פתיחת התפריט הראשי

פסיקתא רבתי כט ג

ג. עריכה

מהו "גַּם בָּכִינוּ" שהם מבכים עמהם הקדוש ברוך הוא.

דרש ר' יצחק "עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ" בא וראה עפרה של ארץ ישראל לתשובה, עד שהיו בארץ ישראל היה ירמיה אומר להם עשו תשובה עד שלא יתחתם עליכם גזר דין ולא קיבלו, כיון שגלו היו נוהגים קדושה במצות נטלו כינורותיהם ותלו אותם בערבות.

"כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר" באותה שעה אמרו להם אומות העולם עמדו ושוררו לפני עבודה זרה כדרך שהייתם משוררים בבית המקדש, אמרו להם אילו אמרנו שירה במקומינו לא גלינו מארצנו ועכשיו היאך נאמר שירה לפני עבודה זרה, היה רבי יצחק בן טבלאי אומר, משלו משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שנשא בת מלכים, אמר לה עמדי והשקני כוס אחד, ולא רצת להשקותו, כעס עליה והוציאה מתוך ביתו, הלכה ונשאת למוכה שחין, אמר לה עמדי והשקני כוס אחד, אמרה לו ריקה בת מלכים הייתי ונשאתי למלך, ועל שאמר השקיני כוס אחד ולא רציתי להשקותו כעס עלי והוציאני מתוך ביתו, שאילו השקיתיו הייתי מוסיף על כבודי כבוד והייתי במקומי, עכשיו אתה אומר לי עמדי והשקיני, אף כך ישראל אומרים לאומות העולם, אילו אמרנו שירה לפני הקדוש ברוך הוא במקומינו על כל הניסים שעשה לנו ישבנו במקומינו ולא גלינו מארצינו, ועכשיו נאמר שירה לפני עבודה זרה, מיד עמדו והשליכו מהם תילי תילים של הרוגים, ואע"פ שהרגו מהם הרבה היתה להם שמחה שלא אמרו שירה לפני עכו"ם שנאמר "וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה" באותה שעה נשבע הקדוש ברוך הוא לישראל שבועה שלימה, כביכול הוציא על עצמו אם לא אעשה שבועתי שנאמר "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי" נטל הקדוש ברוך הוא ידו והחזירה לאחוריו בשעה שגלה ישראל, כעניין שנאמר (איכה ב, ג): "הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב" כביכול לא החזירה הקדוש ברוך הוא למקומה, וכן אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אשכח ימיני שהחזרתי לאחוריי אם לא אקים לכם שבועה זו ולא אשכח אתכם בין האומות העולם.

"תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אַזְכִּיר אֶת (אֶזְכְּרֵכִי) יְרוּשָׁלָיִם אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" שעתיד הקדוש ברוך הוא להחזיר לירושלים כל שמחתה כעניין שנאמר (ישעיה לה, י): "וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם" וכל המתאבל על ירושלים בעולם הזה ישמח עמה לעתיד לבא שנאמר (שם סו, י) "שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם וְגִילוּ בָּהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מְשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ" אמרו משום אביי אין שמחה בא אלא בתשעה באב, לפי שקבעו אבל בזמן הזה, ועתיד לפני הקדוש ברוך הוא לעשותו יום טוב שנאמר (ירמיה לא, יב): "וְהָפַכְתִּי אֶבְלָם לְשָׂשׂוֹן וְנִחַמְתִּים וְשִׂמַּחְתִּים מִיגוֹנָם"