עשרה מאמרות מאמר העיתים ו

<< · עשרה מאמרות · מאמר העיתים · ו · >>

ויש בתוספתא ריש ברכות חלוקה אחרת בשיעור העתים, ברם אנן אגמרא דידן קסמכינן והכתוב מסייעה. ולפי שהאל יתברך יודע לחשב עתיו ורגעיו, אמר המלך דוד בידך עתותי. והוא מדקדק בהם כחוט השערה מתנועת הגלגל המשוערת, ועליהם יצדק לומר בין עמוד לעמוד פורקן, כי תשועת ה' כהרף עין. והנביא ישעיה אמר ברגע קטן עזבתיך. הוא הרגע שבו נבראו המזיקים, וכתיב בתריה הן אנכי בראתי חרש וגו'. כתיב הן וקרי הנה, זה וזה מורה על ההזמנה בלבד דלאו מלתא היא אלא אם יגרום החטא, אך הכתיב דייק שפיר, כי הרגע הוא קרוב מאד לאחד מנ"ה חלקים לעתים הגדולים שזכרנו למעלה, והמזיקים שנבראו באותו רגע, אין גם אחד מהם מזיק בפועל, לפיכך אמר הכתוב הנה אנכי בראתי חרש. מזומן מן ההנהגה העליונה לפי צורך השעה, השתא מיהת אין רע. והיינו סיומא דקרא ואנכי בראתי משחית לחבל. לא מחבל אלא אם כן הוכינוהו בעונינו. ובמדרש כשנברא הברזל התחילו האילנות מרתתין, אמר להם הקב"ה עץ מכם לא יכנס בו ואין אחד מכם נזוק: