עשרה מאמרות מאמר חקור דין ג טו

<< עשרה מאמרות - מאמר חקור דין - חלק ג פרק טו >>

אתאן ליורדי גיהנם דפתחנא בהו בפרק ב', ידוע ומפורסם שאין אור של גיהנם שולט בפושעי ישראל לכלותם ח"ו אלא יורדים לבעתותא בעלמא, וקצתם נכוים כפעלם וכרוע מעלליהם, והדר נחית אברהם שקיים כל המצות וירד לאור כשדים על קדוש השם, ובזכותו מסיק להו לקיים מה שהובטח בברית בין הבתרים, שהראה לו הקב"ה גיהנם ומלכיות כדי שיבחר לזרעו את הגליות, והיה אדם הראשון לו למופת דטבא ליה עבדי ליה, כי דנוהו בשלוחין חוץ לגן עדן ובגרושין מאקלם לאקלם, ואף אבותינו נידונו בשלוחין חוצה לארץ ובגרושין, מפרעה לאבימלך ומבית לבן למצרים, וגלות ירושלים גם כן שולחו חוצה לארץ, וגורשו מבבל לעילם, וכן בשאר גליות, כטעם כי נצו גם נעו. לא די שנצו פירוש הרחיקו נדוד, מלשון יאבר נץ. אלא גם נעו ממקום למקום. או יאמר נצו על הנדחים שהם עשרת השבטים, גם נעו על הנפוצים בטלטולים רבים שהם יהודה ובנימין, או יהיה מלשון עלתה נצה, כי בתחלת צמיחתם נע ונד והקיאתם הארץ. אי נמי בשביל קטטה גלו, כתרגום והיו הגליות ארבע כנודע, כטעם כפלים בכל חטאתיה. כי הכפל האחד הוא שנים פשוטים, וכפל הכפל ארבעה, והיה זה בכל חטאתיה שהגיעו המרדים לארבעה עולמות אשר המה נמנים גם כן שנים שנים, האצילות והבריאה לחוד, יצירה ועשייה לחוד. והנה צוהו הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה להכין לו פעל דמיוני בעגלה יפיפיה מצרים, ובמחריבי הבית בראשונה ובשניה, שנמשלו לבהמה דקה הנוחה ליכבש, כך אלה לנו נוחים ליכבש אם נזכה בתורה הגולה עמנו עכשיו, לא היה כן במצרים. ובאו משולשים מהדמותם זה לזה במחשבה רעה. ויבתר אותם בתוך, כי שבר אחר מטה רשעים, ואת הצפור נודדת מקנה לא בתר, והרמז לישראל שהם קיימים לעולם, ובאו בשני שמות תור וגוזל על שם יהודה ואפרים. וירד העיט זו כנופיא של מלאכי השרת שבקשו לכלות את הבתרים, הן הם הפגרים שזכר למען לא ישתעבדו בנו, כדרך שקטרגו על ישמעאל כשהיה צחא צמא, וישב אותם אברם הפריח לפי שעה אותו העיט, שהוא שם כולל כמו עם צאן צפור ודומיהם, כי רצה לשמוע מה יצוה ה' על הפגרים ההם, ואז הראהו בין הערבים אימה חשכה גדולה נופלת עליו, כל זמן שהפגרים קיימים והודיעו הגלות הראשון של ארבעה מאות שנה המוגבל לדור רביעי, להכין צד תקון אף על הנדונים לדורי דורות מעוטם ארבעה כמו שיבא: