עשרה מאמרות מאמר אם כל חי ב י
אתאן למעשה הפקידה שאנו בבאורו, כי כשם שטרם יצמח כל עשב השדה במעשה בראשית הוצרכה יצירת האדם והנחתו בגן עדן והדר ויצמח, כך בטרם יהיו מיני החיים פרים ורבים הובאו אל האדם שיפקדם וישגיח עליהם לקרא להם שמות, והיא פקודתם שדרשו רבותינו על פסוק זֹאת הַפַּעַם (בראשית ב, כג). כי קריאת השמות לכל נוצר היא גמר צורתו ועושה אותו כלי מושל להשגת המכוון מניה וביה. ויצדק עם זה מה שתתיחס פקידת האשה לג' ראשים, הנה שמענוה בשמי השמים מצאנוה ביצירת הולד. תחלה לסבה הרחוקה שהיא הגורמת בעצם בנתינת הצורות, כמו בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ (ישעיה נד, ה). שנית לסבה הקרובה שהוא צנור הרצון בפקידה, כמו כִּי יִבְעַל בָּחוּר בְּתוּלָה (ישעיה סב, ה). ועוד בה שלישיה למעשה הפקידה עצמה, כמו יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ (שם) ובארנוהו. והנה האדם ברצון קונו היה סבה רחוקה בנתינת הצורות להשלים קיום המין אל כל החיים, וכן לכל שיח השדה, ובשעה שניטל המדבר של לשון הקדש מדור הפלגה, משם הפיצם ה' מהקרא שמו עליהם כלל כמו שיבא, וַיָּפֶץ ה' אֹתָם (בראשית יא, ח). לממשלת ע' שרים אשר חלק אדון הכל לכל העמים לא לנו ה', כטעם אֲדֹנִים זוּלָתֶךָ (ישעיה כו, יג). כי אמנם אדונים המה ברצונו יתברך ומשפיעים את הצורות ללשונותם למשפחותם, והוא אדוני האדונים כי לא יתואר אצל משפחות האדמה היותו סבה רחוקה אפילו לצורות שלהם, כדרך שהוא סבה רחוקה אל הגופות הטהורות בני תורה ונקרא אצלם הָאָדֹן סתם כדכתיב במצות ראיה. שהוא כמו אדוני האדונים[1] ועדיף מניה במעלת הכלל על פרטי הנהגותיו:
- ^ פי' יד יהודה: ר"ל ששם אדון סתם לגבי ישראל הוא כמו אדוני האדונים אצל משפחות האדמה וכו'.