עשרה מאמרות מאמר חקור דין א יז

בחגיגה פרק קמא (חגיגה ה, א), אמר רבי חנינא בר פפא כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד. ולא גרסינן 'על כל עונותיו' כדמוכח מדברי התוספות שם. ובפרק קמא דשבועות (שבועות יב, ב). אלא שהם אמרו בחגיגה, דרבי חנינא בר פפא פליג אדרבי ישמעאל, וליכא למימר אלא דפליג אפרושיה דרב יהודה למתניתין סוף יומא (יומא פה, ב). דמתמהינן עלה, השתא תשובה מכפרת על לא תעשה אעשה מיבעיא. ופירש רב יהודה בלאו הניתק לעשה. ורבי חנינא בר פפא אמר לא זו אף זו קתני. ולוקמיה לסתם מתניתין דלא כרבי ישמעאל, אבל בשבועות אוקמוה בתוספות לדרבי חנינא בר פפא כרבי ישמעאל, וכפירוש רב יהודה למתניתין דיומא לא סיימוה, ומדבריהם בחגיגה מוכח דרבי חנינא בר פפא בקלות מיירי ובלאו שניתן לתשלומין, והדבר ידוע שאין אדם לוקה ומשלם, אלא דינא הכי דבממונא כגון עושקי שכר שכיר משלם ואינו לוקה, ועם התשובה מוחלין לו מיד, ובקנסא כגון אונס ומפתה בממזרת, ודכותה ואתרו ביה לוקה ואינו משלם, וסרה תמיהת כסף משנה פרק י"ח מהלכות סנהדרין, ומדליכא בשמעתין דחגיגה מלקות אלא תשלומין, ועל כרחין אחר שרצה את חבירו מוחלין לו, אתי שפיר דחשיב כעשה וכקלין שבלאוין, וכבר בטלה מחלוקתן. ותו דייקינן אמרם התם בחגיגה שעושה דבר ומתחרט, שפירושו דבר אחד, לאפוקי שני דברים מסוג אחד, כגון לקח האם על הבנים ולא שלח, שהוא כמו עבר ושנה, ולוקה כרבי יוחנן וכדאמרן: