עשרה מאמרות מאמר העיתים ח

והנה עת הוא סוף הדעת הכולל מספר עשר שמות הוי"ה ועשר שמות אהי"ה במספרן, והדל"ת מקורן, שהוא ד' אתוון מהשם הגדול ב"ה. והתבוננתי על מלת עתים שהוא במספר גדול של אי"ק בגימטריא תתר"ף, ועל שמם נקראו החכמים יודעי העתים, משום דבבציר מהני אין להם ידיעה מושלמת לפעולת האדם באותן כ"ח חלופי הזמנים שזכר קהלת, למה שהיא תחייב צפיית המוקדם והמאוחר והשערת מקומה ושעתה במחשבה דבור ומעשה, כולי האי ועדיין אפשר. וכבר נתבאר זה במקומו כי כל אחד מהאותיות הוי"ה תנקד בשש נקודות עקריות שהן החמש תנועות גדולות, קמ"ץ חול"ם ציר"י חיר"ק שור"ק שסימנם פתוחי חותם. גם השב"א כאחד מהם, אשר חכמים יגידו שעם היותו עבד להן, הנה במציאותו לבדו מלך הוא, והטעם כי יש תנועות קטנות שהן תולדות אל הגדולות כנודע, אבל השב"א אינו כן אלא הוא נקוד בפני עצמו, אין לו השתלשלות מהאחרים כלל ועבודתה לתנועות גדולות מפורשת בזוהר, שהוא רץ בשליחות ומזנב אחריהן. ופירש רץ מתנועע גם הוא אצלן שאין שם שב"א נח, ומזנב פירש מזיז את האות הסמוכה להן, שלא תהא עומדת לפניהן לעכב הרחבתן, אלא השב"א מניע אותה, הוא הדבר שאמרו המדקדקים על אותיות הגרון שאין בהם מקח שח"ד, פירוש לא שב"א תחתיהן ולא נקוד חיר"ק לפניהם ולא דג"ש בתוכן, כי שלשתן סימני הדין כנגד שלש שמות אלקים שעם הכולל מספרן גרו"ן והנם במצר הגרון בהקבץ שם יחדיו כח בינת העלול וגבורת הסבה קרובה, והוא הסבה רחוקה כנודע ליושבים לפני חכמים, ואנו צריכים למתקם בפת"ח סגו"ל ורפ"ה שכולם סגולות החסד. והנה כל אות מההוי"ה תצטרף עם אות אחת בשגם היא מנוקדת בשש נקודות אלה, אחת אחת דיתרבי צרופיהן עד ל"ו פנים, כי ו' נקודות של יו"ד מצטרפות כולן עם אל"ף קמ"ץ, וכולן עם אל"ף ציר"י, וכן עם שאר הנקודות שזכרנו הרי ל"ו, וכשתמנה כדרך הגימטריא הפשוטה ל"ו פעמים י"א, שהן אותיות אשר אמרנו דעלו אהדדי, וכן לארבע אותיות מהשם הגדול, כל אחד מהם עם אל"ף יעלה המספר לארבעתן שלשים פעמים ל"ו שהם תתר"ף בדקדוק. וארבע אתוון בא"ת ב"ש הן הן מצפ"ץ, שהוא נוטריקון מ'לך צ'דק פ'ועל צ'דקות, וארבע תיבות הללו הן בגימטריא תתר"ף. וכן אדם חוה במלוי אותיות אל"ף דל"ת מ"ם חי"ת וי"ו ה"י, והיינו ששים פעמים ח"י, שהוא צרוף כללותיה של תפארת בעל שש קצוות, כל אחד כלול מעשר ויסוד שהוא עצמו ח"י, והוא טעם סח"י ומאוס לשבח, על דרך שאנו רגילים לפרש הנבואות וכל כתבי הקדש, כי כולן בסיני על תנאי נאמרו. ודוק שלא אמר והמאס אלא ומאוס, כי האדם השלם בסוד החי על הדרך שביארנוהו, לו יאתה למאוס ברע, כטעם ירום ראשי על אויבי סביבותי. להרחיקם מעל גבול הקדושה, וגם יש כאן מספר ג' הויות בגימטריא סח"י. וכן תפארת יסוד מלכות בסוד סחיש או סחיס האמורים בחזקיהו, סמ"ך תפארת - ח"י יסוד. שי"ן בסוף מלכות - שי"ן בראש בינה - זה וזה בגימטריא חשמ"ל, כי הוא נובלת אור פניא"ל ודי בזה. והנה סדר החבור לאות אל"ף עם אותיות השם הגדול ביושר, הוא הנדרש גם כן לכל אחד מי"ב צרופי הוי"ה, הרי י"ב פעמים תתר"ף, שהן השעות מהיום בקדימת אותיות השם לאות האל"ף, כי הוא המאור הגדול שמחשבתו קדמה לכל, אך בקדימת האל"ף על אותיות השם יתחדשו המספרים האלה ממש על אותו הדרך בי"ב שעות מהלילה. או אמור כי זה וזה רמז לשעות היום, וההבדל בחלוף הדרכים הללו בהתחזק הפעולות בפחות ויתר לחסד דין ורחמים, כי בקדימת ה"א עלאה על ה"א תתאה תהיה ההוראה על השעות מהיום, וההפך על שעות הלילה, וההיקש בזה לכל כיוצא בו. או אמור כי אלה ואלה רמז לשעות היום שאין צורך לדרוש בהן קדימה ואיחור או חלוף, אמנם שעות הלילה תרומזנה גם באותיות האלה עצמן עם חלוף נקודותיהן, כי נקח תמורתן לפת"ח סגו"ל קבו"ץ חיר"ק קטן וקמ"ץ חטף אשר אין בו שב"א, ואלה הן חמש תנועות קטנות ממש, דוגמתן של הראשונות דעלייהו אתמר חיות קטנות עם גדולות. והשב"א משלים עמהם גם כן מספר ששה, שכן הוא מצטרף לחטף פת"ח ולחטף סגול כמו שהוא מצטרף לחטף קמ"ץ. אמנם אין עסק לחטפים המפורשים עם השב"א לפניהם באלה הצרופים כלל אשר המה נדרשים בנקודות הפשוטות לא במורכבות. עד כאן היו דברינו באות אל"ף בלבד עם כל אחד מאותיות השם הגדול, וכן תעשה לכ"ז אותיות האל"ף בי"ת עם הכפולות, שכולן בדרך המספר לא נחשבן כאן זולת אחת אחת, לפי שאינן רק נטפלות אל השם שהוא העיקר, הרי אלה כ"ז ימים שהלבנה גומרת בהם סבוב הרקיע כולו, מה שהשמש מהלך בשנה תמימה, אלא שעדיין צריכה הלבנה לרוץ אורח אחריו כל אותו המרחק שבין מקום המולד הקודם לסבוב הזה עד משכן כבודו עכשיו לדבקה בו, והוא עת שלום שחתם בו קהלת, שקדמוהו כ"ז עתים כנגד כ"ז ימים וכ"ז אותיות התורה, וכל זה מן המפורסמות למתחילים בחכמה, ואין כאן מקום להאריך: