית המשפט, בהתאם לכל צו מאת בית המשפט, והתשלום הנ״ל ישמש בידי אותו אדם קבלה מספקת לכל צורך שהוא.

(5)

שום דבר האמור בסעיף זה לא יחול על נירות־ערך שחל עליהן הסעיף דלקמן.

7.

העברת נירות־ערך והקצאתן [תיקון: תש״ח, תש״ח־3]

(1)

אם –

(א)

כל נירות־ערך שסעיף זה חל עליהם הועברו ע״י האויב או בשמו, או

(ב)

כל נירות־ערך כאלה, שהם נירות־ערך שהוצאו ע״י חברה בגדר מובנה של פקודת החברות, הוקצו או הועברו לנתין אויב או לטובתו בלא אישור מאת שר האוצר;

הרי לא יהא למקבל־ההעברה או למקבל־ההקצאה בתוקף אותה ההעברה או הקצאה כל זכויות או סמכויות בקשר עם נירות־הערך, אלא בהסכמתו של שר האוצר; ושום גוף מאוגד שהוציא או מנהל אותם נירות־ערך לא יכיר באותה העברה או יפעל על פיה בדרך אחרת, אלא עפ״י רשות מאת שר האוצר.

(2)

תעודות־מניות, תעודות־הון, או שטרי־ערובה, שהם תעודות או שטרות הנפרעים למוכ״ז, לא יוצאו בקשר עם נירות־ערך שסעיף זה חל עליהם, דהיינו נירות־ערך הרשומים או כתובים על שמו של אויב או בשמו של אדם הפועל בשמו או לטובתו.

(3)

כל העובר על הוראות סעיף זה יהא צפוי למאסר לא יותר מששה חדשים או לקנס של לא יותר ממאה לירות או למאסר ולקנס כאחד.

(4)

סעיף זה חל על נירות הערך דלקמן, דהיינו, תשלומים שנתיים, תעודות־הון, תעודות־מניות, שטרי־ערובה, אגרות־חוב או הון של אגרות־חוב הרשומים או כתובים בכל פנקס, פנקס־סניף או בכל ספר אחר המתנהלים בישראל.

8.

קנית מטבעות האויב [תיקון: תש״ח]

(1)

קנית מטבעות האויב תחשב כמסחר עם האויב.

(2)

הבטוי ”מטבעות האויב“ שבסעיף זה פירושו כל אותם שטרות הכסף או המטבעות העוברים לסוחר כמחזור מטבעות ושטרות בכל שטח הנתון לריבונותה של מעצמה הנמצאת במצב מלחמה עם מדינת ישראל, והוא אינו שטח התפוס ע״י מדינת ישראל או ע״י מעצמה שהיא בת־ברית עם מדינת ישראל, וכל שאר שטרות ומטבעות ששר האוצר יכריזם בצו, באותה שעה, כמטבעות האויב.

[תיקון: 1945]

חלק ג׳ – נכסי האויב ונכסיהם של נתיני־האויב

9.

גביית חובותיו של האויב ושמירת רכוש האויב [תיקון: 1945, 1947, תש״ח, תש״ח־3, תש״ט]

(1)

כדי למנוע תשלום כסף לאויב וכדי לשמור על נכסי האויב עד לסידורים שייעשו עם חתימת חוזה השלום, רשאי שר האוצר למנות אפוטרופסים על נכסי האויב בישראל, והוא רשאי בצו –

(א)

לדרוש לשלם לאפוטרופוס הקבוע אותם כספים אשר, אלמלא קיומו של מצב מלחמה, היו צריכים לשלמם לאדם שהוא אויב או לזכותו, ואשר אלמלא הוראות סעיף 6 או 7 מפקודה זו, היו נפרעים לכל אדם אחר;

(ב)

להקנות לאפוטרופוס הקבוע כל רכוש של האויב שיפורט בצו או לדאוג להנחלתו של אותו רכוש האויב לידי אותו אפוטרופוס ולהסדיר הנחלה זו כפי שיקבע בצו;

(ג)

להקנות לאפוטרופוס הקבוע את הזכות להעביר כל רכוש אחר של האויב שהוא רכוש שלא היה מסור לידי האפוטרופוס ושלא נדרש להמסר לידו בצו, ככל שיפורט בצו;

(ד)

ליתן לאפוטרופוס ולכל אדם אחר אותן זכויות ולהטיל עליהם סמכויות, תפקידים וחובות ככל אשר יקבע בצו, בנידון –

(I)

רכוש שהקנוהו או שדרוש להקנותו לידי האפוטרופוס עפ״י צו,

(II)

רכוש שהזכות להעבירו הוקנתה או דרוש להקנותה כך,

(III)

כל רכוש אחר של האויב שלא הוקנה ואשר לא דרוש להקנותו כך, או

(IV)

כסף ששולם לאפוטרופוס או שעפ״י הצו דרוש לשלמו לאפוטרופוס,

(ה)

לדרוש לשלם לאפוטרופוס אותם מסים שתקבענה בקשר עם כל הענינים שיפורטו בצו, ולהסדיר את גביתם של אותם מסים והנהלת חשבונותיהם;

(ו)

לדרוש מכל אדם להגיש לאפוטרופוס כל אותם דוחו״ת, חשבונות וידיעות אחרות וכן כל מסמכים ככל שהאפוטרופוס יראה צורך לדרוש לשם מלוי תפקידיו עפ״י הצו;

וכל צו כזה יכול לכלול הוראות לוי והוראות משלימות ככל אשר יראה שר האוצר לנחוץ לצרכי הצו.

(1א)

הזכויות, הכוחות, החובות וההתחייבויות, ששר האוצר רשאי להעניקם ולהטילם על אפוטרופסים על רכוש אויב, לפי סעיף־קטן (1), יכללו – מקום שמתלבן לשר האוצר כי מן המועיל שעסק כל־שהוא יתנהל או יוסיף להתנהל בישראל או ממנה – אותם זכויות, כוחות, חובות והתחייבויות ביחס לרכוש ולכסף, הנזכרים בפסקה (ד) של הסעיף־הקטן (1) הנ״ל, שיהיו נחוצים או מועילים – לדעתו של שר האוצר – על־מנת לאפשר את הנהלתו של אותו עסק כנ״ל.

(2)

אם פנה אפוטרופוס בדרישה או נתן הוראה לכל אדם בקשר אם איזה כספים או רכוש, ולאותה דרישה או הוראה צורפה תעודה מאת האפוטרופוס האומרת כי הכסף או הרכוש הם כסף או רכוש שצו עפ״י סעיף זה חל עליהם, תשמש התעודה עדות על העובדות הכתובות בה, ואם מלא אותו אדם אחרי הדרישה או ההוראה, לא יהא צפוי לכל משפט ולא יאחזו נגדו בכל צעדים משפטיים אחרים מחמת זה בלבד שמלא אחריהן כאמור.

(3)

מקום שבהתאם לצו שניתן עפ״י סעיף זה, –

(א)

משלמים כל סכומי כסף לאפוטרופוס,

(ב)

מקנים כל רכוש לאפוטרופוס או מקנים לו את הזכות להעביר כל רכוש,

(ג)

ניתנה הוראה לכל אדם בקשר עם כל רכוש שהאפוטרופוס מוצא אותו כרכוש שחל עליו צו זה,

הרי שום תשלום, הקנאה או הוראה ושום פעולות שנקטו בהן כתוצאה מכן, לא יהיו נפסלים או נפגעים מחמת זה בלבד –

(I)

שאיזה אדם שהיה מעונין בכסף או ברכוש או שיכול היה להיות מעונין בהם ואשר היה אויב או נתין־אויב, מת או חדל להיות אויב או נתין־אויב בזמן הבא בחשבון, או

(II)

שאיזה אדם שהיה מעונין כאמור ואשר האפוטרופוס האמין כי הוא אויב או נתין־אויב, לא היה אויב או נתין־אויב־בזמן הבא בחשבון.

(4)

צו כל־שהוא, לפי הסעיף הזה, תהיה לו נפקות למרות כל דבר האמור בפקודה כל־שהיא, שאושרה לפני הפקודה הזאת, ויהיה נודע לו תוקף החל מאותו תאריך (בין בעבר ובין בעתיד), שיהיה עשוי להיקבע באותו צו; מקום שלא נקבע תאריך כזה בצו, יהיה לו תוקף מיום פרסומו ברשומות.

(5)

אם שלם כל אדם חוב או עסק בכל רכוש שאיזה צו עפ״י סעיף זה חל עליהם שלא בהתאם להוראות אותו צו, הרי צפוי אותו אדם למאסר של לא יותר מששה חדשים או לקנס לא יותר ממאה לירות או למאסר ולקנס כאחד, והתשלום או העסק יהיו בטלים.

(6)

אם לא מסר כל אדם כל מיסמך או ידיעות בהתאם לדרישות צו עפ״י סעיף זה, שהוא נדרש להגישם עפ״י הצו, הרי יהא אותו אדם צפוי לקנס שלא יעלה על עשר לירות בעד כל יום שבו הוא ממשיך באי המסירה.

(7)

כל המסים שיתקבלו ע״י כל אפוטרופוס בתוקף צו עפ״י סעיף זה ישולמו לבית־האוצר ממשלת ישראל.

(8)

בסעיף זה יהיו למונחים הבאים הפרושים שלצידם:–

(א)

”רכוש האויב“ פירושו כל רכוש השייך באותה שעה לאויב או לנתין־אויב או המוחזק או מתנהל בשמו של האויב או נתין־אויב.

(ב)

”נכסים“ פירושם מטלטלין או מקרקעין, וכוללים כל רכוש או טובת הנאה בנכסי מטלטלין או מקרקעין, כל תעודה העוברת לסוחר, חוב או דבר אחר במשפט וכל זכות או טובת הנאה אחרת, בין שמחזיקים בהם ובין שלא מחזיקים בהם; וכן

(ג)

”קבוע“ פירושו קבוע בצו שניתן עפ״י סעיף זה.

(8א)

לצרכי סעיף זה יהיו רואים כל רכוש, שנרכש בידי האפוטרופוס – בין לפני יום השלושה במאי, 1945, ובין לאחריו – בתוצאת זכות או בקשר אל הנהלת רכוש שנמסרו לו, כאילו הוא רכוש שבגינו ניתן צו המקנה אותו רכוש לאפוטרופוס לפי הוראותיו של הסעיף הזה.

(9)

למרות כל דבר האמור בסעיף הזה, ישלם או יעביר אפוטרופוס – אם יורה כך שר האוצר – לאותם בני־אדם, העשוים להינקב בהוראה, –

(א)

כל כסף, הנקוב כאמור, ששולם לאפוטרופוס ככסף שהיה משתלם – אלמלא היה קיים מצב מלחמה – לידיו או לטובתו של –

(I)

יחיד, היושב בארץ אויב כל־שהיא, שאיננה נתונה לריבונותה של מעצמה שאתה נמצאת מדינת ישראל בקשרי מלחמה, או באיזור כל־שהוא, שעליו חלות הוראותיה של הפקודה הזאת כשם שהן חלות על ארץ אויב,

(II)

יחיד או חבר בני־אדם (בין שהוא מאוגד ובין שאינו מאוגד) העוסקים בעסק בכל שטח־אדמה או איזור כאלה, או

(III)

חבר כל־שהוא של בני־אדם (בין שהוא מאוגד ובין שאינו מאוגד), העוסק בעסק במקום כל־שהוא, ואותו עסק נתון לשליטתו של כל יחיד כזה או של כל חבר כזה של בני־אדם מן הנזכרים בפסקות־משנה (I) או (II) של הפסקה הזאת;

(ב)

כל רכוש שניקב כנ״ל, שהוא רכוש אשר הוא עצמו או זכות־העברתו הוקנו לאפוטרופוס, משום היותו רכוש השייך לכל יחיד כזה או לכל חבר כזה של בני־אדם מן הנזכרים בפסקות־משנה (I), (II) או (III) של פסקה (א) מן הסעיף־הקטן הזה, או המוחזק או מתנהל מטעמם.

(10)

למרות כל האמור בסעיף הזה, רשאי שר האוצר להרשות לאפוטרופוס על רכש האויב להשקיע כל כספים שבאחיזתו באותו האופן, שיהיה שר האוצר עשוי לנקבו מזמן לזמן, ועוד רשאי הוא להרשות להעביר מרשות לרשות הכנסה כל־שהיא, שנתקבלה מכל השקעות, או מהשקעה כל־שהיא, שהשקיע האפוטרופוס על רכוש האויב בכל זמן לאחר יום השלושה בספטמבר, 1939.

פורסם צו המסחר עם האויב (אפוטרופוס), 1939.

[תיקון: 1945]

חלק ד׳ – משא־ומתן משפטי

9א.

משא־ומתן משפטי של אפוטרופוס או עליו [תיקון: 1945, תש״ח, תש״ח־2]

(1)

(בוטל מכללא לפי סעיף 9 לפקודת בתי משפט (הוראות מעבר), תש״ח–1948).

(2)

סבור אפוטרופוס כי לשם מילוי נאות של חובותיו מן הצורך לעשות כן, יהיה זכאי לכונן משא־ומתן משפטי אזרחי על כל אדם.

(3)

אפוטרופוס יהיה זכאי לכונן תביעה אזרחית כל־שהיא או משא־ומתן משפטי אחר כל־שהוא (לרבות ערעורים) או להגן עליהם ולהתייצב ולהשמיע דבריו בפני כל בית־משפט או בית־דין או בורר, בין בעצמו, ובין באמצעות פקיד של הממשלה או באמצעות עורך־דין שהרשהו בכתב, ומשיכוננו תביעה כזאת או משא־ומתן משפטי כזה, לא יידרשו אפוטרופוס, או אותו נציג כנ״ל, לשלם דמי בית־משפט או דמים אחרים, או ליתן ערובה ליציאות או ערובה לכך שיציית להכרעת בית־המשפט או ערובה אחרת, וכן לא יחושב מס־בולים על הרשאה כל־שהיא של כל נציג כזה כנ״ל:

בתנאי כי מקום שהושג פסק־דין בכל תביעה שכונן אפוטרופוס, יהיו כל דמי־בית־משפט וכל דמים אחרים, שהיו משתלמים כרגיל, חלק מחוב פסק־הדין ולכשיינכו ישולמו לבית־הדין:

ובתנאי נוסף שאפוטרופוס יהיה זכאי לנכות הוצאות ושכר עורך־דין.

(4)

בסעיף זה יהיו רואים את המונחים ”לכונן“ או ”להגן“ כאילו הם כוללים את המשכתם – בידי אפוטרופוס – של תביעה כל־שהיא או משא־ומתן משפטי כל־שהוא, שהוחל בהם בידי אדם או על אדם, שנעשה לאויב לאחר שנתכוננו אותם תביעה או משא־ומתן משפטי.

(5)

הוראותיו של סעיף זה תחולנה על כל תביעות או כל משא־ומתן משפטי בלא לשים לב לכך אם הוחל בהם לפני היום האחד־עשר באוקטובר, 1940, או לאחריו:

התנאי בוטל מכללא שעה שבוטל סעיף־קטן (1).

9ב.

תעודות וכו׳ מסויימות תשמשנה ראיה [תיקון: 1945]

(1)

מתוך כפיפות להוראותיו של סעיף זה יקובלו, בכל משא־ומתן משפטי חוקי, העתק של רשומה בספריו של אפוטרופוס, וכן העתק תעודת כל־שהיא או רשומה כל־שהיא בתיק רשמי של אפוטרופוס, כעדות מוחזקת על אותה רשומה או אותה תעודה ועל העניינים, הטרנסאקציות או החשבונות הרשומים בהם.

(2)

לא יקובל העתק כנ״ל כעדות לפי סעיף זה, אלא־אם אושר כהעתק נכון בידי אפוטרופוס או כל אדם שהרשהו כהלכה לאשר העתקים בשמו.

(3)

תעודת־האישור של אפוטרופוס, בדבר עניינים שבתחומי חובותיו, תקובל כעדות על העובדות האמורות בה בכל משא־ומתן משפטי חוקי, אלא־אם יורה בית־המשפט הוראה אחרת בשל סיבה מיוחדת.

(3א)

כל תעודת־אישור של אפוטרופוס בדבר עניינים שהם בתחומי חובותיו או כוחותיו, אם תהיה מיומרת להיות חתומה בידי אפוטרופוס, או כל העתק כזה המתואר בסעיפים־קטנים (1) ו־(2), אם יהיה מיומר להיות מאושר כהעתק נכון בידי אפוטרופוס או בידי כל אדם שהרשהו כהלכה בעניין זה, יהיו מתקבלים כעדות ללא הוכחה על חתימת האפוטרופוס או אותו אדם כנ״ל, אלא־אם יורה בית־המשפט הוראה אחרת בשל סיבה מיוחדת.

(4)

אפוטרופוס או פקיד ממחלקת האפוטרופוס לא יהיה נתון להכרח להראות – במשא־ומתן משפטי חוקי כל־שהוא – כל ספר או תעודה של המחלקה שתכנו ניתן להוכיח לפי סעיף זה, או להתייצב כעד על־מנת להוכיח את העניינים, הטרנסאקציות או החשבונות הרשומים בהם, או ליתן עדות על עניינים, שניתן להוכיחם בתעודת־אישור של האפוטרופוס כנ״ל, אלא באמצעות צו של בית־משפט, שניתן בשל סיבה מיוחדת.

9ג.

כוחו של אפוטרופוס לדרוש המצאת דו״חות, חשבונות וכו׳ [תיקון: 1945, תש״ח־3, תש״ט]

(1)

אפוטרופוס, או אדם כל־שהוא, שאותו הרשה בעניין זה, רשאי לדרוש – בהודעה שבכתב או בהודעה שתפורסם ברשומות – מכל בני־אדם, או מאדם כל־שהוא, להמציא לו – במשך אותה תקופה העשוייה להינקב בהודעה – אותם דו״חות, חשבונות או ידיעות אחרות, או להראות אותן תעודות, שיהיו עשויים להינקב בהודעה.

(2)

כל אדם, הנדרש באותה הודעה כנ״ל להראות או להמציא תעודה או ידיעות כל־שהן, מלא ימלא אחר ההודעה למרות כל דבר, שיהיה כלול בחוק כל־שהוא, המקנה לו זכות לסרב מלהראות או מלהמציא אותן תעודה או ידיעות, וכל דו״ח, חשבון או ידיעות אחרות, שהמציא אותם, או כל תעודה שהראה אותה, אדם כל־שהוא, מתוך מילוי אחר הודעה לפי סעיף זה, יהיו מתקבלים כעדות בכל משא־ומתן משפטי אזרחי או פלילי, שיהיו עשויים להיות מוגשים עליו.

(3)

חדל אדם כל־שהוא מלהראות או מלהמציא – בהתאם לדרישותיה של הודעה לפי סעיף זה – תעודה או ידיעות כל־שהן, שנדרש להראותם או להמציאם בהודעה ההיא, יהיה צפוי לקנס שלא יעלה על עשר לירות לכל יום שבו נמשך חדלון־המעשה.

(4)

אם מתוך כוונה להשתמט מהוראותיו של הסעיף הזה – אדם משמיד, פוגם או מטשטש תעודה כל־שהיא, שהוא נדרש להראותה בהודעה לפי הסעיף הזה, או שהיא נוגעת בכל עניין, שעליו הוא נדרש להמציא ידיעות בהודעה לפי הסעיף הזה – יהיה אותו אדם –

(א)

אם הוא נדון לפי כתב־האשמה לפי הוראותיה של פקודת־הפרוצידורה הפלילית (שפיטה לפי כתב האשמה) – צפוי, משיתחייב בדין, למאסר לפרק זמן שלא יעלה על חמש שנים או לקנס או לאותו מאסר ולקנס גם יחד, או

(ב)

אם הוא נדון לפי הוראותיה של פקודת שיפוט בתי־משפט השלום, 1939 – צפוי, משיתחייב בדין, למאסר לפרק זמן שלא יעלה על שנתיים או לקנס שלא יעלה על מאתיים לירות או לאותו מאסר ולאותו קנס גם יחד.

9ד.

סמכותו של אפוטרופוס על רכוש האויב לוותר על תשלומים מסויימים במקרים מסויימים [תיקון: 1947, תש״ח, תשכ״ד]

(1)

מקום שאדם כל־שהוא (הקרוי להלן בסעיף הזה ”המבקש“), שהיה – אילולא פעולתם של הפקודה הזאת או כל צו שניתן לפיה – זכאי –

(א)

בכללו של רכוש כל־שהוא, הכולל פרדס הדרים (הקרוי להלן בסעיף הזה ”הפרדס“), שעל קיומו – או בזיקה אל־כך – הוציא האפוטרופוס על רכוש האויב כספים מתוך שימוש בסמכויותיו לפי הפקודה הזאת; או

(ב)

בחלק מאותו רכוש,

פונה בבקשה לאפוטרופוס על רכוש האויב שינקוט באותם צעדים, שבהם עשוי להיות צורך, כדי לבצע את הקנייתו של אותו רכוש למבקש, רשאי האפוטרופוס על רכוש האויב לוותר – אם הוא חושב זאת לצודק ולנאות לעשות כן, לאחר שקיבל אותן ידיעות באותה הצורה שיהיה עשוי לדרשן – על־כך כי המבקש ישלם לו, ולאחר־מכן יהיה זכאי כי הממשלה תשלם לו, אותו חלק של אותם כספים, שהוציא כאמור לעיל, השווה –

(I)

במקרה שבו נערכה הבקשה בגין כללו של אותו רכוש – לסכום שעליו יעיד ממונה המחוז במחוז, שבו נמצא הפרדס, כי הוא הסכום הכולל, שהיה עלול להתקבל – בגין אותו פרדס – כמלווה לזמן קצר על יבול מחברה מאושרת, לפי פקודת המלוות לזמנים קצרים על יבול (בטחון), 1935, שלפרעונו ערבה הממשלה, אילו הוגשה בקשה על מלווה כזה;

(II)

במקרה שבו נערכה הבקשה בגין חלק מאותו רכוש – לסכום, שמתכונתו אל כלל הסכום האמור היא כמתכונת אותו החלק אל כללו של אותו רכוש,

אם מילאו אחר כל הדרישות הבאות, דהיינו –

(א)

המבקש חותם על שטר מלווה, הנערך בין ממונה המחוז במחוז, שבו נמצא הפרדס, בשם הממשלה ומטעמה – מצד אחד, והמבקש מצד שני, שהושמו עליו בולים כהלכה על חשבון המבקש, ובו מאשר המבקש שהוא מתחייב לממשלה כדי הסכום הנזכר בפסקה (I) או (II) שלעיל, הכול לפי העניין, ומקבל על עצמו לשלם לממשלה את הסכום האמור, בצירוף הריבית על אותו סכום בשיעור של 3 אחוזים מן המאה לשנה באותו אופן שיקבענו ממונה המחוז האמור וייאמר באותו שטר, ובו ייקבע כי הסכום האמור – בצירוף כל ריבית המתרבה עליו – יהווה שעבוד ראשון על יבול כל־שהוא של הפרדס (בין אם אותו יבול קיים בזמן שנקבע לפרעון אותו סכום וכל ריבית עליו, או כל תשלום של חלק ממנו, ובין אם אינו קיים) לטובת הממשלה, שלו דין־קדימה על־פני כל שעבוד אחר על אותו יבול, בין שנוצר לפני תאריך תחילת תקפה של פקודת מסחר עם האויב (תיקון), 1947, או לאחריו; וכן

(ב)

המבקש מגיש העתק של אותו שטר לקצין המחוז של הנפה, שבה נמצא הפרדס, ומשלם את הדמים שנקבעו לרישום שעבודים לפי פקודת המלוות לזמנים קצרים על יבול (בטחון), 1935; וכן

(ג)

קצין המחוז האמור רושם רשומה נאותה בפנקס הרישום של שעבודי יבול, המתנהל לפי פקודת המלוות לזמנים קצרים על יבול (בטחון), 1935.

(2)

עם חתימתו של השטר הנזכר בסעיף־קטן (1) בידי המבקש ולאחר־מכן, יהווה הסכום – הנזכר בפסקה (I) או (II) של הסעיף־הקטן ההוא, הכול לפי העניין, בצירוף כל ריבית המתרבה עליו – שעבוד ראשון כפי שנקבע באותו שטר בהתאם לקביעותיה של פסקה (א) מסעיף־קטן (1) וקביעותיה של פקודת המלוות לזמנים קצרים על יבול (בטחון), 1935, תחולנה – מתוך כפיפות לקביעותיה של פסקה (א) מסעיף־קטן (1), ובאותם שינויים שיהיו עלולים להיות נחוצים – על אותו שעבוד כאילו היה שעבוד הרשום לטובת חברה מאושרת לפי הפקודה ההיא, ואם לא ישולם הסכום האמור – בצירוף כל ריבית שנתרבתה עליו – בתאריך שבו יחול מועד פרעונו בהתאם לקביעותיו של השטר האמור, אפשר יהיה לגבות אותו הסכום יחד עם אותה ריבית בהתאם לקביעותיה של פקודת המסים (גבייה), שלה יהיו אלה כפופים מכל הבחינות, כאילו זה היה מס, העשוי להיות משתלם ביד המבקש, שנישום כהלכה ועבר מועד פרעונו.

9ה.

סילוק הוצאות ובטחון להוצאות ולאגרות [תיקון: תש״י]

(א)

היו נכסים של אדם פלוני לאפוטרופוס, והאפוטרופוס הוציא – בין לפני שנכנס לתקפו חוק לתיקון פקודת המסחר עם האויב, תש״י–1950, ובין אחרי זה – הוצאות כל שהן בקשר עם אותם נכסים או כל חלק מהם, רשאי האפוטרופוס לעכב תחת ידו ולגבות מתוך כל אותם נכסים את סכום ההוצאות, בצירוף ריבית עליו בשיעור של 6% לשנה או בשיעור נמוך יותר שייקבע על ידי שר האוצר.

(ב)

כל הנכסים של אדם המוקנים לאפוטרופוס יהיו משועבדים בשיעבוד ראשון כבטחון לסכום ההוצאות שהאפוטרופוס הוציא בקשר אתם, או בקשר עם כל חלק מהם, ולריבית על אותו סכום, ולכל סכום המגיע לאפוטרופוס כאגרה בקשר עם אותם נכסים, או בקשר עם כל חלק מהם. לשיעבוד זה יהיה דין קדימה על פני כל שיעבוד אחר על אותם נכסים, בין שהשיעבוד האחר נוצר לפני שנכנס לתקפו חוק לתיקון פקודת המסחר עם האויב, תש״י–1950, ובין אחרי זה.

[תיקון: 1945]

חלק ה׳ – הוראות כלליות והוראות משלימות

10.

ידיעות כוזבות ושימת מכשולים [תיקון: 1945, תש״ח־3]

(1)

אם, לצורך השגת רשות או הסכם עפ״י פקודה זו, או בשעת מתן ידיעות לצרכי פקודה זו או לצרכי כל צו שניתן או הודעה שהוצאה לפיה, מצהיר כל אדם בכוונה או מתוך קלות־דעת הצהרה שהיא כוזבת בפרט חשוב, הרי צפוי יהא אותו אדם למאסר לא יותר מששה חדשים או לקנס שלא יעלה על מאה לירות או למאסר ולקנס כאחד.

(2)

כל המפריע בזדון לכל אדם הממלא אחר אחת הסמכויות המסורות לו עפ״י פקודה זו יהא צפוי לקנס שלא יעלה על חמשים לירות.

11.

עברות ע״י איגודים

מקום שהוכח כי כל עברה על פקודה זו שנעשתה ע״י גוף מאוגד, נעשתה בהסכמתו או בעזרתו של כל מנהל, מנהל־עסקים, מזכיר או פקיד אחר של אותו גוף מאוגד או שאפשר ליחס מעשה עברה זה לאיזו רשלנות מצדם, הרי גם הוא וגם אותו גוף מאוגד, יחשבו כאשמים באותה עברה, ויהיו צפויים למשפט ולעונש בהתאם לכך.

12.

העברת סמכויותיו של שר האוצר [תיקון: תש״ח]

כל דבר שעפ״י פקודה זו דרוש או מותר להעשות ע״י שר האוצר, לשר האוצר או בפני שר האוצר, יכול להעשות ע״י כל אדם, לכל אדם או בפני כל אדם שהורשה לכך ע״י שר האוצר.

13.

שמירה על זכויותיו של שר האוצר [תיקון: תש״ח]

פקודה זו לא תפגע בשמוש בכל זכות או סמכות של שר האוצר.

14.

הוראות לזמן מעבר בעניין אזורים שפסקו מהיות ארץ אויב, או שהפסיקו לנהוג בהם כבארץ אויב [תיקון: 1945, תש״ח]

(1)

מקום שלאחר המועד המיועד פוסק איזור כל־שהוא מהיות ארץ־אויב (בין מפני היותו תפוס בידי מדינת ישראל או מעצמה שהיא בת־בריתה של מדינת ישראל, בין משום שאינו תפוס עוד בידי מעצמה שאתה עומדת מדינת ישראל בקשרי מלחמה ובין בגלל סיבה אחרת כל־שהיא) ינהגו באותו איזור – לצרכי הסעיפים 6, 7 ו־9 ולצרכי כל צו שניתן לפי סעיף 9 הנ״ל, פרט לכשניתנה הוראה מפורשת בכל צו כזה, כאילו לא חלה שום פסיקה כזאת, עד לאותו זמן שיהיה שר האוצר עשוי לנקוב אותו בצו.

(2)

ההוראות הקודמות של סעיף זה תחולנה – בכל הנוגע בכל דבר שנעשה או שלא־נעשה אחרי המועד המיועד – על כל איזור, שפסק מהיות ארץ אויב ביום העשירי ביולי, 1943, או לאחריו, אבל בכל הנוגע כנ״ל לפני המועד המיועד, תחולנה כשם שהן חלות על כל איזור שפסק מהיות ארץ אויב לאחר המועד המיועד.

(3)

מקום שניתן – לפי סעיף־קטן (1) של סעיף 2 (המייפה את כוחו של שר האוצר להורות בצו כי ינהגו באיזור – לצרכי הפקודה הזאת כבארץ אויב) – צו המורה שינהגו באיזור כל־שהוא כנ״ל, ואותו צו הופקע או שונה – בין לפני המועד המיועד ובין לאחר־מכן – עד־כי אינו חל יותר על אותו איזור, תחולנה הוראותיו הקודמות של סעיף זה – בהסגלות הנחוצות – על אותו איזור, כאילו פסק האיזור מהיות ארץ־אויב עם הפקעתו של הצו או שינויו, הכול לפי העניין.

(3א)

בסעיף זה, המונח ”המועד המיועד“ מובנו היום העשרים־ושמונה באוקטובר, 1943.

(4)

הוראותיו הקודמות של סעיף זה לא תהיה להן נפקות על כל דבר שנעשה או לא נעשה באותו יום או לאחר־מכן, ביחס לאיזור כל־שהוא, אשר היה סמוך לפני היום השלושים בנובמבר, 1944, איזור הנתון לריבונותה של מעצמה שאתה נמצא אז מלך בריטניה בקשרי מלחמה.

15.

הוראות לזמן־מעבר בעניין אזורים הנתונים לריבונותה של מעצמה שאתה עומד מלך בריטניה בקשרי מלחמה [תיקון: 1945, תש״ח]

ביחס לכל דבר שנעשה או לא נעשה ביום השלושים בנובמבר, 1944, או לאחריו, ינהגו בכל איזור, הנתון ביום הנ״ל לריבונותה של מעצמה שאתה עומד מלך בריטניה במצב מלחמה, כבארץ אויב – לצרכי הפקודה הזאת (לרבות צרכי כל צו שניתן לפיה):

בתנאי כי במקרה של איזור, שאלמלא הסעיף הזה לא היו נוהגים בו כבארץ אויב, יהיה שר האוצר רשאי להורות בצו כי החל מאותו יום, שיהיה עשוי להינקב כנ״ל, ינהגו באותו איזור כאילו לא היה ארץ אויב – לכל הצרכים הנ״ל, או לאותם מן הצרכים הנ״ל שיהיו עשויים להינקב בצו, ואפשר יהיה ליקוב באותם הצווים האמורים ימים שונים ביחס לצרכים שונים.

16.

סייג בדבר צווים וכו׳ מסויימים [תיקון: 1945]

כל צו, הודעה, תעודת־אשור, הורמן (אישור), הרשאה, או מינוי, שניתנו או הוצאו בתוקף כוחות שהוענקו בפקודה הזאת, כפי שתוקנה בתקנות ההגנה הנקובות בתוספת, שעמדו בתקפן סמוך לפני תחילת תקפן של תקנות ההגנה (הפקעה), 1945, יהיו רואים אותם כאילו ניתנו או הוצאו בתוקף הכוחות שהוענקו בפקודה הזאת כפי שתוקנה בפקודת תחיקת־ההגנה (הכללה בפקודות מסויימות), 1945, וכל צו, הודעה, או דרישה אחרת, שעמדו בתקפם סמוך לפני תחילת תקפם של תקנות ההגנה (הפקעה), 1945, שהם צו, הודעה, או דרישה אחרת, שלפי תקנה 8 מתקנות ההגנה (מסחר עם האויב), 1942, רואים אותם כהודעה שהוצאה לפי סעיף 9ג, כפי שחוקק באותן התקנות, יהיו רואים אותם כאילו הם הודעה שהוצאה לפי סעיף 9ג, כפי שחוקק בפקודת תחיקת ההגנה (הכללה בפקודות מסויימות), 1945.

17.

הגנת אפוטרופוס על רכוש האויב ופקודיו, והקניית תוקף [תיקון: 1947(2)]

(1)

אפוטרופוס על רכוש האויב לא יהיה אחראי בגין או בגלל כל פעל שעשאוהו – או כל אי־עשיה שהקרוה סוכניו – בין לפני תחילת תקפה של פקודת המסחר עם האויב (תיקון מס׳ 2), 1947, ובין לאחריו, אלא־אם נתנו אותו אפוטרופוס על רכוש האויב, או פקיד הפועל מטעמו, הרשאה באופן מיוחד על אותם פעל או אי־עשייה.

(2)

לא האפוטרופס על רכוש האויב, ולא פקיד הפועל מטעמו, לא יהיו נתונים לכל אחריות בגין או בגלל כל –

(I)

פעל שנעשה, או

(II)

אי־עשיה שהוקרתה, או

(III)

הכרעה, הרשאה, הוראה או צו שניתנו – בין לפני תאריך תחילת תקפה של פקודת המסחר עם האויב (תיקון מס׳ 2), 1947, ובין לאחריו – בהמשך, או בהמשך מיומר, לכוחות ולחובות שהוענקו לאותו אפוטרופוס על רכוש האויב בפקודה הזאת, או בכל צו שניתן לפיה, אם נעשה הפעל, הוקרתה אי־העשייה, או ניתנו ההכרעה, ההרשאה, ההוראה או הצו בתום לבב, וכל אותם פעלים שנעשו, אי־עשיות שהוקרו, או הכרעות, הרשאות, הוראות וצווים שניתנו לפני תאריך תחילת תקפה של פקודת המסחר עם האויב (תיקון מס׳ 2), 1947, יהיו רואים אותם כאילו נעשו, הוקרו או ניתנו, הכול לפי הענין, באופן תָקֵף.

[תיקון: 1945]