עשרה מאמרות מאמר חקור דין א יח
<< · עשרה מאמרות · מאמר חקור דין א · יח · >>
מסקנא דמלתא דתשובה גרידתא מכפרת מיד על עשה, ודכותיה מהנך לאוין שאין לוקין עליהם. ואף על פי שעולת נדבה גם היא כפרתן הכא במאי עסקינן בכפרה דאתיא ממילא, והיכי דמי קלין שבלאוין, כגון לאו שבכללות או בא מכלל עשה או שאין בו מעשה חוץ מנשבע ומימר ומקלל ועדים זוממין או ניתק לעשה וקיים עשה שבו, ובכלל זה לאו שניתן לתשלומים ושלם, וזה האחרון הכביד שאם לא שלם אפילו המיתה אינה מכפרת לגמרי, דכתיב את נפש בעליו יקח. אם לא קדם הנגזל ומחל. וטובה גדולה היא לנגזל עודנו חי שימחול לו בין בחיי גזלן בין לאחר מותו, דיקא נמי דכתיב בעליו. כדאיתא בפרק הגוזל בתרא, שעם זה יקויים בו היעוד הטוב שנאמר לירמיה, ישובו המה אליך ואתה לא תשוב אליהם. אבל לאוין שאין לוקין עליהם להחמיר בעונשם, כגון שניתנו לאזהרת מיתת בית דין אינם בכלל הזה. והתשובה מכפרת על חייבי מלקיות גרידי בצרוף יום הכפורים. ואולם על חייבי כריתות, כגון נדה ומטמא מקדש וקדשיו, וכן חייבי מיתה בידי שמים, כגון זר ששמש במקדש, שאלו ואלו יוצאין ידי עונשן במלקות, וכן פסח ומילה במצות עשה שהן בכרת, וכובש נבואתו וחבריו שהן במיתה, אף על פי שאלו ואלו אין בהם מעשה ואין לוקין עליהם, וחייבי מיתות בית דין שאין בהם כרת ואינן מביאין חטאת על שגגתן, ואלו הן מקלל אביו ואמו, מסית ומדיח ומכשף, ובן סורר ומורה בנסקלין, והרוצח בנהרגין, וכל הנחנקין חוץ מן הבא אל אשת רעהו, שכל העריות יש בזדונן כרת ובשגגתן חטאת, וכן כל מי שיש בזדונו כרת ובהתראת מיתת בית דין, כגון מחלל שבת וכל שאר חייבי כריתות שבתורה, וגם אלה שאמרו הלכה קנאין פוגעין בהן, וכן כהן ששמש בטומאה שאחיו הכהנים מפצעין את מוחו בגזרין, ומי שחייב ראשו למלך שהוא בסייף לכל מילי, כדכתיב ואשר חרב גאותך. על כולן כיון שיש בהן חיוב מיתה מאיזה מין שיהיה, תשובה מכפרת עם היסורין שהם נאמנים לשולחם במדה במשקל ובמשורה, והאי דקתני כריתות ומיתות בית דין תנא ושייר כל הני דאמרן, דלא סגי להו במלקות ולכלל חלול השם לא בא. עוד איכא למימר דבכולהו יסורין ממרקין אפילו בלא תשובה, חוץ מכריתות של תורה ומיתות בית דין דוקא דבעינן בהו תשובה ויסורין, ונדבר בם בפרק הבא. לפיכך האי תנא דחלוקין כפרה, כיון דאסיקנא שלשה הם ותשובה עם כלם בהנך לא מיירי, אבל על חלול השם אין תשובה מכפרת אלא עם המיתה, ואמרנו בכלם שהם תולים עד גמר הכפרה, לא יחייב שהחלוק החמור לא יכופר אם לא יקדם אליו הקל זולתי בתשובה שהוא הכרחית עם כלן להשלמת הכפרה לכל חוטא, על הדרך שבארנו בריש פרק י':