פלא יועץ/נספח אלפא ביתא של הגאון המופלג מוהר"ר צבי הירש ז"ל

[האלפא ביתא של הגאון ר' צבי הירש ז"ל העתיק בעל "פלא יועץ", כנראה, מתוך ההוצאה השלישית [ברדיטשוב תקעח]. הספר נדפס תחילה בשם אלפא ביתא, ספר אותיות מחכימות - בשנת תק"ן [באחת מערי רוסיה פולין], ונדפס שנית בשנת תקנ"ט בנאווי-דוואהר. בשתי ההוצאות אין זכר למחבר הספר. ורק בהוצאה השלישית, שנדפסה ע"י ר' דוד אריה ב"ר צבי הירש ב"ר שלום זליג מנדבורנה, גילה המו"ל שאביו חיבר את הספר, ואחד מבאי ביתו הדפיסו במקוצר, ורק עתה יוצא הספר בשלמות מכ"י המחבר עצמו. שמואל הקטן אשכנזי]

נספח אלפא ביתא של הגאון המופלג מוהר"ר צבי הירש ז"ל

(הנה נא הואלתי להעתיק אלפא ביתא של הגאון המפלג מוהר"ר צבי הירש זלה"ה זי"ע, ואזכה לזכות את הרבים ואבנה גם אנכי. וראה זה מעט מחזיק את המרבה, אשרי אדם שומע לשקד על הדברים האלה לקרותם פעם אחת בשבוע או פעם אחת בחדש, ימצא חיים):

א

אמת יזהר לדבר אמת ושלא יצא שום דבר שקר מפיו, ולזה צריך למסר נפשו כדי להדבק בגופא דמלכא. ויהא נאמן בדבריו לקים ככל היוצא מפיו, ואפלו יהבין לה כל חללי עלמא לא ישנה בדבורו. ובכלל זה ירגיל עצמו שלא יחשב אפלו במחשבה דבר שקר והבאי. ומה שעולה במסכם בלבו איזה מדה או הנהגה טובה, וכל שכן לעשות איזה מצוה, יקים, ואפלו לא הוציא מפיו, כדי לקים ודובר אמת בלבבו:

אהבה יחזיק עצמו בכל יום ובכל עת ובכל רגע באהבת הבורא יתברך שמו, ושלא להרפות חס ושלום. ובכלל זה, אהבת התורה והמצות ואהבת בני אדם מישראל, ואפלו לפושעים, ובעד פושעים יפגיע להחזירם בתשובה. ויזכר להעלות כל האהבות שיש לו בעניני עולם הזה, או איזו אהבה רעה חס ושלום שתבוא ללבו, לבטלה ביראה ולהעלות האהבה להשם יתברך. ויזהר מאד שלא יגשם מחשבתו באהבת דבר גשמי, שלא יאהב רק הדבר הרוחני המחיה והמקים הדבר הגשמי ההוא, ויודה וישבח למי שברא חלק יפה כזה ויאהב אותו:

ארך רוח יסבל כל דבר בסבלנות גדולה ולא יבהלנו ולא יפחידנו שום דבר בעולם, ומשמועה רעה לא יירא, ויהא נכון לבו בטוח בה' תמיד, יסבל עלבונות ולא יקפיד על שום דבר בעולם, ולא ינקם משונאיו, ואפלו במחשבה לא ירצה להנקם משונאיו, ויהא בו ממדות קונו ככתוב בספר ברכת אברהם וספר תמר דבורה:

אכילה ושתיה יהיה לשם שמים, וילמד מאד בספר ראשית חכמה, שער הקדשה, פרק ט"ו, ובשל"ה, אות ק'. ויזהר במאכלים שיהא על צד היותר כשר, שלא יטמטם את לבו ולא יטמא גופו:

ב

ברכה יזהר מאד לקים מלי דברכות, לברכה בדחילו ורחימו כל מה דאפשר, וביותר ברכות הנהנין, כי כשאינו מברך כראוי, המאכל מטמטם את לבו ומשכח עבודת השם יתברך ומחטיאו חס ושלום. יזהר מאד לקים אל תהי בז לכל אדם. ואדרבא, לכל דבר שפל ימצא איזה מעלה טובה, כידוע מלבן השנים של הנבלה, וישבח הדבר הנאה הנמצא בדבר השפל, לקים כי חפץ חסד הוא. יזהר מאד מאד מן הבטלה המביאה לידי שעמום, ולא יעמד כשעור ד' אמות כי אם בדבקות הבורא או בהרהורי תורה, ואם מתגברים עליו מחשבות רעות חס ושלום, ילמד מתוך הספר דוקא, ובכח ובקול כדי לבטל המחשבות זרות:

ג

גמילות חסדים יזרז עצמו מאד לקים כל מה דאפשר, הן בגופו, הן בממונו, הן בדבורו, וביותר לגמל טובה למי שעשה עמו טובה:

גרות צריך לקים גר אנכי בארץ, ובכל עת הפנאי יביא מחשבה זו ללבו:

גאוה יזהר מאד מאד לבקש מהשם יתברך, ולחזק עצמו להסיר המדה הזו ממנו ולהחזירה להשם יתברך שהוא בעל הגאוה האמתי, כי לו נאה כי לו יאה, וזה גם כן נוהג בכל עת ובכל רגע:

גנות לא יגנה לשום אדם בישראל, ואף אם שואלים אותו, ואף אם הוא מן הכת שמצוה לפרסמן, מכל מקום ירחיק עצמו מזה, שלא יעורר דין על עצמו חס ושלום. ולא יצא מפיו שום דבר מגנה, ויחשב בעת הפנאי תמיד בגנות עצמו, לקים (תהלים טו ד) נבזה בעיניו נמאס:

גדר יזהר מאד לקים גדרים וסיגים הנאמרים בדברי רבותינו זכרונם לברכה, וכל הנמצא בספרי מוסר, ישמע חכם ויוסף לקח מדעתו לפי צרכו, וירשם לעצמו שלא ישתכח ממנו:

ד

דבור הדבור יהיה יקר מאד שלא להוציאו לבטלה, וכל שכן לכעס ולמחלקת חס ושלום, או ללשון הרע ורכילות וליצנות, או לשקר וחנפה חס ושלום. וצריך שמירה יתרה וזהירות גדולה על דבור, ביותר בביתו עם אשתו ובני ביתו, ואפלו ההכרחי ימעט כל מה שיוכל, ויחשב שכל דבור היא מרגלית טובה שהוא מעולם הדבור העליון, ואין לזרקו לאשפה ולקלפות חס ושלום. וירגיל עצמו מאד במדת השתיקה, וכשמכרח לדבר עם אדם, ידבק עצמו מאד מאד ביראת השם, ויחשב האותיות שמוציא מפיו ויעלה אותם להשם יתברך, וכן כששומע מן בני אדם דבורים, יעשה על דרך זה. יזהר מאד לקים מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות א, ו) הוי דן את כל האדם לכף זכות, ולרשע גמור שמצוה לדונו לכף חובה, יותר טוב שלא ידבר עליו, על דרך לא דברה תורה במתים. אם לא שמכרח אתה לדונו. גם יזהר שלא לומר על שום אדם מישראל שזה אין לו חלק לעולם הבא אפלו הוא רשע גמור:

דרך ארץ ילמד עד שיהא בקי בראשית חכמה מסכת דרך ארץ ובשני לוחות הברית אות ד'. ויזהר מאד שלא יוציא מפיו דבר מגנה ולא לעשות דבר מגנה, ובפרט בפני בנו ותלמידו שלא ילמדו ממנו, גם לא יצא דבור קללה מפיו לשום אדם בעולם וילמד לבני ביתו בזה, גם לא ישבע שום שבועה ואפלו בחיי ראשי. וימעט שיחה עם אשתו כל מה דאפשר, בפרט בזמן נדתה:

ה

הרהור יזהר מאד מאד בכל עת ובכל רגע מהרהורי עברה חס ושלום, כגון הרהור נאוף והרהור שנאת חנם, וכל השנאות הם שנאת חנם, או הרהור קנאה ותחרות, או הרהור גאוה והתפארות, או הרהור שירא מבשר ודם יותר ממה שירא מן הבורא במקום שהם נגדיים, כל אותם ההרהורים יבטל אותם ביראת השם תכף ומיד כשבאה במחשבתו, ויעלה אותם להשם יתברך. וביותר צריך לזהר מהרהור נאוף שלא ישגה בו, כי מיד יבוא לידי קשוי, והמקשה עצמו לדעת הוא בנדוי חס ושלום (נדה יג, ב). ויזהר מאד שלא להרהר במבואות המטנפות בדברי תורה, כי מוציא מן הקדשה אל הקלפות חס ושלום:

הלל טוב להלל להקדוש ברוך הוא, ולהבחין בברואיו ונפלאותיו ולהללו, וכן בכל דבר ודבר ירגיל עצמו למצא בו דבר נאות ולשבחו, ולהעלות השבח ההוא להשם יתברך, ולא לגנות לשום בריה חס ושלום, ולהלל ולשבח הצדיקים והחסידים ואנשי מעשה, ויזהר שלא יבוא חס ושלום מן השבח גנות:

הסתכלות לא יסתכל בפני אשה ולא בבגדיה, ולא יסתכל בעכו"ם או בפני אדם הכועס או בפני אדם שוטה או משגע, ובפני אדם רשע ובפני אדם עצב וסר וזעף, אבל במי שהוא דבוק להשם יתברך מצוה להסתכל בפניו, שמוליד על ידי ראיתו קדשה בנפשו. ולא יסתכל חוץ לארבע אמות, ולא יסתכל בבהמה חיה ועוף כשנזקקין זה לזה, ולא יסתכל בדברים טמאים ובדברים מאוסים, ולא יסתכל בפני המת, ולא יקרא כתב שעל גבי המצבה. ובכל דבר שמתר להסתכל, יחשב על הכח הרוחני שבדבר ההוא. ומצוה להסתכל בשמים ובכוכבים לקים מה שנאמר (ישעיה מ כו) שאו מרום עיניכם וכו', אבל לא בלבנה:

הדור יזהר מאד לקים והדרת פני זקן, זה שקנה חכמה, לקום מפניו, ועל ידי זה יזכה לחכמה. ויהדר המצות ויהיה מן המהדרין, ויחבב המצות בכל מיני חבוב לקים הנחמדים מזהב וכו', טוב לי תורת פיך וכו'. כל זה יקים בפעל בעת שהוא עוסק בתורה ובמצות. ותפלה לא יבטל על כל הון דעלמא, מפני חבוב הדבר מצוה:

ו

ותרנות יהיה ותרן בממונו כמאמר רבותינו זכרונם לברכה על איוב שהיה מניח פרוטה וכו' (ב"ב טו, ב). ועל כל דבר מצוה יהיה ותרן, ולא יקפיד בביתו על שום דבר, כי המחלקת והמריבה בבית הוא חמור מאד, רק אם יוכל לעמד בעצמו שלא יכעס, אזי אם הוא מכרח מאד להטיל אימה, יתראה לבני ביתו כאלו הוא מקפיד וכועס, אבל חס ושלום שיבוא כעס והקפדה ללבו. ואפלו על דבר מצוה לא יכעס בלבו, רק לפעמים כשהוא מכרח לשם שמים, יתראה עצמו כאלו הוא כועס, כי עוון הכעס גדול מאד. ועל הוצאות ביתו יתן כמו ברצון אשתו, אם לא יוכל לפיסה בדברים טובים, ולא יעשה מריבה, והשם יתברך יזמין לו, ויאמין באמונה כשאדם עושה לשם שמים נותנין לו צרכיו לדבר ההוא, וכשהוא עושה זאת לשם שמים להרחיק עצמו מן הכעס ומן ההקפדה אזי בודאי יזמין לו השם יתברך, ובלבד שתהא אמונה זו תקועה בלבו. ויפריש מעשר מכל מה שהשם יתברך מזמין לו, ולא יחשב שכבר נותן יותר ממעשר, כי ההפרשה עושה מצוה. ויסיר מדת הכילות מלבו, כי מדת הכילות מורה על דין, וכשהוא ותרן לדבר מצוה, יכון להמשיך השפעות החסדים עליו ועל כל ישראל:

ודוי יתודה קדם אכילתו בשבירת לב על דרך דכתיב (איוב ג כד) כי לפני לחמי אנחתי תבא, ויזכה שיהא שלחנו מזבח כפרה. ולעולם כשמתודה ישמעו אזניו מה שמוציא מפיו, ויהא עוזב:

ז

זריזות יהיה זריז במצות ויעשה כל מעשיו לשם שמים בזריזות ושמחה ולא בעצלות ובעצבות, כי הזריזות והשמחה מרבה חיות, וכתיב (ויקרא יח ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, ולא שימות בהם, שהוא העצבות:

זכירה יזהר מאד לקים כל מצות שכתוב בהם זכירה, ויתחזק לזכר הדברים כל שעה:

זכיה ישתדל בכל עז ויתפלל להשם יתברך, שיזכהו להיות זוכה ומזכה לאחרים, כי הוא דבר גדול:

ח

חבר טוב יהיה לו תמיד, שידבר עמו עבודת השם יתברך, ויתרחק מאד מחבר רע. ויקים (תהלים נא ה), וחטאתי נגדי תמיד. ובלב נשבר יבקש מהשם יתברך שלא יחזר עוד לכסלה:

חצות יחזק עצמו מאד מאד לקום בחצות לילה, אפלו יצטרך לישן ביום כמה שעות:

ט

טהרה יהיה טהור בכל עת בטבילת גופו ובטבילת ידים, ותכף ומיד שהוא יכול לטלם לא ישהה הטמאה עליו אפלו כדי הלוך ארבע אמות, גם יזהר בטהרת בגדיו וכלי תשמישיו, כי זה מעורר טהרת הגוף, וטהרת הגוף מעורר טהרת הנפש:

י

יראה ישתדל בכל יום ויום להמשיך עליו תוספת יראת השם על ידי שילמד בספרי יראה, עד שתהיה היראה קבועה בלבו, וכל יראות עולם הזה יבטלם בלבו, בחשב כי עולם הזה הוא כחלום, ואין אדם מצטער בהקיץ על דבר שבחלום, ויעלה היראה ההיא להשם יתברך, על דרך אוי לנו מיום הדין וכו':

יאוש יחזק עצמו מאד שיתיאש מן עולם הזה, מן הנאותיו הכלות, ויעשה כל מגמתו והנאתו ושמחתו ותענוגיו אם הוא משיג דבר מהעולם הזה לעולם הבא:

כ

כבוד אם בא לך כבוד מבני אדם אל תהנה בו חס ושלום, ותעלהו להשם יתברך, כי לו נאה הכבוד, ויחשב בעצמו שאינו ראוי לשום כבוד לפי מעשיו, כי ישקל בפלס ומאזני משפט אשר ביד השם, כי ידין לפי מה שהוא אדם. ויברח מן הכבוד שמוציא את האדם מן העולם, ויכבד מאד יראי השם, ויכבד ספרים וכל דברי קדשה, ויכבד להשם יתברך בכל מעשיו ועניניו:

כף זכות הוי דן את כל האדם לכף זכות, כי היא מדה מעלה ויקרה, מונעת קטטה ומריבה, ונותן שלום בארץ, וגורם שמן השמים ידונו אותו לכף זכות, שיהיו לו מליצים ופרקליטין בשמים ודנין אותו לכף זכות, ומסלק המקטרגים ואין בהם כח לקטרג ומרבה כבוד שמים, כי כל עברה הוא מעוט כבוד שמים, והקדוש ברוך הוא חפץ בו מאד ומראה לו חבה יתרה, ולהפך חס ושלום, כל החושד בכשרים לוקה בגופו. ונהי דלאדם רע, אפלו עושה טוב יש לדונו לכף חובה, שעושה להראות טלפים, מיהו, זהו בלב ובמחשבה, אבל לא לדבר באדם רע, כי אין סנגור וכו', ועוד, שלא יעורר קטרוג על עצמו חס ושלום. ואם יכול לבוא לידי ברור, יותר טוב שישאל אותו, ואם חטא יודיענו ויוכיחנו ומצוה קא עבד:

ל

לב טוב זה כולל כל המדות הטובות כמו שאמרו זכרונם לברכה, וכתיב (משלי ד כג) מכל משמר נצר לבך, רצונו לומר מכל דבר רע, מגאוה וקנאה ושנאה וחמדה רעה ומתאות הבלי העולם הזה ומאהבות וראיות רעות וכעס ועצבות והתפארות ואכזריות וכילות, ומכל דבר שהוא בכללא דרע, ישמר את לבבו כאישון בת עין, שלא ידבק בו אבק רע מהמדות רעות הנ"ל. ויהיה תמיד טוב לב, ואור השכל יאיר על לבו, ויהיה תמיד בענוה ובשמחה, ואהבה עם המקום ועם הבריות. ולא יחמד ולא יתאוה לשום דבר שאינו שלו, שזה מורה על רע לבו על המקום שלא נתן לו דבר זה, ומורה על הגבהות. ואדרבא, ירחם ויאהב הבריות כל כך, שאם היה לו כל חללי עלמא, היה משפיע לעולם למלאת רצונו של כל אדם, ולא היה מעכב לעצמו כי אם כדי צרכו בצמצום, בידעו כי הכל הבל וריק, ולמה לו למלאת תאותו, רק לאחרים שלא הגיעו לידי מדה זו, מצוה וחסד עבד למלאת רצונם כאב, כבניו הקטנים ירצה, וממלא רצונם במה שהוא לרצון להם:

ל

לב טהור יטהר לבו מכל טמאות ויזהר בכל הדברים שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שמביאים לידי טמאה על האדם, כי הטמאות מטמאים את הלב. יש טמאות הבאות מהסתכלות עינים, יש טמאה מריח רע, ויש טמאה ממגע ידים, וטמאה היוצאת מגופו כגון זיבה וקרי, ויש טמאה מהתקרבות לאדם רע וכעסן, וכל שכן טמאה ממאכלות אסורות וכיוצא, הרבה ישמר עצמו מהן, וביותר מהרהורים רעים שהוא חמור מכל הטמאות הנזכרות. ויתפלל להקדוש ברוך הוא תמיד על לב טהור ולב טוב ועל פתיחת הלב בחכמה. ויזהר מאד משכבת זרע על בשרו או על כתנתו, ויזהר בטבילה אחר הזווג, וילמד מאד בספרי יראה איך צריך שיהיה הזווג לשם שמים ובקדשה וטהרה שלא ימשך על עצמו רוח הטמאה, וכן באכילה ושתיה, כי אכילה ושתיה וזווג המה ראש הטמאות וראש הקדשות לו ולזרעו, אשרי המטהר והמקדש עצמו בהם:

למוד ילמד תנ"ך, משניות, גמרא, זהר, מדרשים, אגדות, ופוסקים, וספרי יראים מאד מאד, כי ספרי היראה מזכירים את האדם שיהיו כל מעשיו ולמודיו להשם יתברך בדבקות לעשות נחת רוח לפניו, וידבק עצמו באמונה שהוא לומד לפני הקדוש ברוך הוא, וילמד בדחילו ורחימו, ויכין עצמו מאד לזה שלא ישכח מזה, וינוח מעט בכל שעה כדי שתתישב דעתו לחשב בדבקות הבורא:

מ

מחילה מאד מאד תחזיק ותגביר עליך המדה הזו, למחל לכל מי שהרע לך, בין במעשה רע בין בדבור רע, אף אם אינו מבקש מחילה ממך. ותהיה מן הנעלבים ואינם עולבים וכו', שמחים ביסורים, שיש לשמח מאד אם בא לו איזה חרפה או דבר רע מן אדם, כי האדם ההוא בודאי הוא שליח מהקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב (שמואל ב טו) ה' אמר לו קלל, והוא השבט של השם יתברך, וכי יש לאדם המכה לכעס ולנקם ולנטר להשבט המכה איתו, ואדרבא, אם יודע שנתחיב מיתה והמושל רחם עליו והכה אותו בשבט קלה ופטרו, ראוי לו לשמח באותו השבט, ומכל שכן שלא לשנא ולנקם מהשבט. ויזכר תמיד מה שכתב מורנו הרב חיים ויטל ז"ל וזה לשונו, אם עיני שכל לך, היה לך לרדף ולבקש אחר מי שיחרפך ויגדפך, כי חיים הוא נותן לך. על כן יש לו לקבל בשמחה גדולה מכל אדם ומכל שכן מאשתו, שהיא בודאי אוהבת אותו, וזה סימן מבהק שהיא מכרחת על זה, על כן ימחל לה תמדד ולא ישנאה ויעבר על לא תשנא, והיא נותנת לו חיים ומחילת העון. וזהירות יתרה צריך בביתו יותר ויותר מבין אדם לחברו להתנהג במדות טובות וארך אפים:

מתון יהיה מתון מתון בכל עניניו, כי פרי המהירות חרטה, ואפלו לדבר מצוה צריך מתינות, אם היא מצוה שיש לחוש עליה שיבוא להתחרט או שהיא באה בעברה, חס ושלום. ואפלו אם בא לתן צדקה, צריך מתינות לחשב למי ראוי לתן, ואיך, וכמה, וכיוצא. וכן קדם כל תפלות וברכות ומצות ולמודים צריך מתינות לחשב איך ראוי לעשותם ביראה ואהבה ושמחה רבה וכונה והכנעה וכדומה. ויתפלל תמיד להשם יתברך, שיעזרהו שלא יצא מתחת ידו שום דבר שאינו מתקן, ושיזכהו לקים כל המצות כתקונן:

מעשים טובים כל אשר בכחך לעשות יותר עשה, וכל דבר טוב שתעשה וכל למוד שתלמד תשמח עליו כמוצא שלל רב:

נ

נדיבות יהיה נדיב לב לכל אדם, לעשות צדקה וגמילות חסדים בממונו ובגופו ובכל לבבו ובכל נפשו ובעצות טובות ותנחומים וכדומה, ויתפלל על זה להשם יתברך באמרו (תהלים נא יד) ורוח נדיבה תסמכני:

נאמן רוח מכסה דבר. לא יגלה סודותיו ונסתריו לשום אדם בעולם, ולא יספר לשום אדם מה שבינו לבין אשתו הן טוב, הן רע, חס ושלום, ולא יבטיח לשום אדם דבר אלא אם כן יכול לקים תכף ומיד. וירגיל לשונו לומר איני יודע, שלא יתבדה. ולא יגלה סוד שום אדם, ולא יגלה מעשיו הטובים. ויהיו דברי תורה יוצאים נאמנים מפיו שהוא מקים אותם קשט עצמך וכו', וכשמוכיח לרבים יכלל עצמו עמהם, כמו שכתוב (עזרא י ב) אנחנו מעלנו. וכשחושדין אותו באיזה דבר, ינקה עצמו ויראה נאמנותו. וירחיק עצמו מן הערבות והפקדונות:

ס

ספוק מדת ההסתפקות היא אבן יקרה, שיסתפק במזון כל מה שיוכל במעוט, וימעיט הנאתו כל מה שיוכל, כי אין בא אל הקדשה רק מה שאוכל כדי חיות, והיותר הולך אל החיצונים, ויזכר זה תמיד, אם לא בשבת ויום טוב הכל הולך אל הקדשה:

סבל יסבל על מלכות שמים מאד מאד על ידי שיחזק מחשבתו מאד בכל עת ובכל רגע שהשכינה כנגדו ומלא כל הארץ כבודו, לית אתר פנוי מנה. ויחזק עצמו מאד. יסבל היראה יראת הרוממות. גם יסבל על אשתו ובני ביתו ועל כל המכבידים עליו ומבקשים חסדו לא ימנע טוב. ויסבל על תורה ומצות ולא יבל. גם יסבל עלבונות וכל מיני תוכחות הבאים עליו מהשם יתברך, ויאמר, אם לפניו הגון, לפני לא כל שכן, ויקבל עליו לסבל מאהבת השם יתברך כל רעות שבעולם אם יבואו עליו, וידמה כאלו באו עליו. ולא יתיאש מן הפרענות, רק יבקש מהשם יתברך שלא יביאהו לידי נסיון, ושאם יבוא לידי נסיון יעמד בנסיון. ויתן שבח והודאה על הרעות שלא באו עליו, על דרך שפרשו על פסוק (תהלים לב ז) אתה סתר לי, כל הנשמה תהלל יה:

ע

עין טובה יראה כל אדם בעין טובה, וכשמספר טובות חברו יברכהו ברחימא דלבא שישפע עליו מהשם יתברך עוד ברכה יותר ויותר, ויבקש רחמים על חברו שהמקום ימלא חסרונו, וירגיל עצמו לבשר בשורה טובה בעין טובה:

ענוה מאד מאד הוי שפל רוח בפני כל האדם, וימצא בכל אדם שהוא חשוב ממנו לפי מעשיו של אדם ולפי פלס ומאזני משפט אשר ביד ה', שדן לפי מה שהוא אדם, עד שיש אפן שהמעדיף החסיר והממעיט העדיף. ועוד, כי אדם יראה לעינים וה' יראה ללבב (שמואל א טז ז), רחמנא לבא בעי, הנסתרות לה'. ואל יבזה אפלו לבריה קלה שבקלות, ויראה הכנעה בדבורו בנחת ולא בגערה, ויהיה שח עינים, וידבר באימה ויראה, כי עומד לפני השם יתברך מלא כל הארץ כבודו, ולא ימלא תאותו ממאכל ומשתה, כי על ידי זה לבו מתגאה. וביותר ויותר יזהר שלא יתגאה בתורה, חס ושלום, כי מביא מן הקדשה אל הקלפה. לכן יזהר מאד אפלו מפניה קלה. וגם לעולם יהיה מן העלובים ואינם עולבים, ואפלו מאשתו ובני ביתו וכיוצא אנשים שאינו ירא מהם ואינו בוש מהם, והוא לא יהא עולבן, ויתחזק מאד על זה, כי הוא דבר רם ונשא:

פ

פאר וכבוד לא יהנה ממנו, חס ושלום, רק ישמח ויגיל שאף על פי שהוא אינו ראוי לשום כבוד הטועים בו ומכבדים אותו מצוה קעבדי, שעושים לשם שמים וכבוד שמים מתרבה ויש נחת רוח למעלה ושכר טוב לישראל העושים רצון קוניהם:

צ

צניעות נקט האי כללא בידך, כל דבר שלא היית עושה למשל אם היית עומד לפני משה רבנו עליו השלום ושבעים זקנים, ככה תתנהג בסתר, זולת דברים ההכרחיים. ובכלל זה הצנע לכת עם ה' אלקיך, הוא ההתבודדות, וממעלה זו יזכה למדרגות רבות קדושות:

צרך כל דבר קטן וגדול תכף שתעלה במחשבתך שזה צריך לך מאת הבריות, תבקש מן השם יתברך שיתן בלבם ויקרבוך, ואחר כך תבקש מן הבריות, כי מידו הכל:

ק

קדשה יקדש עצמו במתר לו, ויקדש כל איבריו וחושיו לשמים:

ר

רצון ידבק רצונו ברצון הבורא יתברך שמו, ולא יהיה שום שנוי רצון אצלו, רק מה שגוזר השם יתברך עליו יהיה מרצה בו, כיון שכל עצמו לא נברא אלא לעשות רצונו יתברך, ולא יהיה חלוק אצלו בין נעשה רצונו או לא, כיון שנתקים רצון הבורא. ובכלל זה, שירגיל עצמו למלאת רצון בני אדם, ובפרט במקום מצוה כעשית שלום וכדומה, וכעבדא דרבי מאיר בההיא אתתא שרקקה בפניו וכו' (ירושלמי סוטה פ"א ה"ד). וכל דבר הבא עליו נגד רצונו ישמח בו כמו אם היה כרצונו, כיון שהוא מכפר עוונותיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ערכין טז ב) עד היכן יסורין, כגון אם הושיט ידו לכיס וכו', ועל ידי זה הוא נפטר מיסורין קשים. וכתוב בספרים, שיש השגחה פרטית על האדם, עד כדי שאם מבקש איזה דבר, כל שחיה ושחיה שעושה היא בהשגחה פרטית. זאת יזכר תמיד ולא יניד מחשבתו מזה, ויעשה כל מעשיו לשם שמים ברצון טוב:

ש

שתיקה ירגיל עצמו מאד במדה זו, ובכלל זה שישתיק מחשבותיו שלא ישוטטו בהבלי עולם הזה, רק תמיד מחשבה אחת לעבודת השם יתברך. וזה כונת אמרנו הושיענו אלקינו וקבצנו מן הגוים להודות לשם קדשך, דוק והבן:

שלום בקש שלום ורדפהו. בקשהו עם אוהביך, ורדפהו עם שונאיך, בקשהו בגופך, ורדפהו בממונך:

שמחה יהיה תמיד שמח בחלקו, שהוא חלק אלוה ממעל, עם סגלתו, חבל נחלתו אין טובה גדולה מזו. ויזהר מאד שיעשה תפלות ומצות ולמודים בשמחה גדולה ובזריזות יותר ממוצא שלל רב, וגדר לזה שיהיה טוב לב ושמח תמיד:

שבת יזהר מאד שיהיה לו מחשבות קדושות וענוה יתרה וקדשת אכילה ושתיה וזווג, וכל מעשיו שיהיו לשם שמים יותר מבימי החל, וימשיך מקדשה זו לכל השבוע:

ת

תשובה ישוב בכל יום ויום בתשובה שלמה להשם יתברך, ויקים (תהלים נא ה) וחטאתי נגדי תמיד. ויכנע בהכנעה יתרה להשם יתברך על שמרד בו בהיותו מיטיב עמו:

תורה לא ירפה עצמו מתורה ומצוה אפלו שעה אחת ואפלו רגע, דכתיב (איוב ז יט) לא תרפני עד בלעי רקי, לכן יעסק תמיד במצוה במחשבה או בדבור או במעשה:

תפלה יתחזק עצמו בה בכל יום ויום יותר שתהיה כראוי ונכון, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לב, ב). ויאמר אדם, צבי להיות צדיק וחסיד, אלי עזר היה לי על דבר כבוד שמך:

---

אברך לאל יעצני עזרני זכות רבים: פניך אבקש פדני וחנני נצח סלה ועד: אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ שִׁבְתִּי בְּבֵית יְהוָה כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם יְהוָה וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ: לְךָ אֲנִי הוֹשִׁיעֵנִי כִּי פִקּוּדֶיךָ דָרָשְׁתִּי: יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ: עָזְרֵני אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵני וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ: זְכֹר רַחֲמֶיךָ יְהוָה וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה: רַחֲמֶיךָ רַבִּים יְהוָה כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי: חייני חיים טובים וארוכים לעבודתך לעשות נחת רוח לפני כסא כבודך:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם.