פני יהושע/הקדמה
הקדמת המחבר
אודה ה' מאד בפי ובתוך רבים אהללנו. בקול תודה על כל הטובות וחסדי חסדים אשר גמלני מעודי. אם אמרתי אספרה נא כמו לא ידעתי ספורות למו, ובמה אכף ואקדם אפילו על אחד מריבוא שבהן, ואפס קצהו כתבתי לזכרון בספר בהקדמה הכוללת אשר ייעדתי בתחלת החיבור בחידושי ברכות וסדר מועד השם יזכני להוציא גם כן לאורה בקרב הימים, ושם הארכתי גם כן בשבח מעלת לימוד עיון התורה לשמה בסוגיית הש"ס ופוסקים, שהיא הנה ראש וראשון, שעל זה אמרו חכמים (ברכות ח, א) שאין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה. ובאתי גם כן בתוכחת מגולה על גודל ביטול התורה בעוונותינו הרבים בזמנינו מחמת כמה סיבות לא צודקות הצריכין תיקון גדול. וכאן נקיטנא נפשאי בקצירי בקצירת האומר בראשי שורות שהאומר שכנגדו מוכיח סופו על תחלתו על התגלגלות הדברים בענין חיבור הלזה:
ואחת שהיא הנה קבלתי עלי לחובה ונדרתי בדבר הנדור בעת צרתי ביום חרון אף ה' יום ג' כסליו שנת תס"ג לפ"ק בק"ק לבוב, שליו הייתי בביתי ורענן בהיכלי עם חבירים ותלמידים המקשיבים לקולי, ופתע פתאום היתה מעיר לגל הפוכה כמו רגע לא חלו בה ידים וקול זעווה לא שמענו כי אם קול הבערה יצאה לחלק, ומראה אש הגדולה והמתלקחת אשר עלה בארמנותינו ובחלונינו ע"י כמה חביות גדולות ונוראות מלאים פולוויר שהיה לשריפת אש עד שנהרסו הבתים ממגורותם כמה בתים גדולים ובצורות חומה עד לשמים הושפלו עד לעפר ערו עד היסוד בהן ונהרגו כששה ושלשים נפשות קדושות מישראל. ובתוך החללים ג"כ מגרי ביתי זו אשתי הראשונה נ"ע ואמה ואבי אמה, עד שהגיע ג"כ לצרת הבת בתי הקטנה אחת היתה לאמה וחביבה עלי ביתר שאת. וגם אנכי הייתי מן הנפילים מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ובאתי בעמקי מצולה בארץ התחתית ממש כבתוך המכבש מחמת כובד משא הגלי גלים שנפלו עלי וקורות בתינו יותר מקורות בית הבד, ולא נתנוני השב רוחי, ידי ואיברי אינם ברשותי, אמרתי נגזרתי בדמי ימי אלכה פקדתי יתר שנותי לא אביט אדם עוד עם יושבי חלד. ומתיירא הייתי שלא יעשה ביתי קברי לנסקלין ולנשרפין לנהרגין ונחנקין, עלי היו כולנה ארבעתן כאחת, ודין ארבע מיתות לא בטלו ממני. זאת ועוד אחרת שקורות הבית רהיטיו ועציו ואבניו נדמו עלי כעדים גמורים, אמרתי פן יפגעו בי להיות יד העדים בי בראשונה להמיתני. אמנם בחמלת ה' עלי לא נתנני אלקים להרע עמדי וכמו ערך שליש או רביע שעה אחר ששקט וסר מזעף קול המפלה, רק עדיין קול שפעת המולת המון לאלפים ולרבבות הולך וסוער הרומסין על הגג ותבקע הארץ לקולם. ורבים אשר המיתו ברמיסתם יותר מאשר בראשונה, אף דלא הוי סגי בלאו הכי שכוונתם להציל ולפקוח הגל. סוף דבר כבר יצאתי מכלל ודאי סכנת נפשות לידי ספק. אז אמרתי עודני בתוך הגל, אם יהיה אלקים עמדי והוציאני מן המקום הזה לשלום ויבנה לי בית נאמן להרבות גבולי בתלמידים, לא אמנע עצמי מכותלי בית המדרש ולשקוד על דלתי העיון בסוגיית הש"ס ופוסקים וללון בעומקה של הלכה, אף לינות הרבה בענין אחד. ובזה חשקה נפשי לילך בעקבות אבותי ה"ה אבי אמי רבתא הגאון המנוח המפורסם הרב המאה"ג מוהר"ר יושע זצ"ל אשר שמו בקרבי האב"ד ור"מ דק"ק קראקא שחיבר ספר מגיני שלמה ליישב קושיות התוס' על רש"י ז"ל וליישב מה שמניחין התוספות בתימה. ולעת ההיא עדיין לא זכינו לאורו של הספר הנ"ל, רק מאשר אבותינו ספרו לנו ולמשמע אוזן תאבה נפשי ללכת גם אני בדרכיו:
אני טרם אכלה לדבר הדברים אל לבי, שמע ה' בקול עניי ונתן לי מהלכים בין העמודים כמין שביל ממש נעשה לי ויצאתי בשלום בלי פגע, וחבל לא הוה בי. אז ידעתי נאמנה כי מה' היה הדבר ממש במקום שאין מצילין, ומאז והלאה השמתי הדברים אל לבי שיהא עיקר לימודי בדבר הלכה בסוגיית הש"ס ופוסקים ושלא להעלות בכתב שום דבר בענייני הדרוש או שאר לימודים שהם רחוקים ממרכז לימוד האמת אם לא לעתים רחוקים. רק כל זמן שנתחדש לי שום דבר בסוגיית הגמרא או בפירש"י ותוספות והיה הדבר נוטה בעיני שהוא על צד דרך לימוד האמיתית לפי דרך קדמונינו ורבותינו, אותה אבחר ואקרב לכתוב בספר הזכרונות:
ותחלת תנויי בנזיקין הוה לפי סדר הבבות כי להם משפט הבחירה ע”פ מאחז”ל הרוצה שיתחכם יעסוק בדיני ממונות. ומחמת בגידת הזמן שהיה באותן הימים קול רעש תרועת מלחמה כמה וכמה שנים עד שברוב הימים היו הספרים שלנו טעונין גניזה ימים רבים להצילם מפני הדליקות ששרפו האויבים כמה וכמה קהלות ונפזרנו מעיר לעיר ומגולה לגולה ומחמת כן הייתי בתוחלת ממושכה ותוחלתי נכזבה בימים רבים אשר לא היה לי בהם שום חפץ. והנה זה כמו י' שנים עלה בלבי להעלות על לוח הדפוס החיבור על כמה מסכתות מסדר נזיקין ומסדר מועד ובהא נמי לא איסתייע לי מילתא מכמה טעמים והטעם כעיקר בראותי גודל המכשלה בעו”ה בענין הדפסת ספרים חדשים מקרוב אשר לא שערום אבותינו בכמה דרכים שאינן בחזקת תקנה לא רע”ה זה כרע”ה זה יש מהם שלא קרא ולא שנה ולא שימש ת”ח למלא כריסו אף בחדא מסכתא רק כמדלגים מענין לענין עלה א' בבד אחד כדרך לימוד הנערים המשחקים ובהבל שבפיהם שמו אותותם אותות לאמר הלא חובר חבר אני עד שנעשה הדבר כשחוק בעיני הבריות והתורה מתחללת על לומדיה. ובלי ספק שהתורה חוגרת שק על זה לאמר עשאוני בניך ככנור המנגן בבית המשתאות ואף גם זאת יש מהם מגנבי דברים מגדולי ישראל גנבו וכחשו ושמו בכליהם להתלבש בטלית שאינו שלו וחשידי נמי להחליף ולקלקל דבריהם שלא במשפט לתלות בוקי סריקי בגדולי ישראל להדפיס בשמם דברים אשר לא עלו בלבם מעולם כאשר כל אלה עיני ראו ולא זר ואזני שמעו ותקח שמץ מנהו. ועוד יותר מזה יש בוטים כמדקרות חרב בלשון מדברת גדולות נגד חכמי הדור כאילו חברותא נמי איכא לכן הלך לבי אנה ואנה בענין הדפסת החיבור כמאמר חז”ל בשעת המכנסים פזר ובשעת המפזרים כנס עד שזכיתי מקרוב ללמוד שלשה מסכתות הללו כתובות גיטין קידושין בישיבת חברים ובפלפול התלמידים והשקפתי בהם שתים ושלשה פעמים ומצאתי ת”ל דברים ברורים שבכמה מקומות זכיתי לעשות העקוב למישור בכמה סוגיות עמוקות ומחמורי חמורות נעשה קלי קלות בעזה”י ואז בזימנין סגיאין חזיתי דהוה לי סייעתא דשמיא שכוונתי לדעת הגדולים שנדפסו מחדש על מסכתות הללו כגון חידושי הרא”ה והריטב”א ז”ל. ומה גם אסתייע מילתא שהגיעו דברי לפני גדולי דורינו היושבים ראשונה במלכות אם מתוך מה שהרציתי מפה לאוזן לפניהם או מפי כתבם ושפרה מילתא באנפייהו גם כן שיחוקו מילי בספר לכן סעיפי ישיבוני ובעבור חושי בי למהר ולהחיש מעשי להביא כעת לבית הדפוס החידושים על שלשה מסכתות הנ”ל לדוגמא בעלמא ועוד חזון למועד להוציא לאור בקרב הימים אי”ה על סדר מועד ונזיקין. ומסכת יבמות בדעתי להביא באחרונה מנחת ענ”י על מס' עירובין נדה יבמות אם יגזור ה' עלי בחיים.